פרד"ס של רעיונות: פרשת בשלח

הכניסה לפרד"ס:

"רבי הושיעני", נכנסה אשה קשת יום לרבי חיים מצאנז בבקשת עזרה. כאן החלה לפרט לפניו את צרותיה, וביקשה ממנו שיעשה לה מופת ונס שתיחלץ ממצוקתה.

ניחם אותה הצדיק וניסה לעודד את רוחה ולחזקה באמונה שהכל מאת הבורא יתברך, וכי הכל מיועד לטובתה.

אך האשה קטעה אותו ואמרה: אשה פשוטה אני, אין לי הרבה ידיעה בתורה, אבל דבר אחד אני יודעת: בסידור כתוב בשירת הים: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים" – קודם כל ה' עשה להם נס, ורק אחר כך כתוב: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

חייך הצדיק והפטיר: מעולם לא ניצחני אדם, כי אם אשה זו...

פשט: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (טו, כו)

מקשה רבי מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל – המלבי"ם: סופו של הפסוק סותר את תחילתו, שהרי אם השי"ת לא ישים עלינו מחלות, לשם מה אנו זקוקים שירפא אותנו.

והוא מבאר זאת כך: עינינו הרואות שכן באים על אדם ייסורים וצרות ומחלות, רק השי"ת מבטיח לנו שאינו מביא עלינו את הייסורים בתור עונש על מעשינו הרעים, אלא אך ורק לנקותנו מהלכלוך הרוחני שדבק בנו, כמו הרופא שנותן לאדם תרופות מרות שתכליתן היא לרפאותו.

רמז: "וישובו ויחנו לפני פי החירות" (יד, ב)

כאן נרמז עניין לשון הרע והדרך להתגונן מפניו – אמר הצדיק רבי אברהם יהושע העשל מאפטא – והרמז הוא: "וישובו ויחנו", ישוב אדם בשכלו פעם ופעמיים ושלוש על דבריו שרוצה לדבר, ויעצור את אמירתם "לפני פי החירות" – טרם שייתן לפיו חירות ודרור לדבר כל אשר ברצונו.

דרש: "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם" (יד, ה)

רבינו בחיי הביא בשם המדרש: "ויוגד למלך מצרים, [מה] הוגד לו? נבואת ברית בין הבתרים [בה נאמר לאברהם] 'כי גר יהיה זרעך ארבע-מאות שנה'". וכאן רואה פרעה שהם השתעבדו רק מאתיים ועשר שנים, כמניין בר"ח בגימטריא. אז ידע פרעה שאינם מתכוננים לחזור למצרים, שהרי יצאו טרם הזמן. מיד "וייהפך לבב פרעה ועבדיו... וירדוף אחרי בני ישראל".

סוד: "עזי וזמרת-יה ויהי לי לישועה" (טו, ב)

רבינו האריז"ל הקדוש מביא בשם הזוה"ק שלאחר קריעת ים-סוף פרחה נשמתם של בני ישראל מחמת מראות אלוקים שראו. שלח הקב"ה את מלאכי השרת שישוררו באוזניהם ומכח השירה חזרו לחיים.

מאידך, בגמרא מובא שבשעה שצר סנחריב על ירושלים, שרו מלאכי השרת שירה לפני ה', ונתן הקב"ה רשות לשרי סנחריב לשמוע את שירתם ומתו כולם באותו לילה.

לפי זה יש להבין: שירת המלאכים, ממיתה היא או מחיה? 

מבאר האר"י שליהודי יש כלי קיבול רוחני – הנשמה – שיכול להכיל בתוכו עוצמה רוחנית גבוהה כשירת המלאכים. לכן כשיהודי שומע שירה כזו, גם אם מת הוא, זה מעוררו לתחייה. אבל הגוי בשומעו שירת המלאכים ואין לו נשמה – נפשו יוצאת מגופו מחמת גודל האור.

וזה ביאור המילים ששבחו ישראל לה': "עזי" – הכח שקיבלנו מ"זמרת יה" – שירת המלאכים, הוא זה שהחזירנו לחיים "ויהי לי לישועה".

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת בשלח – כל הסרטים ב-VOD הידברות