אלונה איינשטיין ע"ה: קווים לדמותה

אלונה איינשטיין נולדה כאלונה שוחט בכפר גלעדי בשנת 1936, בת למלכה וגדעון שוחט, ונכדה של ישראל ומניה שוחט, ממקימי 'השומר'. מגיל חמש ועד גיל 13 כמעט ולא זכתה לקשר עם בני משפחתה, ואומצה על ידי אחת המשפחות בקיבוץ. בהיותה בת 5 לערך התגייסו שני הוריה לצבא הבריטי, ולחמו מחוץ לגבולות ארץ ישראל. מניה, סבתה, השתדלה לשמור על קשר עם הנכדה, אך גם היא היתה עסוקה בצרכי ציבור. לאחר מכן התגרשו הוריה, והיא עברה להתגורר עם אמה בחיפה. כנערה תוארה אלונה כבחורה אהודה מאוד, וגם כציירת וספורטאית מוכשרת.

כבר כתלמידה בתיכון החלה אלונה לחפש אחר משמעות ורוחניות בחייה, ואף תוארה כבחורה שלא רצתה לחיות חיים שטחיים. או אז הצטרפה לקבוצה שנקראה 'השכטריסטים', שנקראה כך בשל מי שעמד בראשה - ד"ר יוסף שכטר, שהיה מורה לתנ"ך. ההרצאות נסובו בעיקר סביב פילוסופיה ודיונים אקטואליים, אבל מעולם לא משכו לכיוון של שמירת תורה ומצוות. בהמשך התגייסה אלונה לצבא ושירתה כקצינת ח"ן, והתנתקה מהשכטריסטים.

עם סיום השירות הצבאי, החלה ללמוד בבצלאל, אולם התקשתה בבדידות שהחיים בה טמנו בחובם. בהמשך נישאה למהנדס מצליח בשם אברהם לשם, ולאחר נישואיהם, העתיקו השניים את מקום מגורם לארצות הברית. נישואים אלו לא החזיקו מעמד זמן רב, ומיד כשחזרו לארץ התגרשו השניים.
בתוך כך, הפך אביה לאחד ממייסדי חיל האוויר הישראלי וטיפח קריירה צבאית מרשימה. אולם בסוף שנת 66', כשאלונה היתה כבר בת שלושים, הוא שם קץ לחייו. הבשורה על מותו הפתאומי של אביה הכתה אותה בתדהמה, ולאורך כל השנים שחלפו מאז, הקפידה אלונה תמיד לקיים אזכרה לזכרו. בשנים מאוחרות יותר, כשכבר החלה בתהליכי התקרבות ליהדות, אף הוסיפה לאזכרה הרצאה תורנית לעילוי נשמת אביה. "היו לה הרבה התמודדויות, כאב ובדידות", מספרת ריקה כהן, ידידת המשפחה, "אבל היא לא כעסה ולא באה בטרוניות. היו בה הרבה אהבה והמון חיפוש אחר תשובות".

באותה התקופה, בשנות ה-60, אריק איינשטיין החל להתפרסם כזמר ושחקן מוכשר. בשנת 1963, לאחר היכרות קצרה, נישאו השניים במבואה של התיאטרון הלאומי, בחתונה שכללה אורחים רבים. מהר מאוד התחברה אלונה לחבריו של איינשטיין, שכללו בין היתר את אליה ואורי זוהר, שמוליק קראוס, ג'וזי כץ וצבי שיסל. תוך זמן קצר נסקה הקריירה המקצועית של השניים - הוא כזמר שהוציא את  תקליט הרוק הראשון שלו, והיא כצלמת מצליחה, שגם צילמה את כל עטיפות התקליטים של בעלה. בהמשך גם לקחה חלק בקריירה הקולנועית של איינשטיין, בצילום ובכתיבת התסריט לסרטים שבהם הופיעה החבורה.

אולם כעבור ארבע שנים פירקו בני הזוג את החבילה המשפחתית, לאחר שהביאו לעולם את בתם שירי. לאחר פרידה של כשנה נישאו שוב והביאו לעולם את יסמין. לאחר זמן מה התגרשו שוב באופן סופי. אלונה פנתה לפתח את קריירת הצילום שלה, ואילו אריק נשא לאישה זמן מה מאוחר יותר את סימה אליהו, מי שנשארה אשתו עד מותו.

בשלב זה אלונה היתה כבר בת 40 לערך, ועדיין היתה אחת הנשים המרכזיות בבוהמה התל אביבית של אותם ימים, צלמת מוכשרת ומוערכת, שהכל ביקשו את קרבתה. או אז התוודע לה ששניים מחבריה הטובים, אורי ואליה זוהר, החלו בתהליך של בתשובה. העניין נשמע לה אז אבסורד מוחלט, והיא החליטה 'להחזיר אותם בחזרה' מהג'וק שנכנס להם לראש פתאום. לשם כך היא הגיעה לסמינר שהתקיים באותו הזמן במשך כשבוע בפר חסידים, יחד עם הרב והמרצה צבי ענבל.

