לאהוב זה לא מספיק

"כוח המשיכה"

לעומת הגישה הגויית, שרואה את כל הנושא של משיכה בין המינים ויחסי איש ואישה בתור דבר של יצר נמוך, תאווה וגסות, היהדות רואה את הנושא כדבר שאמור להיות גדול וקדוש מאד. זאת מ-3 סיבות:

1. המשיכה הזו היא דבק שעוזר לאחד בין בני הזוג ולהביא אותם לאחדות שלימה ולשמחה גדולה אחד בשני (זו מהותה של מצות "עונה").

2. רק על ידי החיבור בין האיש לאשה ניתן להביא נשמות חדשות לעולם ולהמשיך את הבריאה (זו מהותה של מצות "פרו ורבו").

3. לפי היהדות גם בגוף יש קדושה ולא רק ברוח. הסיבה שכיום הגוף מנמיך אותנו, היא בגלל חטא אדם הראשון, שבעקבותיו נכנסה טומאה לתוך החומריות. המטרה אליה יש לשאוף היא שהטומאה הזאת תצא וכל החומריות תתעלה ותהיה קודש לה' (כך אמור להיות בתחיית המתים ולאחר מכן בעולם הבא). לכן, אדם קדוש חייב להיות נשוי, זאת בניגוד להשקפת הנצרות (זו מהותה של מצות "קדושים תהיו" – דווקא ע"י שימוש בחומר באופן קדוש).

יוצא שהתורה מאוד מעוניינת שהאיש והאשה ישמחו אחד מהשני, ומאד מחשיבה ומחייבת את הקשר הגופני ביניהם, אבל רק בתנאי שהוא יבוא מתוך רצון אמיתי להתחבר ולבנות בניין נצחי.

למה אסור ליהנות כבר עכשיו? מה רע?

אנו מבינים מדוע הכוח הזה הוא כל כך חזק ועצום, אך דווקא משום כך – כמו כל כוח חזק, הוא חייב שמירה אדוקה. כשם שהוא יכול להביא לטוב הכי גדול, הוא גם יכול להביא לרע הכי גדול - כמו כוח של אש/ חשמל/ אנרגיה אטומית. לכן, חייבים שהיחסים בין המינים יהיו גדורים ושמורים:

1. כדי לשמור על הקשר האמיתי, שיהיה בשיא השמחה, השלמות והתמימות, בלי בגידות או נטיות הרסניות. רק כשיש גדרות לפני ואחרי הנישואין, כוח היצר יוצר את הברית המחשמלת שנצרבת בחותם של אש: כל אחד נותן את עצמו בלי שום מחיצות אך ורק לבן הזוג. כל אחד יודע כי אין שום אדם אחר בעולם שהוא יכול לחוות איתו חוויות כאלו.

2. כדי לא להיגרר לדברים החמורים והכואבים ביותר הנגרמים מיצירת קשר לפני החתונה - גילוי עריות, כאבי לב נוראיים ועוד מרעין בישין שמפאת הצניעות לא נזכירם. אסור להיות תמימים ויש לדעת שהמציאות גוררת לבאר שחת הרבה יותר ממה שמעלים על הדעת.

החכמה היא לדעת להשתמש נכון עם הכוחות האדירים שהבורא נתן לנו - במקום הנכון, בזמן הנכון ובכוונה הנכונה. שימוש לפני הזמן הוא חטא, מלשון "החטאה", פספוס. הדבר דומה לאכילת פרי בטרם הבשיל. פשוט חבל: גם נפסיד את ההנאה האמיתית מהפרי, וגם אחר כך תכאב לנו הבטן...

ספר הזוהר מגלה לנו את הסוד של ההבדל האמיתי בין היצר הרע ליצר הטוב: זה לא שהיצר הרע רוצה שתהנה והיצר הטוב רוצה שתלך עם האמת גם בלי ליהנות, אלא: "יצר הרע – תחילתו מתוק וסופו מר, יצר הטוב – תחילתו מר וסופו מתוק". חשוב מאוד להבין שגם היצר הטוב והתורה רוצים שתהנה ויהיה לך מתוק, אבל מתוק שמחזיק מעמד, מתוק לטווח רחוק, מתוק שלא בוכים עליו אחר כך פי כמה ממה שנהנים בתחילה.

