רגליו של אדם ערבים לו

תכירו את אליחרף ואחיה, סופריו הנאמנים של שלמה המלך. ויהי היום, שלמה יושב על כסא מלכותו והנה הוא רואה את מלאך המוות ניצב מולו כשדוק של עצבות ניכר בעיניו. "למה אתה עצוב?" שואל שלמה, אומר לו מלאך המוות, קבלתי הוראה להרוג את שני הסופרים שלך... שלמה המלך התלהב מה"סקופ", קרא לשני שעירים [שעירים הם סוג של שדים שעפים במהירות] וציווה עליהם שייקחו את שני סופריו לעיר שנקראת "לוז". בעיר לוז לא מת אדם מעולם משום שאף אחד לא משקר שם וכשהכול אמת אין לשטן "חמצן" ואינו יכול לפעול, וכך שני סופריו היקרים לו, כך חשב, יישארו בחיים...

למחרת, שלמה יושב על כסאו והנה הוא רואה שוב את מלאך המוות, והפעם הוא מחייך מ"חוף לחוף". "למה אתה שמח?" שואל שלמה, "אגלה לך", אומר מלאך המוות, "נכון אתמול הייתי עצוב? אתה חשבת שזה בגלל שהתבקשתי להרוג את שני סופריך, ואתה מרב דאגתך העברת אותם לעיר לוז בשביל להצילם. אמור לי שלמה, הרי אתה החכם מכל אדם, ממתי אני עצוב כשאני צריך להרוג מישהו... ההפך הוא הנכון, קבלתי הוראה להרוג את שני הסופרים שלך דווקא בשערי העיר לוז, ונעצבתי אל ליבי כי לא ידעתי איך אוכל לגרום להם שילכו לשם, הרי הם סופרים שלך... אתה שלחת אותם לשם וכך יכולתי ליטול את נשמתם... תודה לך...". מיד אמר שלמה את המשפט: "רגליו של אדם ערבים לו".

כן, כשנגזר על אדם שיקרה לו משהו מסוים, או שיהיה במקום ספציפי, רגליו שלו עצמו יוליכוהו לשם גם אם זה נגד ההיגיון. הנה, שלמה ניסה "לברוח" מהגזירה שנגזרה על שני סופריו על ידי כך שהבריח אותם ללוז, מתברר שדווקא "פעולת ההצלה" היא שגרמה לאסון לבוא...

פרעה והמצרים סיימו את עשרת הסמסטרים וכולם מכירים ויודעים מי בעל הבית על העולם. הבורא הראה את שליטתו המוחלטת בכול רובדי הבריאה, החל מהיאור והכינים וכלה במאורות. עם סיום "הלימודים" יצאו בני ישראל ממצרים וכעבור שלשה ימים מתעשת פרעה, מתחרט על השחרור, ומחליט לרדוף אחר בני ישראל בכדי להשיבם מצרימה. ואכן הוא יוצא עם צבא כביר ומתחיל מרדף, מרדף שעל פניו אמור להיגמר בניצחון מוחץ של המצרים.

כצפוי, המצרים משיגים את בני ישראל כשהם חונים על שפת הים. בני ישראל בלחץ אדיר. מלפניהם הים, מאחוריהם המצרים, "סגר עליהם המדבר".

כשהאדם שרוי במצור, והוא יודע שבנסיבות טבעיות אין פיתרון למצבו, אזי יודע הוא שהכתובת היחידה לעזרה היא הבורא הכול יכול. בזמנים כאלו התפילה היא מעומק הלב, ותפילה מעומק הלב, תמיד נשמעת...

זה מה שעשו בני ישראל - "ויצעקו בני ישראל אל השם", בני ישראל צועקים מעומק ליבם אל השם שיושיעם, אומר להם משה "אל תיראו! התייצבו וראו את ישועת השם!", ובני ישראל מאמינים בבוראם למרות שהצלה טבעית אינה נראית באופק.

