כיצד בוחרים בת זוג לחיים?

אני רוצה לשאול בנושא שידוכים. אני בת 20 והורי התחילו לאחרונה לשמוע הצעות שידוכים עבורי. בעזרת ה' כנראה אתחיל להיפגש בקרוב ואין לי מושג למה עלי לצפות.

כיצד אדע לזהות מיהו הבחור המיועד לי? על מה עלי להסתכל ואת מה עלי לבדוק? חברותי טוענות שהתקשורת היא בסיס לכל, אך דודתי מספרת שבפגישות עם דודי הוא שתק כמו דג, ובכל זאת הם נשואים היום באושר...לאחותי יש חברה שהתארסה באושר עצום והיום היא גרושה...       

כל אחד אומר משהו אחר. כיצד ניתן לזהות? האם יש כללים לפגישות ולבדיקת התאמה?

בברכה ותודה מראש, מיכל ע.

* * *

שהיו הכל אומרים

אין ספק שבענייני שידוכים צריך, לפני הכל, הרבה הרבה סייעתא דשמיא. לא תמיד מה שנראה מתאים בסקירה ראשונה אכן מתאים, ואין מי שיכול לדעת נסתרות, זולתו יתברך. על כן, בוודאי העצה לפני, וגם תוך כדי תהליך ההשתדלות והבדיקה, היא להתפלל הרבה ולהתחנן לפני ה'.

כבר ראינו עד כמה הועילה התפילה אודות השידוך ללאה אמנו ככתוב (בראשית כ"ט י"ז): "ועיני לאה רכות", ופירש רש"י: "שהייתה סבורה לעלות בחלקו של עשו, ובכתה, שהיו הכל אומרים: הגדול לגדולה הקטן לקטנה".

מסיפורה של לאה למדנו ששיקולי הסובבים אותה לא היו נכונים. ניתן אף לומר שהיו טכניים מדי ("הגדול לגדולה, הקטן לקטנה"). גם אצלנו ייתכן שבעניין שידוכים יתערבו שיקולים מוטעים שאינם בעלי חשיבות אמיתית, וחבל ששיקולים מסוג זה יכריעו את הכף.

"המשפחה מאד מרוצה ממנו", "כולם אומרים שהוא בחור נפלא", "לכבוד יהיה לנו בחור כזה במשפחה", "גם הרבנים כבר ברכו שיהיה במזל"... אז מה צריך יותר מזה?

אלא שהדברים הללו, וכדוגמתם, חשובים ובעלי ערך רק כאשר נבדקה ההתאמה האמיתית בין בני הזוג.

סוף סוף מי שצריך להחליט, מי שצריך לקחת אחריות על החיים המשותפים, מי שיצטרך לבלות שנים ארוכות עם בן הזוג המיועד, זו את ולא אף אחד מן הסובבים אותך. לכן, לפני כל ההמלצות, הייעוץ, הלחצים וההשפעות השונות, חשוב מאד לבדוק באמת ובכנות מה את חשה לגבי המיועד.

אם יש "נשיאת חן", אם לבך אומר שיש אפשרות לקשר, אזי צריך להמשיך הלאה ולבדוק גם את שאר הנתונים, אך לשם כך יש לגייס את מירב הכנות. לא לשכנע את עצמך שמכיוון שכולם אומרים ש"זה זה", בוודאי גם את תרגישי כך. הרבה מדי זוגות הרסו את חייהם או חיים יחד במרירות ובחוסר התאמה, משום שסמכו רק על חוות דעת מבחוץ ולא האזינו לקול ליבם.

כמובן שאין הכוונה שצריך לסמוך רק על הלב. לפני הכל צריך לעשות את כל הבירורים הראשונים של התאמה (מה שבדרך כלל עושים ההורים או הרבנים), אך כאשר מגיעים כבר לפגישה, צריך וחובה להקשיב גם ללב. למותר לציין, כי במקרה בו הלב אומר לבחור במי שרחוק מתורה ויראת ה', אין זה קול הלב כי אם קול היצר והדמיון המטעה.

