מדוע הנישואין אינם מצליחים?

מקור הסבל האנושי הנפוץ ביותר הוא, כפי הנראה, המריבות שבין איש לאשתו. זוג נשוי שאינו מתקוטט מפעם לפעם הוא בבחינת תופעה נדירה. כל מריבה בין בעל לאשה היא הרסנית; היא נוטלת את הטעם מן החיים ומונעת כל פעילות פוריה. המחלוקת פותחת מעגל מכאיב של כעס, עלבון ונקמה – מעגל, אשר אם יחזור על עצמו לעתים קרובות מדי, עלול להסתיים בגירושין.

אחוז הגירושין בין הזוגות הנשואים מצביעים על היקף הסבל הנגרם מן הנישואין. על פי הסטטיסטיקה בארצות הברית, המשקפת את המצב ברוב העולם המערבי, מתגרשים בממוצע כ- 50% מכלל הזוגות הנשואים. למרות ששיעור הגירושין בין יהודים שומרי תורה הוא נמוך בהרבה, אף הם אינם מחוסנים בפני נגע זה. על פי הערכתם של יודעי דבר, עלה מספר הגירושין פי-שלוש במשך עשרים השנים האחרונות, כאשר רוב המקרים מתרחשים בשנים הראשונות לנישואין. נתונים אלה אינם משקפים את כל ההשלכות העגומות שיש לגירושין במשפחות הדתיות מכיוון שבמשפחות אלה נולדים יותר ילדים במשך שנות הנישואים הראשונות, כאשר התא המשפחתי נהרס, אזי נגרם סבל לילדים רבים יותר.

בל נטעה לחשוב כי היסורים שבחיי נישואין כושלים באים אל קיצם עם הגירושין. זוג נשוי מהווה יחידת חיים אנושית טבעית, ומכיון שנוצר בין בני-הזוג קשר עמוק של קרבה, הגירושין יוצרים פצעים עמוקים שאינם מגלידים במהרה. חייהם של בני-הזוג הגרושים נשארים הרוסים במשך זמן רב. גם לאחר הנישואין השניים, נשארות הצלקות בעינן, ועל בני-הזוג לעמול הרבה יותר מבראשונה על מנת להצליח.

ההשלכות של הגירושין על חיי הילדים הן כבדות עוד יותר. ילדים אלה חשים כי אותם אנשים – הוריהם, שתפקידם להעניק להם תחושת בטחון, נטשו אותם. הם חשים נבגדים, דבר שיקשה עליהם במשך כל חייהם לתת אמון בבני אדם.

מנקודת מבט תורנית, קשה, לכאורה, להבין את קשיי הנישואין. התורה מלמדת אותנו כי הנישואין נועדו לטובת האדם, כמו שנאמר "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". איך יתכן, אפוא, שדרך חיים המיועדת על ידי הקב"ה לשיפור חיי האדם, ואשר העדרה מוגדר כ"לא טוב", תגרום יסורים כה רבים? בורא העולם ית, יצר ועיצב את כל פלאי הבריאה – מהמכניקה המושלמת של האטום, דרך נפלאות התא החי, ועד לאיזון האקולוגי המדויק שבטבע – ואילו ביחס בין האיש לאשה נראה כי משהו אינו פועל כשורה. אמנם במישור הביולוגי פועלים הם יחד בתיאום נפלא, אך במישור הרגשי אין הדברים נראים כך.

הפלא הולך וגובר כששמים לב לכך שהנישואין נועדו בעיקר כדי לספק את ערכיו הרגשיים של האדם. הלא חוסר התאמה במישור הרגשי הוא הוא הגורם לכך שנישואין מסתיימים בכשלון. מדוע, אם כן, לא התקיימה, כביכול, עצת הבורא?

התשובה, בקצרה, היא שהאדם בעצמו מביא על עצמו את הכישלון, בכך שאינו משתמש באופן נכון ביצירה הנקראת "נישואין". כאשר משתמשים במכשיר מסוים מבלי להתייחס להוראות היצרן, אין מקום להתפלא על כך שהמכשיר אינו פועל כהלכה, או אינו פועל כלל. גם בחיי הנישואין, חוסר שימת לב ל"הוראותיו של היצרן", היא הגורמת לכשלון.

מהן, אם כן, "הוראות היצרן" ביחס לנישואין?

מדוע נוצרו הנישואין?