כעבור ארבעה ימים בלבד חזרה, עם עיניים נוצצות כשבפיה בשורה: "אני חוזרת בתשובה". "היא אפילו לא נשארה עד הסוף", סיפרה לימים ליהיא חנוך, גרושתו של הזמר שלום חנוך, ומי שהיתה חברה קרובה של אלונה. "מה שהיא שמעה הספיק לה. זה היה כמו הארה, זה היה חזק ממנה, והיא לא היתה יכולה להתווכח עם זה. העיניים שלה נצצו. היא היתה עם עיניים פתוחות לרווחה, כאלה שמחפשות מענה, והיא קיבלה תשובה טוטאלית. היא באה מהסמינר ואמרה: 'אני דוסית, חבר'ה. אתם תבואו בעקבותיי'. התשובה היתה הדבר הנכון בשבילה".
בשלב זה עברה לגור בשכונת מטרסדורף בירושלים, שם שכרה חדר בסמוך לחבריה הקרובים, הזוג אליה ואורי זוהר. בתחילה עוד היתה שומרת על קשר ומגיעה לבקר את החברים בתל אביב, ומנסה לדבר על ליבם בנוגע להתקרבות ליהדות, אבל עם הזמן הביקורים פחתו ונשארו ביקורי נימוסין בעתות של שמחה או להבדיל, צער. בתה יסמין, הצעירה, התגוררה אתה והחלה אף היא בתהליך של התקרבות ליהדות, ואילו שירי, הבכורה, שירתה בצבא. בחלוף השנים, השתדכו המשפחות ביניהן, כשתי הבנות לבית איינשטיין נישאו לשני הבנים של לבית זוהר.

אלונה חיפשה מהר מאוד מקור קבוע להתחזק ולשמוע שיעורים, ומשכך פקדה תדיר את מדרשת 'נווה ירושלים'. בהמשך עברה לשמוע שיעורים במדרשת 'נתיב בינה', שמיועדת לאקדמאיות וחוזרות בתשובה. במקביל עבדה לפרנסתה כמזכירה בישיבה. בכך זנחה את קריירת הצילום המצליחה שבנתה לעצמה, ובתוך כך את החיים המפוארים שחייתה, לטובת חיי תורה ופשטות.

"היא היתה מגיעה בכל יום לשמוע כאן שיעורים", נזכרת אחת הבנות בערגה. "וזאת אחרי שהתחילה את היום שלה מוקדם בבוקר לאחר תפילת שחרית, בניקיון חדר השיעורים בישיבה. לאחר מכן עבדה לפרנסתה, וכשחזרה, היתה מגיעה לכאן מדי יום, מנקה את חדר השיעורים שלנו, מכינה שתיה לרבנים, ועוד נשארו לה כוחות לשבת עד עשר בלילה ויותר, לשמוע שיעורים בלי לפספס אפילו אחד, ולהיות לעזר לכל בת שרק היתה זקוקה לה. היא היתה כמו אמא בשבילנו. לא היתה אחת שהיא לא הכירה. גם את החדשות. תמיד ידעה להשתתף בשמחות ובצער של כל אחת, חדרה באמונה תמימה שהכל לטובה. היתה בה המון ענווה. היא גם תמיד אמרה לבקש מהקדוש-ברוך-הוא שלא יעזוב אותנו: 'ענייני לעשות את רצונך, ה', אל תעזוב אותי'. היא אמרה את זה המון, 'ענייני לעשות את רצונך'. וחוץ מזה, כל רגע, כל שנייה, היא ציפתה לגאולה. תמיד השיחות איתה הסתיימו ב'שנזכה לגאולה שלמה'".

גם הרב שמואל דוד מרזל, ראש 'נתיב בינה', זוכר אותה לטובה: "אלונה הגיעה אלינו לפני 22 שנה, ואמרה: 'אני רוצה ללמוד'. היא לא פספסה אף שיעור, והיתה כאן עד שבועיים לפני מותה. הלימודים אצלנו הם מאוד מעשיים, ועוסקים בהלכה, ברמב"ם ובנביא. בזכות התמדתה היא היתה ידענית גדולה. היו בה חריפות ופיקחות, היא לא היתה טאטאלע".

גם אם הבית של נתיב בינה, הגברת יונה שוויצר, זוכרת אותה ומתגעגעת: "היא היתה דמות מופת, חלק בלתי נפרד מנתיב. כל כך התפעלתי כשהיא הגיעה לכאן, אישה במעמדה. היא באמת היתה מיוחדת".

בשנת 2001, באחת ההרצאות הבודדות שהסכימה למסור, במהלכה גוללה את סיפורה האישי, סיפרה אלונה:  "התגרשתי, התחתנתי, נולדו לי בנות, חייתי בלילה וישנתי בבוקר. כך הגעתי לגיל 40 והגעתי למסקנה שאין אדם שיכול להיות חכם, כך שייתן לי תשובה בשביל מה אני חיה. כל הזמן שאלתי: בשביל מה אני פה בעולם?, בסמינר של ערכים שמעתי הרצאה ברורה מפי הרב צבי ענבל שאמר: 'אני יודע, אני חכם, אני אומר ואתם צריכים להחליט'. אחרי ארבע שעות, בגיל 40, עשיתי תשובה".

בגיל 69 חלתה אלונה בסרטן הריאות, ולאחר כחצי שנה של בדיקות וחשדות, התגלתה בגופה המחלה. "היא אמרה כל הזמן שהיא בסדר", מספר הרב מרזל, "ושלא צריך לדאוג לה. כשהיא היתה יוצאת מטיפול בבית חולים, היא מיד חזרה ללמוד, כשבפיה האמרה הקבועה: 'הכל טוב'".

אולם בתאריך ו' בטבת, באותה השנה, לאחר מלחמה ממושכת במחלה, נפטרה אלונה איינשטיין. "נראה לי שמבחינת תורה, היא הגיעה למקסימום שאדם יכול לבקש. היא ידעה המון, ומבחינת היהדות היא מיצתה את עצמה", העידה עליה אחת הבנות במדרשה. בסמיכות מצמררת לתאריך, נפטר גם אריק איינשטיין, בעלה לשעבר. חבל על דאבדין ולא משתכחין. ת.נ.צ.ב.ה.