בוודאי – צריך להטות אוזן לשיקולי גדולים ממני ולהתחשב בחוות דעתם של ההורים והקרובים, אך אסור שהדבר ישחד את תחושת הלב הפשוטה: שייך או לא שייך? רצוי או לא רצוי? חביב או לא חביב?

גם לאה אמנו התמודדה עם לחץ חברתי עצום שהושפע מהתאמה חיצונית בלבד: " הגדול – לגדולה, והקטן – לקטנה", ולא מול אדם אחד עמדה, "שהיו כולם אומרים...".

בנוסף, חשוב מאוד להדגיש שברכות מרבנים אינן בהכרח הוראה תורנית. כאשר רב מברך, משרה מקדושתו ומאחל לזוג הצלחה, אין פירוש הדבר בהכרח שהוא רואה ברוח הקודש את הנשמות והתאמתן זו לזו. ברכה אינה הוראה. ברכה מקבלים רק לאחר שמחליטים להתחתן מתוך בדיקת ההתאמה, ואז בוודאי היא מוסיפה. אך, אם מתחתנים רק בגלל ברכה – התוצאה עלולה להיות עגומה ביותר! הרבנים המברכים אינם מתכוונים לחרוץ גורל או לפסוק פסק כלשהו בברכתם, אלא רק להוסיף ברכה וסייעתא דשמיא להחלטה שכבר נתקבלה.

אני מדגיש – חייבים להתייעץ וטוב להתייעץ, אך ייעוץ אינו כפייה, וההחלטה עם מי להינשא חייבת להיות אישית וחופשייה מלחצים. אסור לאף אחד, קרוב ככל שיהיה, להחליט בשבילך במי לבחור. כבר פירשה התורה עניין זה וכתבה (בראשית כ"ד נ"ח): "ויקראו לרבקה ויאמרו אליה: "התלכי עם האיש הזה? ותאמר – אלך", ופירש רש"י: "מכאן (לומדים) שאין משיאין את האשה אלא לדעתה"!
 

איסור אונאה

רצון וחפץ הלב להינשא לפלוני – זו ההתחלה. אם יש נשיאת חן – עוברים לשלב בו יש לעבוד עם השכל: לחקור, לדרוש ולברר, מבלי להתבייש, את כל הפרטים והמידע לגבי המיועד והתאמתו. אסור למחשבות כמו "לא נעים", "ואולי זה לשון הרע" לעכב אותנו. אדרבא, מובא בהלכות שמירת הלשון שכאן מצווה לספר כל מידע. מי שמסתיר פרטים או משנה אותם עשוי לעבור על איסור אונאה. הרי אם חפץ שמוכרים אסור ליפות בפני הקונה ואסור להסתיר את מומיו, על אחת כמה וכמה שאסור לעשות כן כשהדבר נוגע "לעסקה" קריטית כל כך, שהשלכותיה נוגעות לכל תחומי החיים ולמשך שנים ארוכות ורבות.
 

מה לבדוק?

יש לבדוק הכל. מצבו המשפחתי של המיועד, מי הם הוריו, מה היחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין ילדיהם (חשוב לזכור שמתחתנים במידה מסוימת גם עם ההורים והמשפחה של המיועד ולא רק איתו), מצב בריאותי, כלכלי, נפשי וכו'. את הדברים הללו כדאי לברר ביסודיות עם אנשים שמכירים אותו וגם איתו עצמו.
 

שיהיה "בן אדם"

לפני שנבדוק איזה יהודי הוא, חשוב לבדוק איזה אדם הוא. כלומר, מהו טבעו, מידותיו והתנהגותו. האם יש לו דרך ארץ או לא? האם הוא סבלן או חסר סבלנות? יודע להקשיב או עסוק רק בעצמו? באיזו שעה הוא קם בבוקר? מהו סדר יומו? אילו חברים יש לו, ומה הם אוהבים לעשות יחד? האם הוא מגלה נכונות לקחת אחריות על צרכי המשפחה בהווה ובעתיד? איזה אבא לילדים הוא יכול להיות?

