טעמי המצוות, מהם?

קיימות מספר שיטות בדבר: יש שהבליטו את התועלת הממשית הנובעת מקיום המצוות- הן בתחום הסדרת החיים הגשמיים באופן המושלם ביותר, והן בתחום חיי הנפש, חינוך למידות טובות והשקפות נכונות. ויש שראו בהן סמלים המביעים רעיונות נשגבים ונאלצים, אשר באמצעות קיומן של המצוות יוחדרו רעיונות אלה למחשבת האדם. ואומנם, בדרך זו של סמליות, ניתן להסביר את כל המצוות, גם אלה המוגדרות כחוקים שאין טעמם ידוע. אי ידיעה זו של טעם החוקים הינה רק מבחינת התועלת המוחשית, אולם מבחינת הסמליות ניתן למצוא בכל מצוה ומצוה רעיון סמלי המתגלם בה. בדרך זו של בקשת סמליות המצוות הלכו רבים מגדולי ישראל, והגדיל לעשות בתקופה האחרונה הרב ש. ר. הירש זצל, שהצליח למצוא רעיונות סמליים בכל מצוות התורה. חסרונה של שיטה זו, שיטת הסמליות, הוא בכך שתולה היא את ערך טעמה של מצוה, במחשבת האדם. שהרי הסמל המביע רעיון הינו גורם בלבד לגירוי המחשבה. תועלתו של הסמל היא בכך שמעורר הוא את הרעיון, והרעיון נקלט במחשבת האדם. ואולם, הרי רובם של בני אדם אינם בעלי מחשבה ורעיון, ועל פי רוב אינם יודעים ואינם שמים ליבם לאותם רעיונות המסתמלים במעשי מצוותיהם. כמו כן יומעט ערך מעשי הילד הקטן, אשר אין מוחו מסוגל להבין טעמים רעיוניים, ונמצא כל חינוכו בקיום מצוות רק בבחינת הרגל בלבד. אשר על כן, הגם כי נכונה שיטה זו בעיקרה, ויש אומנם בכל מצוה סמלים רעיוניים רבים, וגנוזות בהם השקפות יסוד בכל שטחי החיים, צריכים אנו להשלים שיטה זו ולתת לה מימד נוסף. והוא אשר יקרא בפינו הסמליות היוצרת.

סמליות יוצרת מהי? הסמל- הינו, בדרך כלל, צורה סטטית, המגרה את מחשבת האדם, ומזכירה לו מושגים מסוימים. אך אין הסמל כה חי ופועל. לדוגמא: התותח המצויר על כובע התותחן מסמל את יחידתו, ומזכיר לרואה את השתייכות נושא הכובע ליחידה זו. אך אין זה תותח חי היורה ופועל פעולות. לא כן סמליות המצוות. המצוות התורה הן לא רק תופעות סמליות חיצוניות, הגורמות זכירה של מושגים מסוימים במוח האדם, אלא הינן פעולות חיות היוצרות ומחדירות את המושגים אל תוך מוחו וליבו של האדם. הא כיצד? הרי כבר הערנו כי רוב בני האדם אינם יודעים, ואינם שמים את ליבם לדבר הזה?! אולם, סוד הדברים, כי סמליות זו, יוצרת את יצירתה, גם ללא ידיעתו והכרתו של האדם. להבהרת הדברים נשתמש כאן בדוגמא הלקוחה מתחום הגרפולוגיה. תורת הגרפולוגיה תורת הסמלים היא. היינו: כל צורה מסוימת המופיעה בכתב מסמלת תכונה מסוימת בנפש האדם. המפענח את הכתב, קורא בשפת הסמלים את שלל תכונות הנפש.

כיצד מתרחש דבר זה? פשרו של דבר הוא בתת ההכרה של האדם, אשר בה רשומות כל תכונות האדם, ואשר בה גם טבועה הנטייה לבטא את עצמה בכל דרך שהיא. אחת הדרכים לבטא את עצמה הוא הכתב, ועל כן בצורותיו השונות של הכתב מבטאת תת ההכרה את שלל כוחותיה ותכונותיה, על פי סמליותן של צורות אלה. לפיכך יכול לבוא אחר כך, המפענח, אשר כללי הסמלים בידו, ולקרוא באופן מדויק בשפת סמלים זו. כל הדבר הזה מתרחש, ללא שיתופם של ההכרה והשכל. אין האדם יודע ומכיר בשכלו כלל וכלל את פשר כתיבתו. אין השכל מתווך כלל בין התכונות והמושגים הגנוזים לבין ביטויים בכתב. קיים כאן מהלך ישיר בין התכונות הפנימיות, לבין הביטוי החיצוני בכתב, ללא שתופם של השכל וההכרה. והנה לאחרונה, קמו מספר גרפולוגים ושאלו את עצמם: אם אכן יוצרת תת ההכרה ומבטאה את תכונותיה בצורות הכתב, שמא קיים גם תהליך הפוך. היינו: השפעת צורות הכתב על תכונות האדם. השאלה התעוררה בעקבות בעיות של ילדים מופרעים שנשלחו לייעוץ גרפולוגי, ואשר כתב ידם אישר וגילה את הצדדים השליליים שבהם. אז עלה הרעיון, להעמיד בפני ילדים אלה דגם כתב אשר צורותיו מסמלות כל אותן תכונות חיוביות החסרות בילדים אלה, מתוך מגמה להחדיר בהם את התכונות החיוביות הללו, על ידי תרגילי כתיבה ממושכים, ולשפר בכך את התנהגותם. הניסיון עלה יפה, ומאז קם ענף חדש בגרפולוגיה בשם גרפותרפיה, היינו ריפוי על ידי כתיבה. נמצאו למדים, שכשם שתת ההכרה יוצרת צורות וסימנים בעלי משמעות, ללא שתופה של ההכרה כלל, כן, ביטויים של צורות וסימנים בעלי משמעות, יוצר ומחדיר משמעות זו לתוך תת הכרה, ללא שתופה של ההכרה.