"ויאמר השם אל משה דבר אל בני ישראל ויסעו...", בני ישראל לא מבינים, לנסוע? לאיפה?

והנה הדרמה מתחילה...

"ויט משה את ידו על הים ויולך השם את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם"...

וואו, הים נקרע לשנים. כותרות העיתונים מן הסתם זעקו והעולם הוכה בתדהמה...

הים נקרע, בני ישראל עוברים בתוכו. מה עם פרעה והמצרים? איך הם מגיבים לתסריט האימה הזה?

כותבת התורה שפרעה עושה את הבלתי צפוי, וכך נכתב:

"וירדפו מצרים, ויבואו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל תוך הים". למרות הכול, המצרים כאחוזי טרוף, ממשיכים קדימה לעומק הים. ואז מתארת התורה "ויאמר השם אל משה נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו... וינער השם את מצרים בתוך הים וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים...לא נשאר בהם עד אחד".

בינינו, אני במקום פרעה, כשהייתי רואה בעיני את הבלתי יאומן ואת הנס העצום, הייתי עושה "אחורה פנה" ובורח כמה שיותר מהר... אבל פרעה- לא! הוא ממשיך לרדוף אחרי בני ישראל, צעד שהוביל את המצרים לאבדון...

הבה נדלה פנינה נפלאה, מסר לחיינו.

חז"ל מבארים, שהסיבה שאלוקים בחר להשמיד את המצרים דווקא במים, בגלל שלאלוקים יש הנהגה שנקראת "הנהגת המכ"מ". "מכ"מ"- מידה כנגד מידה. בדרך שהאדם מתנהג עם הזולת, באותה מידה הקב"ה מתנהג אתו. וכיוון שהמצרים הטביעו את ילדי ישראל במים אלוקים בחר לאבדם במים.

צריך להבין, לשם מה היה צריך את קריעת הים, הרי אלוקים לא עושה ניסים ללא מטרה, ואם בכדי שהמצרים יאבדו במים, יכול היה אלוקים לאבדם במים ללא נס כזה אדיר, לא צריך למצוא לו פתרונות, הנה בחופי תאילנד ובאנדונזיה נהרגו מאות אלפים בגל צונאמי אדיר, וביפן עדיין מסרבים להתאושש...

כל המכות שהמצרים ספגו, לימדו אותנו- בני ישראל, פרק באמונה, ראינו את שליטת האלוקים בכל הבריאה כולה, מה לימד אותנו הנס של קריעת הים?

התשובה היא – כל עשרת המכות באו אל האדם. בים, האדם הביא את עצמו אל מותו.

וכך כותב הרמב"ן: "כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו איך ימלאם לבם לבא אחריהם להרע להם, 

ואין בכל המופתים כפלא הזה , וזה באמת שיגעון להם..."

מכה זו מלמדת אותנו שפעמים האדם עצמו מביא את עצמו אל מותו. זו כוונת שלמה המלך: "רגלי האדם ערבים לו". כשאלוקים מחליט שהאדם יגיע למקום מסוים, לא יעזור לו כלום, רגליו יוליכו אותו לשם למרות שזה צעד הזוי. כי רגליו של האדם ערבים לתכנית האלוקית. גם פרעה הורה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". למה לא הורה להורגם בחרב? התברר, שדווקא מהלך זה הוביל למפלתו, וכמו שכולנו יודעים, שמשה הושלך ליאור בגזירת פרעה, ובתיה בת פרעה משתה אותו מן המים וגידלה אותו בבית אביה, וכך משה שנועד למנהיגות למד את גינוני המלוכה מפרעה עצמו.

כי רגלי האדם ערבים לו.

זה אחד המסרים המרתקים מקריעת ים סוף...

מי ייתן ורגלינו יוליכונו רק למקומות הנכונים...

(איור: עופר יום טוב)

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת בשלח – כל הסרטים ב-VOD הידברות