איני מתכוון שיש להינשא רק לאדם מושלם ללא חסרונות. שגיאה גדולה היא לצפות לכך, ואדם כזה אינו קיים. אם מגלים חסרון בזולת אין זה אומר שהוא אינו מתאים, אלא שיש לקבל מושג גם לגבי החסרונות, על מנת לדעת האם הסיכום הכללי "משתלם".

אדרבא, אדם שאינו מודה בחסרונותיו ומנסה להעמיד פני מושלם, צריך להדליק אצלנו אור אדום מאוד, והוא סימן מובהק של חוסר בשלות ובגרות. עדיף לאין ערוך אדם בוגר שמודה בחסרונותיו ומוכן לעבוד ולשפר את עצמו ממי שמציג דמות נוצצת ומקסימה ללא רבב.
 

אהבת התורה

לאחר שבדקנו את מידותיו, דהיינו את האדם שבו, הגיעה העת לבדוק את מידת היהודי שבו.

לדעתי, המבחן של מאן-דהו עד כמה הוא "יהודי טוב", כלומר, עד כמה הוא מתפקד כראוי ביהדותו, אינה בדיקת "גיליון הציונים" שלו, כלומר הישגיו בתורה ובמצוות. אם הוא "בחור מבריק", "פאר הישיבה", "מוח חריף" וכדומה, אין מה להתפעל מזה. לא כמות ידיעותיו בתורה קובעת את מעלתו של הבחור, אלא מידת אהבתו לתורה וכנות מאמציו ללמדה ולקיימה.

עד כמה פלוני אוהב את התורה ואוהב את נותנה, ועד כמה הוא חפץ בכנות לקיימה – זאת ניתן לגלות אף בפגישות ספורות.

יודגש, שאיני בא להפחית מערך הגדלות בתורה, ההתמדה או הידיעות. כל שאני אומר הוא את דברי חז"ל: "כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו (דהיינו שגם בפנימיות, וברגשותיו הוא מקושר לתורה ולנותנה) הרי הוא כקל שבציבור". היהדות אינה מחשיבה ידיעות, אף ידיעות תורניות, כאשר הן ריקות או חסרות מיראת שמים.

כיצד הוא מברך ברכות הנהנין? עד כמה הוא מתייחס לספרי קודש ביראת כבוד? מבחנים מסוג זה עשויים לגלות את מידת יראת השמים שבו.
 

התאמה אישית

עם כל זאת, אפילו הוא אדם הגון וגם יהודי טוב, הלא סוף סוף הוא צריך להתאים לך. ייתכן בהחלט שלמרות מעלותיו הרבות, פלוני אינו בן זוגך.

כאן, בהתאמה האישית, יש לבדוק ולחקור עד כמה תואמות ודומות השקפות העולם שלכם, סגנון חייכם, שאיפותיכם לעתיד, ואף מקום המגורים בו אתם רוצים לחיות. ישנם כאלה שבשום מחיר לא יוותרו על ירושלים. ישנם שאינם יכולים לגור בעיר גדולה וחייבים אזור שקט יותר. יש שמפאת מקור פרנסתם או מקום לימודיהם, שייכים דווקא לעיר פלונית או אלמונית, וכל הדברים הללו צריכים להילקח בחשבון.
 

לפעול מתוך בחירה

מכל האמור, ברור שחשוב להתייעץ, בפרט עם מי שמכיר אותך ואת חייך, וטוב לשתף את היועץ בכל המחשבות והספקות, הרגשות והתחושות, שעולים לגבי פלוני.

ייתכן שישנם דברים שלא הבחנת בהם (לטובה או לרעה), ומי שמכיר אותך (הורים או רב קרוב) יאירו את עינייך. ייתכן שיש דברים שאת מייחסת להם חשיבות רבה, ולמעשה הם חסרי משמעות בחיי הנישואין, ולהיפך. לשם כך, טוב ונחוץ לשמוע חוות דעת מבחוץ, ואם היועץ מכיר את שני הצדדים, מה טוב.

אומר שוב – יועץ אינו יכול להחליט במקומנו או לפסוק עבורנו מיהו בן זוגנו. את ההחלטה אנחנו צריכים לקבל. אחרי כל העצות והברכות, המדובר סוף סוף בחיינו שלנו!

בהצלחה!