אורי רווח: "הייתי עיתונאי טוב, לא אדם טוב"

השבוע מתארח בתכנית "בכיוון אחר" (ערוץ הידברות 97) אורי רווח. הוא היה עיתונאי כבר מגיל צעיר בעיתוני בית ספר, מעריב לנוער - ובהמשך בגלי צה"ל ובערוץ 2. היום הוא מודה שהשיר "עיתונאי קטן שלי" של אריק איינשטיין התאים לו לא מעט. המצפון לא הנחה אותו, הוא לא נרתע מלהביא סיפורים עם דם, רכילות ולשון הרע, ובדרך גם פגע, לצערו כיום, בלא מעט אנשים.

אבל בשלב מסוים, גם בעקבות תחושת ריקנות שחלחלה בתוכו, רווח החל להתקרב ליהדות. הוא החל לחבוש כיפה, החל להקפיד יותר על הלכות לשון הרע, ובהמשך אפילו עזב את ערוץ 2, שימש במשך שנה כיועץ התקשורת של שר הדתות, ולפני עשר שנים בדיוק עבר לערוץ 1. שם הוא הקים בית כנסת בתוך המשרד האישי שלו, הכניס ספר תורה, התעסק בעיקר בכתבות בנושאי דת עבור מבט לחדשות ותוכנית "הבית היהודי", והוכיח לכולם - ולעצמו - שאפשר להצליח במדיה גם בגבולות ההלכה.

רווח גדל בשכונת מצוקה, ללא אבא, והוא מודה שדווקא מהעמדה הזו ביקש לתקן את העולם - בדרכו שלו. "גרנו בשכונת ד´ בבאר שבע, אמי ואני", הוא מספר. "אבי נפטר בגיל צעיר, כשהייתי בן 14. אמי גידלה אותי. לא היה קל, אבל אמא לא החסירה ממני דבר, ויחד עם זאת כל הנושא של שכונת מצוקה ותנאים קשים היו לי מול העיניים. זה מה שהוביל אותי הלאה, לא לחשוש מבשר ודם אף פעם. תמיד לבוא עם האמת, לתקן עוולות, לחשוף שחיתויות. בערוץ 2, אחרי כל מהדורת חדשות, הייתה ישיבת פוסט מורטם, הניתוח שאחרי המוות. אנשים חיו שם לפי מצבי הרוח, לפי התהילה שזכית בה באותו ערב. צריך לדעת שכאשר אתה חי לפי פידבקים חיוביים או שליליים, זה לא כל כך אמיתי".

זה נשמע לי כמו חיים די אומללים.

"ממש ככה. אדם שחי לפי התהילה והקריירה שלו - הוא אומלל, חד משמעית".

בזמנו היו לך קווים אדומים או שממש הכל היה פרוץ?

"היו אומרים לי ´לך אין אלוקים´. לא הייתי עושה חשבון לאף אחד, וכשהייתי מתביית על סיפור - זה היה עד הסוף. כמובן, לפי כל הכללים העיתונאיים".

בהמשך הראיון מספר רווח על בקשת הסליחה שלו ממסוקרים שקיבלו ממנו יחס לא הוגן, כפי שהתברר לו מהלכות לשון הרע לאחר שחזר בתשובה. כולל עזר ויצמן המנוח, הנשיא לשעבר. "נפגשתי איתו, נסעתי אליו עם אשתי. אמרתי שהייתי אולי עיתונאי טוב, אבל בן אדם פחות טוב. ביקשתי סליחה וככה סגרנו".

אתה עובד היום בערוץ 1, וגם שם, למרות שמדובר בערוץ ממלכתי, צריכים רייטינג. איך אוכלים אותך שם? הרי הם לא יבקשו ממך לעשות כתבה מסוימת, ואתה תענה להם שלפי החפץ חיים או השולחן ערוך יש בעיה כזו או אחרת. זה לא מעניין אותם - מבחינתם תביא את הסיפור ללא מגבלות.

"זה מה שאני אומר להם - בדיוק מה שאני אומר להם! בנקודה כזו וכזו לא אטפל בזה. לא אשחיר שום פנים. אם יש עניין ציבורי, שבאמת הסיפור צריך להיזהר מסיפור מסוים, מצווה לפרסם. אבל ללכת ולהביא רייטינג על חשבון אדם שייפגע - אני באמת עושה כל השתדלות שלא להיתפס לזה... אמר לי המנהל אז בחדשות ´תיזהר להטיף´. אמרתי לו ´אני לא מטיף, אבל אני מטפטף´".

סיפור התשובה של רווח התחיל ממפגש עם בחור שהגיע מהזרם החב"די וקצת סטה מהדרך. "הוא סיפר לי כמה הקהילה מאוד אוהבת ותומכת, וכדאי לראות ולהציץ. בצעד הבא התקרבתי מאוד לרב דב ביגון, ראש מכון מאיר של הציונות הדתית לאומית. איש מקסים. הוא גם קידש אותי. בתקופה הזו גם עזבתי את ערוץ 2, הייתי יועץ התקשורת של השר לשירותי דת במשך שנה וחצי, אשר אוחנה. שם הכרתי את אשתי, וברוך השם, אנו נשואים עם ששה ילדים. ואז הרגשתי משהו עוד יותר ריקני. למדתי ולא הרגשתי חיות בשנה וחצי האלה".

אז מה הדליק את החיות?

"התחלתי ללמוד תניא וחסידות, והבנתי שכל אדם צריך לייצא את הכישרונות שלו. אם אדם לא מנצל את הכישרונות שלו - הוא חי בכלוב. לא משנה אם אתה ליטאי, ספרדי, אשכנזי. חזרתי למקצוע, אבל רעדתי מפחד. אני יכול לומר לך שלא ישנתי הרבה לילות".