באנו חושך לגרש

את חג החנוכה כולנו אוהבים, ללא קשר למידת הדתיות ושמירת המצוות שלנו. אף בארה"ב נוהג נשיא המדינה לקרוא בכל שנה למשלחת חב"ד שתדליק את החנוכייה בבית הלבן. יהודים שכל השנה נשמרו מאוד שלא ייחסו אותם כיהודים, דואגים אף הם לחנוכייה גדולה ומהודרת בפתח ביתם. במשך שמונה ימים, מתקיימות בכל מקום שרק אפשר מסיבות עם נרות דולקים, סופגניות וסביבונים מהודרים, עם החברים בערב או עם המשפחה.

אז מה יש בחג הזה, שכולנו כל כך אוהבים אותו? מהי המשמעות הרוחנית שלו?    

מעבר למה שהעיניים רואות

על מנת להבין משמעות רוחנית של חגים, ומצוות הקשורות אליהם, עלינו ללכת לאזכור החג בתורה או בכתבי חז"ל. במקרה שלנו, מופיע חג החנוכה בגמרא (במסכת שבת כ"א), אשר מספרת לנו כיצד היוונים דאגו לטמא את כל השמנים בהיכל, כדי שישראל לא ידליקו את המנורה בבית המקדש. לבסוף, כולנו יודעים שנמצא פך אחד עם כמות של שמן ליום אחד. נעשה בו נס והשמן הספיק לשמונה ימים. אמנם גם עניין המלחמה והניצחון של המכבים מוזכר בגמרא, אך הדגש שהיא שמה הוא על נס פך השמן והדלקת המנורה.

אנו רואים כי חז"ל רוצים להדגיש לנו, שאמנם הייתה מלחמה פיזית של בין ישראל ליוונים, אך המהות של חג החנוכה הוא לא היה המלחמה הפיזית - אלא המלחמה הרוחנית שהתחוללה אז כנגד ישראל, וממשיכה להתחולל עד ימינו אנו. עוד הם מבארים, שמצוות הדלקת נר החנוכה, היא התרופה למלחמה הרוחנית הזאת, כפי שנסביר בהמשך.

ראשית, הבה נבין - מהי אותה מלחמה רוחנית שהתחוללה אז כנגד ישראל ושמתחוללת עד היום?

חז"ל נתנו לכל גלות שם המאפיין אותה. גלות יוון נקראת "חושך". מדוע חושך? משום שהיוונים "רצו להחשיך עיניהם של ישראל". כולנו זוכרים את השיר שמלווה אותנו מהגן "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש...". איזה חושך אנו באים לגרש? איזה אור ואש יש לנו בידינו?

נתחיל דווקא בהגדרה הפיזית של אור וחושך, אשר תשפוך אור על המהות הרוחנית של החג.

מעט מן האור

חושך הוא העדר אור. מבחינה פיזית אין לחושך ממשות, אלא הוא פועל יוצא של מחסור באור. אם עצם כלשהו מחזיר מעט אור לעינינו, התוצאה הנראית לנו היא חושך. כך גם המציאות של חיינו. לראות חלק מהמציאות - רק את המציאות הפיזית, רק את מה שנראה לנו בעיניים ונתפס בחושינו - זו מציאות חלקית ולא אמיתית, ולכן זה חושך. היהודים תמיד ידעו שיש מציאות נסתרת, חשובה ועוצמתית הרבה יותר מהמציאות הנראית על פני השטח – המציאות הרוחנית. המנורה בביהמ"ק סימלה את האור הרוחני הזה, לכן היוונים לא יכלו לסבול אותה. בעל הנתיבות שלום מסביר לנו, שעניין המנורה לא היה רק קיום מצווה, אלא קיומו של כל עם ישראל. זאת משום שכמו שהיוונים הלכו בשיטה זו, שראשית כל צריך ליטול מהם את האור ואחר כך ישתלטו עליהם, כך גם דרכו של יצר הרע...

