פרד"ס של רעיונות: פרשת בא

הכניסה לפרד"ס: "רבי הקדוש, זקוק אני לעצה", השפיל מבט החסיד שהגיע לפני רבי מאיר מפרמישלאן, "ככל שאני משקיע בעבודתי ובעסקיי, איני רואה בהם סימן ברכה. מה עלי לעשות? להוסיף עוד שעות בבית המסחר?!"

חייך רבי מאיר והשיב לו בנחת, דע לך כלל גדול: "ולכל בני ישראל לא יחרץ", יהודי אינו זקוק לעבוד בחריצות רבה ולהשתעבד לעסקיו בכדי להצליח בהם. רק יזכור כלל אחד והוא שירים את מזלו: "כלבלשונו", כפי אשר חושב הוא בלבו, כן ידבר בלשונו.

אם יהיו פיו ולבו שווים, הרי שסוד ההצלחה מונח לרגליו.

פשט: "כי אני הכבדתי את לבו" (י, א)

יש השואלים: אם השי"ת הכביד את לבו של פרעה, הרי שניטלה ממנו הבחירה, מדוע אם כן נענש בעשר מכות?

משיב רבי אליעזר מטרנוגרד בשם רבי יואל מאליק: ההיפך הוא הנכון! הקב"ה הכביד את לב פרעה רק בכדי שתהיה לו עדיין בחירה. הא כיצד? שהרי כיון שראה פרעה אותות ומופתים מדהימים שנעשו בידי משה ואהרן, מה יגרום לו להחליט בעצמו לשלח את ישראל? הרי הוא מושפע ומפוחד מעונש הבורא.

לכן הוכבד לבו של פרעה בכדי שיוכל להתעלם מהאותות ומופתים שראה מקודם, או אז יחליט בעצמו האם לשלח את ישראל אם לאו, משבחר ברע – נענש במלוא חומרת הדין.

רמז: "ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים... לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו" (י, כב-כג)

רֶמֶז גדול רָמַז כאן הצדיק רבי חנוך מאלכסנדר: במצב של חושך והסתר פנים בעבודת ה', אם "לא ראו איש את אחיו", לא שמים לב לתת יד וכתף תומכת לזולת, הרי ש"לא קמו איש מתחתיו" - לא שייך להתרומם ולהמשיך הלאה בעבודה.

דרש: "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים" (יב, כט)

במדרש דרשו חכמינו על פסוק זה, שבליל יציאת מצרים זרחה השמש לבני ישראל כאמצע היום. מניין למדו חז"ל דבר זה?

מבאר רבי העשיל מקראקא: כתוב בבריאת העולם "ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה", אם נשים לב נראה שלא כתוב "ולחושך קרא אלוקים לילה". מדוע? מפני שאין הקב"ה מזכיר את שמו על דבר שנראה כדבר לא טוב (לילה, חושך).

והנה כאן, נאמר "ויהי בחצי הלילהוה' הכה כל בכור", מה טעם נזכר שמו של הקב"ה בלילה? על כרחך שנזכר שמו מחמת שזרחה להם השמש באמצע הלילה כצהרי היום.

סוד: ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא לה' (יב, יא)

מדוע נאכל קרבן הפסח דווקא בחיפזון? מסביר רבי נתן נטע שפירא מקראקא - ה"מגלה עמוקות" בביאורו לתורה דבר מעניין: בכתבי הקבלה מבואר שחטאו של אדם הראשון יכל להימנע אילו היה מחכה עד כניסת שבת (הוא אכל מן העץ ביום שישי, שעתיים לפני כניסת שבת) שאז היה הקב"ה נותן לו לאכול מעץ הדעת בהיתר.

מכיון שנחפז לאכול מעץ הדעת ירדה מיתה לעולם. לכן דוד המלך, שהיה גלגולו של אדם הראשון ותיקונו בעולם, אמר בתהלים: "אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב" – בשל כך שנחפזתי לאכול מעץ הדעת בגלגולי כאדם הראשון – הבאתי לידי כך שכל בן אדם ימות בשלב כלשהו ואי אפשר לסמוך על דבריו לחלוטין, הוא יאמר לך "מחר ניפגש" ואינו יודע שבאותו הלילה ימות, חלילה וחס.

זהו סוד אכילת קרבן הפסח שנאכל בחיפזון. ויותר מכך, זה סוד עשיית המצות במהירות ובחיפזון שלא יחמיץ הבצק. כדי לתקן בחיפזון זה מידה כנגד מידה את חפזונו של אדם הראשון.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת בא – כל הסרטים ב-VOD הידברות