חיי הנישואין הם מצבו הטבעי של האדם, כפי שנאמר "זכר ונקבה בראם". בהסתמכם על פסוק זה, אומרים חז"ל כי אדם שאינו נשוי אינו נקרא אדם במלוא מובן המילה – "כל יהודי שאין לו אשה, אינו אדם". זאת אומרת, האדם אינו מסוגל לתפקד בצורתו הנורמאלית מחוץ למסגרת הנישואין. אם כן, נוכל להבין היטב מדוע נאמר "לא טוב היות האדם לבדו". הנישואין מיטיבים עם האדם בכל תחומי החיים. למעשה, אם נתבונן בכל הבעיות הנפתרות על ידי הנישואין, לא זו בלבד שנראה בבירור ביצירתם את יד ה, אלא גם לא נוכל להגדירם אחרת מאשר "נס".

חיי האדם מתנהלים בשלושה מישורים: פיזי, רגשי ורוחני. בכל אחד מן המישורים הללו, תורמים חיי הנישואין תרומה חיונית. השפעת הנישואין במישור הפיזי היא הנגלית ביותר לעין. ראשית, פותרים הנישואין את בעיית קיום המין האנושי. עצם העמדת צאצאים אינה מבטיחה קיום זה. יצור אנושי זקוק לטיפול מורכב ומתוחכם בשנות התפתחותו כדי שיגדל בצורה נורמאלית. במשך שני העשורים הראשונים לחייו, דרושות לו תשומת לב ללא גבול, סביבה רווית אהבה וחמימות, והדרכה חינוכית מתמדת. שום מסגרת, מחוץ למסגרת הנישואין, אינה יכולה לספק צרכים אלו כראוי. הדרך היחידה להבטיח את התפתחותם של ילדים בריאים בגופם ובנפשם, היא לגדלם בתוך יחידה משפחתית, הבנויה מאב ואם המקדישים את כישוריהם המיוחדים לחינוך ילדיהם. ראיה חותכת לכך, הן הבעיות הרגשיות והחברתיות המתעוררות בקרב ילדים רבים שגדלו במשפחות הרוסות.

הבעיה השניה במישור הפיזי, אותה פותרים חיי הנישואין, היא זו של תאוותיו של האדם. יצר האדם הוא יצר עז שאינו יודע שבעה, המטריד את האדם, ואינו נותן לו מנוחה. הנישואין משחררים את האדם מהתעסקות מופרזת ביצר זה, ומאפשרים לו להתמסר להשגת מטרות חייו האמיתיות. אחד מצדיקי הדורות, האמורא רב חסדא, ציין שהעדיפות הרוחנית שלו על חבריו במלחמת היצר, נבעה מהעובדה שנשא אשה בגיל צעיר.

לא רק במישור הפיזי חיוניים הנישואין לאדם, אלא גם במישור הרגשי. האדם הוא מטבעו בריה חברתית, ואין הוא יכול לחיות בודד. חיי בדידות, ללא חברות עם הזולת, יגרמו לו סבל עז, אשר ימנע ממנו למצות את מלוא יכולתו. לעומת זאת, הנישואין מעניקים לאדם חברה ומשחררים אותו מבדידותו. בנוסף, הם מאפשרים את התהוותו של הקשר הרגשי העמוק ביותר הקיים בין בני אנוש – האהבה שבין איש לאשתו. אכן תרומתם של הנישואין מבחינה פיזית ורגשית לחיי אנוש תקינים היא רבה, אך התרומה במישור הרוחני היא התרומה העיקרית.

חיים יהודיים אמיתיים לא ייתכנו ללא נישואין, שכן בדרך כלל, אם כי ישנם הרבה יוצאים מן הכלל, לא ניתן להעביר את ערכי התורה לדורות הבאים בצורה מושלמת, אלא על ידי חינוך הבא מתוך התא המשפחתי היהודי.

תפקיד נוסף, ולא פחות חיוני מתפקיד זה הנוגע לכלל ישראל, הוא זה של הבטחת התפתחותו הרוחנית של כל פרט. האדם נברא על מנת לעבוד את ה ולהתקרב לזיו שכינתו. בחתירתו להשגת מטרות אלה מגשים הוא את מטרת בריאתו, וזוכה לשכר נצחי בעולם הבא. הצלחה אנושית במובנה האמיתי היא הגשמת מטרות אלה.