עוד הוא מסביר, שכמו שהיוונים רצו להחשיך את עיניהם של ישראל מאמונה ותקווה, והראו להם רק מציאות חלקית - חומריות ללא הרוחניות, כך גם היצר הרע יפעל בדורנו, ויראה לנו אבחנות, סטטיסטיקות מייאשות, בדיקות מעבדה לא נעימות, קביעות של יועצים מפורסמים וידועים, ואנו נצטרך להילחם נגדם ולדעת שזו לא כל התמונה - זו רק מציאות חלקית. נצטרך להלחם להבין שיש מרכיבים נסתרים ועוצמתיים מאוד בכל אחד מאיתנו, של רצון, תקווה, התבוננות הלב, אמונה, תפילה, שמחה, והחשוב מכל - הקשר עם הקב"ה, מקור הכל. מרכיבים שיכולים להפוך את כל המצב לטובה.

באימון, לדוגמא, ישנם מספר משאבי כוח נסתרים, שאנו יודעים שנמצאים אצל המתאמן, אשר ישפיעו על תוצאות האימון. אחד מהם הוא תחושת היכולת, הטוענת כי ככל שהמתאמן מאמין ביכולת שלו להשיג את המטרה, כך סיכוייו להשיג אותה טובים יותר. לכן, באימון אנו משתדלים לחזק את התחושה הזאת ככל שניתן, על מנת להגיע לתוצאות גבוהות עם המתאמן.

לא ממזמן מכרה שלי החליטה להשתמש בריטלין (זו לא המלצה לקחת או לא לקחת ריטלין, אלא מקרה שקרה). לאחר שסבלה מתופעות לוואי קשות בעקבות הריטלין, נאלצה להפסיק. להפתעתה, היא עדיין הצליחה להקשיב, להתרכז ולבצע את המטלות שהטילו עליה באותו ריכוז והצלחה, גם ללא הריטלין. "איך זה ייתכן?", שאלתי אותה, "הרי הפסקת את הריטלין...". היא גילתה לי סוד חשוב: "פתאום, אחרי כל כך הרבה שנים, גיליתי שאני מסוגלת להקשיב, להתרכז ולבצע מטלות מורכבות ללא דחייה, ולא הייתי בטוחה שזה בגלל הריטלין או בגלל שאני חושבת שזה בגלל הריטלין...". כלומר, כאשר גילתה שהיא מסוגלת, הדבר העלה לה את רמת המסוגלות והאמונה שלה בעצמה, וגם כשהפסיקה, המשיכה בהצלחה באותן מטלות.

אז מה בדיוק קרה שם? אנו רואים שרק האמונה שלה בכך שהיא מסוגלת, יצרה מציאות של הצלחה!

מתאמנת שלי קיבלה משימה ללמד קבוצה של תלמידות, במטרה להעלות את רמת הלימוד שלהן במקצוע מסוים. לצערה הרב, היא נתקלה בביטויים כמו "אני לא מסוגלת", "אני לא יכולה", "אני לא מבינה", "אף פעם לא הייתי טובה במקצוע הזה", עוד לפני שהתלמידות כלל ניסו להתאמץ. סיפרתי לה על הכוח של תחושת המסוגלות, והיא זיהתה שאכן המחסור בתחושה זו מעכב את הבנות בדרך למטרה. היא החליטה לחזק בהן את התחושה שהן מסוגלות באמצעות סיפורי הצלחה קטנים, דגש על היכולות הקיימות בהן וכו´. להפתעתה, הצליחה למסור להן חומר ברמה גבוהה הרבה יותר לאחר פרק זמן קצר ביותר! כיצד? שוב אנו רואים שההתמקדות במה שהתלמידות כן מסוגלות, הביאה תוך זמן קצר למציאות של הצלחה הרבה יותר גדולה ממה שהייתה בהתחלה.

פשוט תדליק את הנר

אז מה קרה לנו, ממתי הפסקנו כל כך להאמין בעצמנו? וכיצד זה קשור לחג החנוכה?

חז"ל, אשר ראו בחכמתם את דורנו וניסיונותיו הקשים, את חוסר האמונה שלנו בעצמנו ואת ההסתר הרוחני הגדול שיהיה לנו, קבעו לנו את ימי החנוכה, על מנת שנלמד להאיר בנשמתנו אור חדש, של אמונה ותקווה. כדברי בעל הנתיבות שלום: "נס החנוכה נקבע כדי להאיר את חשכת הגלות הארוכה באור שמונת ימי החנוכה, באור המאיר נשמת יהודי ונותן לו כוח לעבור את כל אורך הגלות. חושך הגלות ותהום הגלות... מצוות נר החנוכה היא המצווה האחרונה ותיקנוה חז"ל להאיר גלותא בתראה [-הגלות האחרונה], שהיא גלות ארוכה כל כך ומלאת סבל וייסורים, כי האור של נר החנוכה מסלק ומבטל את החושך שרצו היונים להחדיר בישראל, ונותן לישראל כח לעמוד בכל ייסורי הגלות...".

