איך להגיד לא?!

הסיפור הבא בוודאי יישמע לך מוכר: חברה מתקשרת אלייך ומבקשת שתסייעי לה במשהו. את לא ממש פנויה, יש לך עומס בבית, וגם קצת מיגרנות. בנוסף, את גם צריכה להספיק משהו לעבודה. החברה שואלת: "אז תוכלי בבקשה?". את מחניקה את רגשותייך, ולמרות הכל עונה לה: "אההה… כן, אין בעיה".

השיחה מסתיימת, ואז עולה בתוכך השאלה המרגיזה שאת כ"כ רגילה לשמוע: "אוף, למה אני לא יודעת להגיד לא?!".

הסיפור יכול להיות גם הפוך. שכנה מתקשרת לבקש משהו. את עמוסה וטרודה, ואומרת: "לא, אני לא יכולה". השיחה מסתיימת, ואז מתחילים רגשות אשמה: "למה אמרתי לא? מה היא תחשוב עלי עכשיו? מה הבעיה שלי לעזור לה רגע?…". כל אחת והסגנון שלה.

אז מדוע כל כך קשה לומר ´לא´, בשלמות, בנחת ובלי רגשות אשמה?

כולנו רוצים להרגיש אהובים וטובים. לצערנו, רבים מאיתנו הורגלו למחשבה, שבכדי להיות אהובים אנו צריכים לרצות את השני. במידה והתפיסה הפנימית שלנו היא כזו - שאנו אהובים יותר או פחות, לפי כמה שנסייע, נעזור ונהיה נחמדים לאחרים, אז יהיה קשה מאד לומר ´לא´, גם אם לא יהיה לנו נוח.

כאשר זו התפיסה שלנו, וכאשר בכל זאת תצא מפינו המילה "לא", סביר כי מיד יתעוררו בנו מחשבות כגון: "אולי כעת הוא יתאכזב ממני? לא יאהב אותי? לא ירצה יותר בחברתי?".

כאשר הערך והטוב שבנו נמדד לפי מה שאנשים חושבים עלינו, יהיה לנו קשה מאוד לעשות משהו שעלול לגרום להם לחוסר נוחות. אמונה זו כובלת אותנו, מגבילה, ולרוב אף לוקחת מאיתנו את חופש הבחירה.

* * *

נקודה שנייה המקשה עלינו לומר ´לא´, הינה התפיסה, כי הצרכים של הזולת יותר חשובים מאלו שלנו. אני יכולה להיות עמוסה, עייפה, תשושה ורצוצה, אך השכנה ביקשה שאשמור על הילד שלה, זה בטח יותר חשוב מהצורך שלי ללכת לנוח קצת… או כאשר מבקשים ממני לבשל ליולדת, והשבוע בקושי הספקתי לבשל לבני הבית, אני אומרת "כן" ליולדת, והילדים שלי ממשיכים לאכול סנדוויצ´ים, כי לא נעים לי לומר ´לא´…

אז ראשית, הערך שלנו והטוב שבנו, לא תלויים במה שיחשבו עלינו. איננו שווים, או אהובים יותר לפי מידת הסיוע שלנו לאנשים, ובוודאי כאשר זה נעשה ללא גבולות. העיקר הוא - שנלמד להיות קשובים קודם כל לעצמנו, ולבחור - באמת, במה שנכון לנו כרגע.

חשוב להבין, כי חסד אמיתי הוא עניין של בחירה. אם אני עושה חסד, משום שאני פשוט לא יודעת לומר ´לא´, זה לא חסד, אלא הכרח פנימי. כמו שאמר הרב יעקובזון, המחנך הדגול: "אדם שלא יודע להגיד ´לא´, גם ה´כן´ שלו, הוא לא כן".

ההבנה כי מותר לי להגיד ´לא´ - ואפילו חשוב להגיד ´לא´ - יש בה גם אמת וגם הרבה חופש ושחרור.  אני משוחררת להחליט מה נוח לי ומה לא. אינני כבולה לכללים כלשהם (פנימיים או חיצוניים). אני יכולה לבדוק באמת אם מתאים לי לסייע או לא, ומתוך כך להחליט. זהו חופש פנימי משמעותי שאנו מעניקים לעצמנו, ובכך מפסיקים לחוות ולשפוט את עצמנו דרך אחרים - אלא דרך עצמנו.