ומכאן- פתח דרכו נוכל להתקרב להבנתם של טעמי המצוות: למדנו, כי תת ההכרה מושפעת מביטויים של צורות וסימנים בעלי משמעות, וכי המשמעות הגנוזה בסמלים החיצוניים הללו חודרת ויוצרת את אופי האדם. ועל כן בקיים אדם מצוה, המסמלת רעיונות ומושגים, תכונות והשקפות, גם אם אין שכלו והכרתו של האדם מכירים ויודעים אותם, בכל זאת הם מוכרים ומובנים היטב לתת ההכרה של האדם. כל אלה חודרים פנימה ויוצרים את אופי האדם, תכונותיו ויסודות השקפתו, בתוך תוכה של תת הכרתו. אחר כך, בא הדבר לידי ביטוי רוחני- דתי, מעשי- הכרתי, בחייו החינוכיים של האדם, כדרכה של תת ההכרה להתבטא ולהתגלות. נבין מכאן את העושר הגדול והעצום הגנוז בתריג המצוות ובסעיפיהן. כולן, כולן- גם אלה שאינן מובנות לשכלנו והכרתנו, מכילות בתוכן עושר עצום של סמלים יוצרים בכל שטחי החיים, בכל התחומים: הרוחניים והגשמיים, הפרטיים והכלליים. בכל מצוה ומצוה גנוז שלל רב של השפעות וסמלים שונים, אשר רק חלקם נתגלה על ידי חכמי הדורות, ואילו חלקם הגדול עדיין גנוז בסתרי רזי תורה. ואולם, זה המקיימן באמונה וברוח נכונה לקיים מצות בוראו, גם אם לא ידע פשר הסמלים השונים, הנה מעשה המצוות עצמו פועל את פעולתו, והאדם הולך ומתחנך, הולך ומשתכלל בכל המובנים, בכל שטחי החיים, הגשמיים והרוחניים, הזמניים והנצחיים.

אף ילד קט המקיים את המצוות, פועלת בו המצוה את פעולתה, ומרשימה בו את השפעותיה. זה היסוד לקיום מצוות של ילד מטעמי חינוך. כידוע על ידי היפנוזה, ניתן להחזיר אדם לגיל ילדות רך ביותר, ואז יתאר בפרוטרוט דברים שראה ושמע באותו גיל דברים שמצד הכרתו באותו גיל לא היה מסוגל לקלוט ולדעת, אלא שתת הכרתו קלטה והתרשמה היטב גם בגיל הרך ביותר. אף לגבי האמור- קיום מצוות של ילד- אם כי מצד הכרתו ושכלו אין לו כל הבנה וידיעה במעשה הנעשה, אולם תת הכרתו מתרשמת ומושפעת היטב. בכך נבין את המסופר בגמרא על ר' נחמן, אשר החוזים בכוכבים בארץ בכל אמרו לאימו, כפי לפי תחזית הכוכבים, בנה הנולד לה עתיד להיות גנב. כשסיפרה הדבר בבית מדרשם של האמוראים, יעצו לה כי מיד עם לידתו תחבוש לראשו כיפה שלא תסור ממנו, ובכך תסכל תחזיתם הקשה. יסוד עצתם זו- באשר כיסוי הראש מביא ליראת שמיים. אך נשאלת השאלה: מה יודע ומה מבין התינוק הרך מהיות כיפה על ראשו?! אולם כדברינו, מאחר שכיסוי הראש מסמל יראת שמיים, יש בעצם כיסוי הראש כדי ליצור יראת שמיים, אף ללא ידיעה וללא הכרה בדבר.

תת ההכרה קולטת את רושם הפעולה וסמליותה חודרת ויוצרת תכונה של יראת שמיים. וכן אמרו חכמינו בטעם הציצית: שהתכלת (שבציצית) דומה לים, וים דומה לרקיע. ורקיע דומה לכסא הכבוד (העולם האלוקי). הגם שאין האדם מעלה במחשבתו שרשרת דימויים אלה, הדברים נעשים מעצמם בתהליך נסתר שאינו ידוע לנו. ומאחר שמצוות התורה, יצירות אלוקיות הן, גנוז בהן אוצר אין סופי של השפעות שונות, אשר רובן הגדול עדיין נעלם מאיתנו. נותן התורה הוא יוצר האדם על מכלול התכונות שבאנוש וצרכיו, והוא שהנחיל לנו את מצוותיו בהתאם לנדרש לטובתנו ולאושרנו. אין לנו אלא לדבוק במצוות ובאמונה ובדייקנות מעשית, ולקיימן בשמחה ובששון, בחינת שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, שהרי שלל רב בהן: כל ההצלחות האפשריות המיועדות לאדם. עלינו להיות בטוחים בביטחון מלא, כי הקיום הזה של מערכת מצוות התורה, הוא ההצלחה הגדולה והאושר הגדול של הכלל והפרט. הוא המכשיר הכביר, האמצעי החינוכי העצום, שהעניק הבורא בחסדו לבני אדם, על מנת להביאם אל אושרם וחיי תפארתם.