מה מפסיד מי שמשתמש עם כוח המשיכה בין המינים לפני הזמן?

נעמוד על ההפסד בשני המישורים – גם במישור של הראיה הפשוטה שלנו כאן בעולם הזה, וגם במישור של הראיה הרוחנית על פי מה שגילו לנו המקורות.

בראיה הפשוטה – עוד לפני שניכנס להסברים, לא קשה לראות בצורה ברורה כיצד התרבות המערבית, שמדברת בלי סוף על "אהבה", נותרת בידיים ריקות ומבט עצוב ומיואש בעיניים דווקא בתחום זה. החטא הגדול שלה הוא לקיחה של גירוי יצרים שטחי וזול, הפיכתו לדרך חיים, וכינויו בשם "אהבה". התוצאות בשטח מדברות בעד עצמן: אין ספק שבעולם הגויי והחילוני יש הרבה יותר מריבות, חוסר אמון, בגידות, גירושין, בתים מפורקים, ילדים אומללים, רווקות מתמשכת ודברים רעים נוספים. כל ה"אומנות", השירים, הספרים, הסרטים והעיתונים, מלאים בכאב, ביאוש, במרירות, ובלבבות שבורים מ"סיפורי אהבה נכזבים" בשל הקשר הבלתי מחייב שהם דוגלים בו. גם היחס הכללי לאשה הוא כמוצר מקדם מכירות, כמושא לבדיחות לא צנועות וככלי לשימוש פורקן יצרים ותו לא. לא סוד הוא, שבניגוד לברק החיצוני ולמקסם השווא – הוליווד הוא המקום האחרון בו אפשר למצוא אהבה אמיתית.

כמה נורא הוא שבני זוג אינם יכולים לסמוך אחד על השני שלא יבגדו! כמה אומללות הנשים שיודעות בוודאות שבעליהן לוטשים עיניים לכל האחרות, ברחוב, בטלוויזיה, במחשב, בבריכה, בחוף הים! כמה נוראים ואיומים כאבי הלב, הצלקות, המשקעים והבעיות הנוצרות לילדים מגירושי הוריהם!

כל הדברים הללו נגרמים בשל המתירנות הגדולה, שמתחילה מחברויות בלתי מחייבות, הסתכלות, קלות ראש, נגיעה, ייחוד וכו'.

גם אדם שנחשף על ידי המדיה לכל סוגי היחסים, הדמיונות, ההתנסויות והמראות אצל אחרים – פשוט הופך למסכן מבחינה רגשית. כבר עכשיו הוא הופך לאדם נשלט, לא רגוע, לא מוצא סיפוק, ונאלץ להתמודד עם דברים מיותרים לחלוטין. כמה שיתיר לעצמו יותר – כך יתמודד יותר בהמשך. כאשר הוא אינו שולט בעצמו – אין גבול לטעויות הקשות שהוא עלול הוא לבצע והדברים ידועים.

כאשר יבוא להתחתן – הרי כל מה שראה, נגע, חווה, נשאר צרוב במוחו, כמו דיסק שרוט. הוא לא יוכל להימנע מהשוואות ומדמיונות, וברור לחלוטין שיהיה לו בהמשך חוסר סיפוק. מדוע? משום שיש הבדל עצום בין קשר בלתי מחייב לבין קשר נישואין מחייב. קשר בלתי מחייב אינו דורש השקעה אמיתית, וממילא גם אינו יכול להיות בניין יציב ותומך. בוודאי שאי אפשר להקים כך משפחה. לעומת זאת, קשר נישואין הוא מחייב, דורש המון-המון השקעה, מסירות, ויתור, בניה ונאמנות, אך הוא גם קשר יציב, חזק, נצחי ובריא, המביא לשלום בית, שמחה, ילדים, ובהמשך נכדים, נינים ונחת לאורך שנים רבות. בקשר כזה כל העניין הגופני משרת ומהווה מעין פסגה-שיא לכל החיבור והקשר הרוחני בין בני הזוג. באופן כזה הקשר הגופני לא נמאס אף פעם, כי הוא בא תמיד להעצים את האהבה הרוחנית (מה עוד שהתורה גם דואגת ל"מרשם בדוק" להתרעננות ולהתחדשות בקשר, על ידי דיני הנידה והפרישה זה מזה מידי חודש).