יחד עם זאת, בדרכה של הצלחה זו ניצב מכשול רציני, והוא היצר הרע שבאדם. יצר זה דוחף את האדם להתרכז במילוי תאוותיו הגשמיות, ברכישת כבוד ומעמד בחברה. במלים אחרות, היצר דואג לכך שהאדם ישרת את עצמו במקום לעבוד את קונו. אדם שאינו מצליח להתמודד כיאות עם דחפים פנימיים אלו, יסטה בהדרגה מן היעדים האמיתיים עבורם נברא. היצר ההרע, אם כן, הינו המלכודת המונעת מן האדם להשיג את הטוב ואת האושר אשר ביקש הקב"ה להעניק לו. מאליו מובן, כי הנישואין, שהם אמצעי הצלה ממלכודת זו, הם המתנה הגדולה ביותר לאדם. הנישואין מאפשרים לאדם להתגבר על נטייתו הטבעית להתרכז בעצמו, ומאפשרים לו להסיט את מוקד הוויתו ממילוי תאוות ומאנוכיות לכיוון של אהבת הזולת. לדוגמא, מלבד העובדה שהנישואין מרסנים את תאוות היצר, הם גם מנתבים אותה מאפיק של מילוי תענוגות עצמיים לאפיק של נתינה לזולת. כך היצר הופך לכלי ביטוי של אהבה והשכנת שלום, ולאמצעי של הענקת חיים לדור חדש. זאת ועוד, הנישואין מכריחים את האדם לחדול מעיסוקו המתמיד בערכי עצמו, ומחייבים אותו לדאוג לצרכי אשתו וילדיו. בה במידה שהאדם לומד להתעניין בצרכי הזולת, הולכת ונחלשת אצלו תאוות הבצע ורדיפת הכבוד והכח. עקב כך, תופס הזולת את מקומו של ה"אני" במרכז אישיותו של האדם, שינוי המהווה מפתח לצמיחה רוחנית.

אין הדבר אומר שהנישואין הינם כרטיס המבטיח כניסה מיידית לעולם השלימות הרוחנית. בעינינו רואים אנו, כי רוב בני האדם נגועים בשאיפות אנוכיות, על אף היותם נשואים. מאידך גיסא, ללא אשה ומשפחה, יש לו לאדם תקווה קלושה בלבד להגאל מן השממה הרוחנית בה הוא מצוי.

לאור האמור, ניתן להבין מדוע נודעה לנישואין מאז ומתמיד חשיבות ראשונה במעלה לגבי העם היהודי, יותר מאשר לכל עם אחר. חיים יהודיים אמיתיים אינם יכולים ללבלב ולהניב פרי מחוץ למסגרת הנישואין.

הקב"ה גילה את שמו בעולמו, כדי שבני האדם יכירו בו ובמלכותו. בני-זוג שאולצו להפרד עקב התמוטטות נישואיהם, בהיותם בודדים וללא יכולת להתמודד עם היצר הרע שבהם, לא יוכלו לקוות לכך שיתגברו אי פעם על אנוכיותם הטבעית, שיקבלו על עצמם עול מלכותו, ושיזכו להתקרב אליו יתברך. רק מסגרת הנישואין מכילה בתוכה את התקווה הזאת.

ה"חזון איש" (אחד מגדולי ישראל בדור הקודם) התבטא פעם בפני קבוצת תלמידים כי לדעתו חשוב שמראהו החיצוני של היהודי ישקף את יהדותו. כדוגמא, הביא את גידול הזקן, שכן, כפי שהוא ניסח זאת – "זקן הוא דבר יהודי". לשמע דבריו, שאלו אחד מן הנוכחים "האם דעתו של הרב מתייחסת גם לבחורים לא נשואים?". "לא", השיב ה"חזון איש", "הרווקות היא גם כן דבר לא יהודי".

מהם הדברים הנחוצים ליצירת נישואין מאושרים?

כפי שאמרנו לעיל, בחיי האדם קיימים שלושה מישורים – פיזי, רגשי ורוחני. איזה מהם הוא החשוב ביותר בתהליך יצירת חיי נישואין מאושרים? מאחר שהאושר הינו מצב רגשי, נוטים היינו להניח כי המפתח להצלחה טמון במישור הרגשי. אולם, למעשה, אין פני הדברים כך. האמת היא שמערכת יחסים רגשית תקינה בין בני-הזוג תלויה ברמתם הרוחנית, כלומר – במדה בה למדו להתגבר על אנוכיותם. זאת משום שאושר בנישואין תלוי בגורם יסודי; כל אחד מבני-הזוג צריך להתמסר לבן-זוגו. יחס זה אינו יכול להתקיים בין שני בני אדם אנוכיים, לכן הם לעולם לא יחושו אושר מושלם בנישואיהם. נמצא, אם כן, שהצד הרגשי של הנישואין נקבע על ידי הצד הרוחני שלהם, המלמדם לדאוג לזולת. רק זוג המוכן לשנן את "השיעור" של נישואין המכוונים למישור הרוחני – שתמציתם אהבת הזולת, רק זוג כזה יכול להגיע אל אושר אמיתי במישור הרגשי.