* * *

הבנה משמעותית נוספת קשורה לדברי חז"ל, והיא: "עניי עירך קודמים", או "חייך קודמים לחיי חברך". בכדי להבהיר זאת אספר סיפור ששמעתי על רב ידוע בבני ברק: בשכונה אחת התגוררה אישה רבת פעלים וחסד. בכל יום היא הייתה מתרוצצת מבית אחד לשני, מבשלת ליולדות, לחולות ולחלושות. מנקה בתים של מיעוטי יכולת, נותנת לילדים עזובים תשומת לב ומקדישה את חייה לחסד. אלא, שלמרבה הפלא, בבית שלה הבלגאן חגג. הילדים הסתובבו משועממים, רעבים, וזועקים לתשומת לב, הבית היה מלוכלך, אבל האמא עסוקה בחסד - אין לה זמן.

הרב מבני ברק שמע על האישה היקרה, והחליט להזמינה לשיחה. הוא פתח ואמר ששמע על פעולותיה הבלתי נלאות בחסד ובסיוע לזולת, שיבח אותה וציין כי זוהי מצווה גדולה וחשובה. הרב הוסיף ושאל אם יש לה זמן לסייע למשפחה נוספת. האישה ענתה בחיוב בהתלהבות, והרב החל לספר על המשפחה האומללה: "הילדים שם רעבים, מתוסכלים, כל היום הם לבד. הבית מלוכלך, האם טרודה בעניינים אחרים ולא פנויה לילדיה. דרושה שם עזרה דחופה!". האישה שמעה את הדברים, הנהנה בהבנה ואמרה: "אגיע לסייע במהירות האפשרית! מה הכתובת? אני רוצה להספיק להגיע לשם כבר עכשיו...". הרב הודה לה מאוד, המתין רגע, ומסר לה את כתובת הבית שלה… 

* * *

חשוב להזכיר לעצמנו שוב ושוב: הצרכים שלנו, של ילדינו ומשפחתנו - קודמים לכל עזרה חיצונית אחרת. אמנם זה לא נעים לומר ´לא´, אך עוד יותר לא נעים לעזור לאחרים על חשבוננו. כשם, שבכדי להעניק לילדינו בטחון והגנה, אנו מוכרחים להציב להם גבולות ולעתים לומר להם ´לא´, כך גם כשאנו אומרים ´לא´ אנו שומרים ומגנים על עצמנו, על כוחותינו ועל משפחתנו. כשאדם יודע להגיד ´לא´, זה מאפשר לו בזמן אחר, להגיד ´כן´ אמיתי. ה´לא´ שומר על הכוחות והחשק שלנו, ומאפשר לנו להמשיך ולתת, באיזון ובשמחה.

אז גם אם בהתחלה זה קשה, חשוב לפתח את השריר הזה ולחשוב לפני שעונים כן או לא. "האם זה באמת מתאים לי כרגע? זה בכוחות שלי? זה נכון למשפחה שלי?". אם הגענו למסקנה שלא - אז בנחת ובאמונה נגיד "לא" (ובינתיים אפשר לומר, "אני צריכה לחשוב, אחזיר לך תשובה תכף…").

במידה ואחר כך עולים אי אלו רגשות אשמה או מחשבות כגון "אני בטח מאכזבת אותה, אולי היא לא תאהב אותי…", נזכיר לעצמנו – שאנו אלו שבוחרים מצד האמת מה נכון לעשות ומה לא, ולא מצד "מה היא תחשוב".

יתרה מכך, כשאנו שלמים על עצמנו, מאמינים בעצמנו, וחושבים על עצמנו דברים טובים, זה מקרין החוצה. זה הדבר הכי משמעותי ואמיתי, וגם שומר על היכולת והרצון לתת גם בהמשך!

בהצלחה רבה.