במבט כזה זה גם לא משנה בהמשך הנישואין כמה האשה נאה חיצונית, משום שלא משתמשים כלל בהגדרות ובמונחים הנמוכים של הרחוב. לעומת זאת, אדם שלא התרגל לצורת ההסתכלות הזו, אלא התרגל להשתמש בכל הקשר הגופני בפני עצמו, בלי שהוא השיא והפסגה של הבניין המשותף והאוהב, ברור שיסבול מאוד ויפזול לצדדים אחרי לא מעט זמן. קודם כל משום שהנאה גופנית נמאסת אחרי שימוש חוזר ונשנה, כמו שאין רצון לאכול כל הזמן את אותה גלידה. מלבד זאת, הרי אשתו לא תישאר צעירה ונאה לנצח, בוודאי לא אחרי הריונות ולידות.

בראיה הרוחנית – התורה גילתה לנו שהנושא של יחסים בין המינים שלא בנישואין, הוא אחד הדברים החמורים ביותר שיש, עד כדי מציאות שבה האדם מצווה "יהרג ואל יעבור" על עניין זה. דווקא משום שזה כוח כל כך חזק שיכול להוות את שיא הקדושה, הרי כשמשתמשים בו לא נכון הוא שיא הטומאה. הדבר דומה ללקיחת מליון דולר והשלכתם לאסלה, או פרסום ראוותני של הסוד הצבאי הכי שמור במדינה. יחסים כאלו, וזה מתחיל כבר בהסתכלות או נגיעה, יוצרים נזק עצום לאדם עצמו ולעולם כולו. כל עבירה יוצרת מלאכי חבלה והשפעות שליליות, קטרוג על האדם והעולם. יצירת קשר שלא למטרת נישואין, יוצרת מעטה רוחני שלילי שכל הזמן מתלווה אל האדם וקשה לו להיפטר ממנו. הדבר כמובן מביא לייסורים וכאבים גדולים בהמשך, ברמות שונות. הדברים מתרחשים באופן ממשי, ומי שיש לו עיניים רוחניות יכול לראות אותם.

כמובן, חשוב להדגיש, שבוודאי יש כוח של תשובה, ובוודאי אפשר לתקן, אבל כוח התשובה לא נותן שום תירוץ שמצדיק ליפול לכתחילה: א. ידוע ש"האומר אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (אם כי גם במצב כזה, אם מאוד ירצה הוא יכול, אבל יהיה לו קשה מאוד). ב. גם עשיית תשובה יכולה להיות כואבת ולא פשוטה. גם כאשר העונש נמחק, לוקח זמן להתנקות מכל הזוהמה, כמו להוציא שריטה מדיסק שרוט. ג. רק אדם שאינו שפוי יהרוס לעצמו את הבית בטענה שאחרי כן אפשר שוב לבנות, או יהרוס את המכונית בטענה שאחר כך אפשר לקחתה למוסך, או יסכן את בריאותו בטענה שאפשר אחר כך ללכת לבית חולים.

לעומת זאת, הראיה הרוחנית מלמדת אותנו, שביחסים נכונים בין המינים, בנישואין, הרי שמתוך החיבור הגופני יש קדושה עצומה, דרכו יורד השפע הכי גדול לבני הזוג ולעולם כולו. זו אחת המצוות הכי גדולות, ולא לחינם זוהי המצווה הראשונה בתורה. "ואין לך מעשה קדוש מן המעשה הזה כשהוא נעשה בקדושה" (השל"ה הקדוש).