כמובן, גם למישור הפיזי תפקיד נכבד ביצירת חיי נישואין מאושרים. מלבד שהוא מאפשר הקמת משפחה ומשחרר מהשעבוד לתאוות, הוא גם מפתח את הקשר שבין איש לאשתו. אכן, חז"ל הורונו כי דחפים אלו נבראו באדם כדי לספק לבני-הזוג אמצעים לפיתוח הקשר הרגשי ביניהם. יחד עם זאת, יחסים אלה, כשלעצמם, אינם יכולים לעורר אלא רגשי קרבה ברי חלוף. בצירוף הכוונה רוחנית נכונה (כלומר השאיפה לחוסר אנוכיות), בכוחם של יחסים אלו לעורר רגשות בני קיימא. כשם שהערך של החתימה על מסמך נקבע על פי חשיבות תכנו של המסמך, כך היחסים הפיזיים בין בני-הזוג יכולים להשפיע על חיי הנישואין, רק כפי כוחה של מערכת היחסים הרגשית ביניהם. כאשר הצד הפיזי שבנישואין אינו מהווה ביטוי לרגשות, נולדת תוצאה הפוכה – הרס חיי הנישואין. מילוי התאוות הינו אך ורק ביטוי לאנוכיות, והשימוש ביחסים אינטימיים להפקת הנאות גופניות בלבד, חותר תחת היסוד העיקרי של חיי הנישואין. לכן, "אהבה" שכזו, נחרץ דינה להפוך לשנאה, ולהביא להרס מוחלט של חיי הנישואין.

מכל האמור לעיל, רואים אנו, כי הצלחתם של חיי הנישואין, הן במישור הפיזי והן במישור הרגשי, תלויה ביכולתו של האדם להתעלות מעל אנוכיותו. ברור, אם כן, ש"הוראות היצרן" ביחס לנישואין, תובעות מן האדם לפתח תחושה של אהבת הזולת, שהיא מטרת הנישואין האמיתית. כאן טמון המפתח להצלחה בנישואין.

הקריטריונים לבחירת בן– זוג

האדם נברא כדי לעבוד את ה, על ידי לימוד תורתו וקיום מצוותיו. לכן, השאלה החשובה ביותר הניצבת בפני העומד לבחור בת-זוג, היא זו: האם לאשה זו אותן מטרות רוחניות שיש לי? ואם כן, האם נוכל לפעול יחד למען השגתן? אין להעלות על הדעת שאשה שאינה עומדת בדרישות אלה, תוכל להיות בת-זוגו כל חייו. עבור היהודי, אחד מהיעדים העקריים של הנישואין, הוא הקמת משפחה יהודית אשר על ידה יימסרו ערכי התורה לדור הבא. עליו לשקול בכובד ראש את השאלה האם האשה אותה ייעד לעצמו מתאימה אמנם להיות אם בישראל, האם יש לה התכונות הדרושות, אלו מסרים יקלטו ממנה ילדיה במודע ובתת-מודע, אלו תכונות אופי תציג בפניהם ותחזק.

אולם, למרות שלמטרות הרוחניות חשיבות ראשונה במעלה, אי אפשר לבחור אשה רק על פי קריטריונים אלו. האדם הוא יצור גשמי ולו ערכים גשמיים. כפי שכבר אמרנו, נועדו הנישואין לספק גם את הצרכים הללו. ללא סיפוק רגשי ופיזי בחיי הנישואין, לא יוכל האדם לתפקד כראוי.

כאמור, המרכיב הרגשי שבנישואין מפיג את בדידותו של האדם, אך לעתים הבדידות רבה יותר כאשר האדם אינו יכול לסבול את חברת בת-זוגו. על כן, חשוב לבדוק בקפידה את אישיותה של בת הזוג לעתיד; האם נעים להיות במחיצתה? האם היא מתחשבת בזולת? האם היא אנוכית? האם היא רגזנית? ואולי מפיקה היא הנאה מגרימת סבל לזולת? התשובות לשאלות אלו, ודומות להן, הן בעלות חשיבות מכרעת.