מדוע הפיתרון שחז"ל נתנו לנו לתקופה הזאת של הסתר גדול וחוסר אמונה, הוא פשוט להדליק נר?

חז"ל אומרים לנו "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". הם מגלים לנו כי דווקא בתקופה שלנו, של חושך גדול, לא נצטרך להילחם בחושך כלל, אלא כל שנצטרך לעשות הוא רק להדליק מעט אור. גם אור קטן מספיק כדי לסלק חושך מוחלט מן החדר. בחנוכה כידוע, אנו מדליקים נר אחד ביום הראשון ושני נרות ביום השני וכו´, עד לשמונה ימים. השיטה של בית הלל, בה מוסיפים נר אחד בכל יום, היא רמז ל"עשה טוב". השיטה של בית שמאי, בה מתחילים עם שמונה נרות ומחסירים אחד כל יום, היא רמז ל"סור מרע", בה אנו צריכים כל יום להחסיר מעט מן הרע עד שננצח.

כאן מגיע המסר של חג החנוכה לדור שלנו - דווקא בדור בו החושך הוא גדול, אל תתעסק איתו כלל - רק תדליק אור אחד קטן ויום לאחריו עוד אור. כך ממילא יהיה אור גדול. אם נאמין בעצמנו קצת יותר, אם נקווה קצת יותר, אם נראה במה אנו כן מצליחים ולא נתמקד בכישלונות, אם נכניס לחיינו חיוך אחד נוסף ועוד אחד - כל זה יתאסף לאור גדול ומיוחד בתוך חיינו.

זוהי התרופה של חג החנוכה, וזהו הסוד של "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".

עשה טוב

חז"ל מלמדים אותנו שהדרך של היוונים מאז, תהיה דרכו של היצר הרע בדור שלנו - ראשית לקחת מאיתנו את נקודות האור והראייה החיובית, ואז, באמצעות מסר של יאוש - שהכל חשוך ואין בחיינו נקודות אור, להשתלט עלינו לחלוטין.

חג החנוכה מלמד אותנו לא להתעסק עם החושך כלל, אלא פשוט להתעסק עם החיובי שבתוכנו, ועם הדברים הקטנים (שרק בעינינו נראים קטנים), שאנו מוצלחים בהם. להזכיר לעצמנו מול הנרות אילו יכולות הקב"ה נתן לנו, אילו נקודות אור יש בחיינו, אפילו בדברים קטנים מאוד להודות לבורא עולם. לא להתעסק כלל עם מסרים מאכזבים או סטטיסטיקות מייאשות, אלא להדליק נר קטן של אמונה בתוכנו, במה אנו כן טובים, במה אנו כן מצליחים, ולהמשיך כך.

אם נצליח להכניס עוד קצת אמונה לתוך ליבנו - תיכנס הרבה תחושת יכולת ומסוגלות לחיינו. אם נצליח להכניס עוד קצת תקווה, פתאום כל התמונה תיראה לנו אחרת. כי היא באמת אחרת ממה שהיא נראית לנו בעיניים שטחיות - הרבה יותר טובה, מעודדת ושמחה. יש לנו אב בשמים, שאכפת לו מאיתנו יותר ממה שאכפת לנו מעצמנו, והוא עושה הכל לטובתנו. עלינו רק לתת לו פתח להיכנס ולהאיר בתוכנו את החושך.

חנוכה זה הזמן להדליק את האור הפנימי של כל אחד מאיתנו, ולבקש מאבא לעזור לנו לחיות חיים מלאים ולא חלקיים. חיים של רוחניות, של אמונה ושל מסוגלות. זה הזמן בו נוכל למשוך לחיינו יותר אור, אמונה ותקווה לאורך השנה כולה.

חנוכה שמח.

נורית ריבו הינה מאמנת במרכז לאימון יהודי, מנחה ויועצת לנשים ברוח התורה.