העם הנבחר או העם הנרדף?

על פי דברי אלוקים בתורה, עם ישראל הוא העם הנבחר. עם סגולה. עם בעל מאפיינים שונים משאר העמים. בפועל, כשבוחנים את ההיסטוריה מגלים שלא היה עם שסבל יותר מאיתנו מרדיפות, גלות, סבל ואנטישמיות. אם כך, האם אנחנו העם הנבחר או העם הנרדף? ואם אנחנו אכן נבחרים, איך זה שדווקא אנחנו סבלנו הכי הרבה במהלך ההיסטוריה? האם אין איזושהי פריבילגיה שבאה עם המינוי?"התשובה לכך פשוטה אך נוקבת", אומר הרב אלי עמר. "עם ישראל קיבל תפקיד היסטורי במעמד הר סיני: והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. מצד אחד זו זכות ופריבילגיה, ומצד שני המעמד יוצר מערכת של חובות. הקב"ה אומר: אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו... חרב לא תעבור  בארצכם. אבל לעומת זאת אם בחוקותיי תמאסו, דהיינו אם עם ישראל ישכח את תפקידו, אלוקים יצטרך לתת לנו תזכורות, כי הרי כרתנו ברית. ברגע שעם ישראל יוצא מדרך התורה והמצוות, הקב"ה נותן לנו מכה כדי שנתעורר ונבצע את תפקידנו". הרב פנחס בדוש נותן הסבר חברתי יותר. "מטבע הדברים האחים תמיד שונאים את הבן המועדף", הוא מסביר. "אנשים מקנאים במי שמקבל יותר אהבה ופריבילגיות. לכן דווקא אנחנו סבלנו מכל אומות העולם, ללא הסבר ניכר לעין. השנאה ליהודים היא דבר שקיים עוד מאז ימי אברהם אבינו, ובמיוחד מאז קבלת התורה. חז"ל שואלים, למה הר סיני נקרא כך?. מסבירים חז"ל ששם, בזמן קבלת התורה, ירדה שנאה לעם ישראל מצד אומות העולם. עם זאת, השנאה גם מלכדת אותנו, וגורמת שלא נתבולל". אנחנו לא יכולים לנסות למצוא חן בעיני הגויים? "אם נבדוק, ניווכח שבכל פעם שיהודים ניסו למצוא חן בעיני הגויים - הם דווקא סבלו מכך. וכן ההפך: ככל שהם שמרו על הייחוד שלהם, כך הם שמרו יותר על יחסים תקינים עם הגויים. ידוע שבאירופה היו ניסיונות להידמות לגויים, ודווקא במקומות כאלה השנאה הלכה וגברה. כך היה למשל לפני מלחמת העולם השנייה. באותו זמן, היהודים בארצות המזרח נהגו יותר כשורה, והגויים רחשו להם כבוד ולא פגעו בהם. "איך אמר האדמו"ר מקוצק? אם היהודי לא עושה לעצמו קידוש - כלומר לא מקדש את עצמו - הגוי עושה לו הבדלה. אבל אם היהודי עושה לעצמו הבדלה - הגוי מקדש אותו".