חנוכה
הרוח מול החומר
החומר אותו יצר הבורא, וקשר אליו את האדם בעבותות של צרכים טבעיים, אינו יכול לכבול את רוחו של האדם. בכוחו וביכולתו להתגבר ולמשול עליו
- הרב יוסף ברוק
- פורסם כ"ב שבט התשע"ד
התבנית אותה קבעו חכמינו לימי החנוכה באמצעות הדלקת הנרות מופלאה בתבונתה. שמונה ימים נעלה לאיש איש בביתו, בחלונו הפונה אל רשות הרבים את הנרות, נרות המצוה. וכה אומרים אנו בשעת הדלקת הנרות: הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות ולהלל לשמך הגדול.
כלומר, אי אפשר להשתמש בו זמנית בנרות החנוכה לקיום המצוה ואף למאור או לחימום, ולשם כך מוסיפים נר תשיעי- השמש, כדי שלא נהנה מאור הנרות. עומדים אנו כאן על נקודה פנימית המלמדת על תכונתו של העם.
הנרות המסמלים באורם את תחילת הנס והניצחון אינם לשימוש ולתועלת אישית שלנו. החומר כולל אותו יצר הבורא, וקשר אליו את האדם בעבותות של צרכים טבעיים, אינו יכול לכבול את רוחו של האדם, בכוחו וביכולתו להתגבר ולמשול עליו.
לדוגמא, קיומו הפיזי של כל נברא דורש אומנם אכילה ושתיה, אמת. אך האם אין יכול האדם להתגבר על צורך זה? האם הוא משועבד לפעילות של מיצי הקיבה היוצרים תחושת רעב או שובע.? המצוות אותם הטמיע הבורא בכל תחום מחיינו נועדו לתת בידינו את היכולת לשלוט ולהתגבר, ולא להיות שפוטים ונמשכים.
ההנחיות הקשורות למאכל, סוגי המאכל, צורתו וכו', נועדו לתת בידינו את האפשרות לחיות עם ובתוך העולם הגשמי הפיזי, ובו זמנית למשול ולשלוט בו. אדם רעב, זה זמן לא אכל, והנה לפניו מאכל שאינו כשר- אם יצליח להתגבר ולהימנע מלאכול, למרות צעקת הבטן הרעבה, הרי הוכיח בכך כי הוא המוביל והקובע, ולא צרכיו ומנגנוני הגוף הפועלים בו.
וידענו מדפי ההיסטוריה עד כמה התגברו יהודים על רעבונם, ולא נגעו במאכלות אסורות. (כמובן שיחד עם זאת נקבעו הכללים מתי אפשר וחייבים להימנע, ומתי אסור להימנע וחייבים לאכול- סכנת נפשות וכו') אבל עצם העובדה שאפשר, מעלה את חיינו החומריים לדרגה של אמצעי ולא מטרה, וכך הופך החומר כמביא ויוצר את רוחו של האדם.
העומד בפני עני ונצרך ושומע בקשתו לעזור לו ולסייע בעדו בעת מצוקתו,ויש בידו את האפשרות לכך, למרות שכספו ורכושו יקר בעיניו, כאשר הוא מוותר עליו ונותן ממנו לזולת, גם כאן הפך את הרכוש הגשמי והפיזי לנושא רוחני, הפך את החומר לרוח.
שלא כבימי הפורים, בהם אנו נהנים ישירות מהחומר- סעודת פורים, כאן אין אנו נהנים מאור נרות המצוה, ועל כן נוסיף שמש- נר נוסף, שאינו מן המצוה.
כאן הרעיון שונה, כאנטיתזה לדרכם של היוונים שמלחמתם לא הייתה לכלות את הגוף כגזרת המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד (אסתר ג', יג), אלא חפצם היה לבטל מעם ישראל את קיום התורה והמצוות. וכפי שמופיע בספר חשמונאים, שאסרו קיום ברית מילה, שמירת שבת וכו', החלק הרוחני האלוקי שבהם, ועל כן, בהעלותנו הנרות, ואין לנו רשות הנאה מהם, אלא לשם המצוה, הרי לנו הרוחניות בשלמותה ובטהרתה.
זוהי אכן מטרת הנרות המרצדים בחלוננו, להראות לכל באי עולם כי החומר אינו אלא אמצעי בלבד. אין אנו נהנים לאור הנרות, אלא לראותם בלבד- כדי- בכך להודות ולהלל. חודש מבורך!