לאור התמונה שהצגנו, מהו ערכו של המראה החיצוני? לא ייפלא אם נאמר כי לשיקול זה חשיבות מועטה, שכן על מנת שהנישואין יעלו יפה, אין האשה צריכה להיות יפה. אמת, אדם אינו יכול לשאת אשה שמראה החיצוני דוחה אותו (הדבר אף אסור מבחינה הלכתית), אך היופי בהחלט אינו גורם מכריע ביצירת נישואין מאושרים. הנישואין לאשה בעלת השקפת חיים נכונה ותכונות אופי ראויות, מבטיחים אושר אמיתי. כמו כן, תתפתח מערכת יחסים טובה של קרבה אינטימית. משיכה פיזית ששרשה אינו נעוץ בקשר רגשי, תתפוגג ותעלם תוך כמה שבועות, או אף ימים. עדיפות ראשונה בנישואין צריכה להנתן לפוטנציאל ליצירת קשר רגשי בין בני-הזוג. הגורמים המכריעים ביצירת פוטנציאל זה הם המטרות הרוחניות והאישיות, ולא כח המשיכה אל ההופעה החיצונית.

מדוע, למעשה, אנשים נישאים?

למרות "הוראות היצרן", רוב בני האדם מחפשים בבת-זוגם לעתיד את כל התכונות הללו או אחת מהן:

א. הרושם החיצוני שהיא עושה. אין חשיבות לשאלה עד כמה היא טובה עבורי. עיקר השאלה היא מה יחשבו עליה אחרים. מה ערכה ביחס לנשות חברי? האם אוכל להרגיש שקבלתי יותר ממה שהם קבלו?

ב. תכלית – מה ארוויח מנישואין אלו? איזו תועלת אוכל להפיק מהם, הן מבחינת קשרי משפחה והן מבחינת רכושי?

ג. יופי חיצוני. אין חשיבות למידת יכולתה של האשה לבנות בית נאמן בישראל, או עד כמה שלם אופייה, ואין זה משנה אם תכונותיה כאם וכאשה יהודיה מושלמות הן. די במום הקטן ביותר בפניה כדי להגדיל את סיכוייה להדחות.

בקיצור, רוב בני האדם מתייחסים לנישואין כאל אמצעי לרכישת קניינים ומעמד חברתי, למילוי תאוות וטיפוח הכבוד. במושגים של המשנה, ניתן לומר שהאדם משתמש בנישואין כאמצעי לסיפוק דחפי הקנאה, התאווה, והכבוד – שלושת הדרכים בהן מתגלם יצר הרע בחיי האדם. בקריטריונים אלה, על פיהם בוחרים רוב בני האדם את בנות-זוגם, רואים חז"ל את דרך המלך המובילה לכליון ולאסון: "הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם".

מדוע נכשלים הנישואין?

מעתה, מובן מאליו מדוע חיי נישואין כה רבים אינם עולים יפה. אין זאת משום שתכניתו של הקב"ה לא פעלה כשורה, חס ושלום. בנישואין, כפי שהוא בראם, יש פוטנציאל לפתרון הבעיות הקיומיות הקשות ביותר הניצבות בפני האדם. הם יכולים להעניק לו מערכת יחסים רגשית מעמיקה ומלאת סיפוק, והם מסוגלים לעזור לו להגיע אל פסגת השלמות הרוחנית, אך תכניתו של הקבייה תפעל כראוי בתנאי אחד: על האדם להשתמש בנישואין על מנת לרסן את אנוכיותו, ולא כדי לחזק אותה. כאשר האדם מסלף את מטרת הנישואין, התוצאות תהיינה סבל ואדישות לחיים, המתלווים לנישואין ללא אושר.

יועצי נישואין מקצועיים מנסים לעתים תכופות לפתור בעיות בחיי נישואין, בהדריכם את בני-הזוג לשים דגש על מילוי תאוותיהם וטיפוח האנוכיות. אין דבר היכול להזיק לחיי הנישואין יותר מעצה זו, שדומה היא לנסיון להרגיע התקפה של חולה סכרת על ידי הלעטתו בסוכריות. נסיונות אלו מועדים לכשלון, ובודאי אינם יכולים לפתור את הבעיות שבנישואין. לכל היותר, יכולים הם ליצור "שביתת נשק", בו כל אחד מבני-הזוג דואג למילוי תאוותיו מבלי להפריע לזולתו לעשות כמותו. אין זו, אם כן, אלא תרופה זמנית.

הדרך היחידה למנוע, או לפתור, בעיות של שלום בית, היא בניית חיי הנישואין על פי התכנית אותה התווה הבורא. כלומר, שימוש בנישואין לקנית המידה של אהבת הזולת, אותה הוא יכול לבצע באמצעות מילוי צרכיו. העצה היחידה שעשויה להועיל, היא זו אשר תלמד את בן-הזוג למלא את רצונותיו ואת צרכיו של האחר, גם אם הדבר יעלה לו בויתור על צרכיו שלו. אז, ורק אז, יגיעו הנישואין ליעוד שהציב להם הבורא: אמצעי המביא לאדם שלמות ואושר. בהצלחה.