סיכום מעשי:

דווקא משום שהדמיון בנושא זה כל כך חזק ועובד "שעות נוספות", לכן כל כך חשוב לשמור עליו נקי. ההבדל בין חכם לסכל הוא, שחכם רואה את הנולד ומראש לא מכניס את עצמו למה שיפגע בו בעתיד, למרות שעכשיו זה נראה לו כיף. סכל מנסה לשכנע את עצמו ש"זה לא כל כך נורא" ו"לי זה לא יקרה" ועוד הרבה שכנועים "כאילו" חכמים. אבל זה קורה, ולבסוף מגיעים למקומות שלא חלמתם, למקומות של בכי ויאוש, לבורות שלא רואים את התחתית ולא יודעים איך לצאת מהם. זה קורה, משום שיש כאן חוקיות די ברורה. החכם יודע לעצור עוד לפני המדרון החלקלק. הוא יודע שההתמודדות בתחום זה גם כך אינה קלה, ועליו להשמר שלא להקשות על עצמו ולהוסיף שמן למדורה. הוא לא יוצר חברויות בוסר, לא מסתובב במקומות בעייתיים, לא גולש באינטרנט לא מוגן, לא משתתף בקבוצות פורום או בקירות פייסבוק תלולים ומחליקים. הוא לא מרשה לעצמו לצפות בצורה לא מבוקרת בהופעות, סרטים ותוכניות טלוויזיה, בקיצור: הוא נזהר לא לירות לעצמו ברגל ולשמור על שפיות. חייו, כבר עכשיו, הרבה יותר רגועים, שלווים, יציבים ובעיקר – מבטיחים.

כמו כן, בשביל להצליח להפסיק עם הקשרים הלא טובים, הוא מנסה למצוא לעצמו תחליפים, משהו אחר שימלא אותו – הוא משקיע יותר בחברויות עם חברים בני מינו; יוצא איתם לטיולים, מתנדב במקומות שונים (אין דבר יותר ממלא ונותן משמעות וסיפוק מעזרה לאחרים שצריכים אותך); מדריך (בסניף נפרד, כמובן); מפתח כישרונות; עסוק ביצירה; ומוצא תחליפים כשרים לסרטים, למוזיקה, לספרים ולבילויים (ב"ה יש היום המון-המון, בכמות ובאיכות, וכל הזמן יוצאים עוד).

ונקודה אחרונה, שבטוח מציקה:

הכל טוב ויפה, אבל למה ה' נתן לנו את הניסיון הקשה הזה של יצר ומשיכה חזקה כבר בגיל 12-13, בעוד החתונה היא כמה שנים מאוחר יותר? למה דווקא בגיל הכי תוסס אנו צריכים להתמודד הכי הרבה, ליפול ואפילו להתרסק? זה לא הוגן!

האמת היא שהשאלה הזו נכונה לגבי שאר היצרים גם כן: הגאווה, הכעס, הקנאה, תאוות האכילה, תאוות השינה, העצלנות, החמדנות, הרכושנות, גזל, פגיעה בזולת, יצר הסקרנות – לשון הרע, רכילות ועוד. השאלה הזו נכונה גם לגבי כל הניסיונות הקשים שעוברים על כל אחד בעולם הזה ולגבי הצדק האלוקי.

העולם הזה נוצר בשביל שנעמוד בניסיונות, נתקן את הכלים שלנו, ונזכה לשכר בזכות ולא בחסד. שכר עצום ששייך לנו ונוכל ליהנות ממנו לנצח, גם בעולם הזה וגם בעולם הנצחי. כל ניסיון הוא צומת של בחירה – האם להרים ידיים ולהתרסק, או להיאבק ולזכות בקניין אדיר של טוב? כבר אמרו חז"ל: "ייצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואין האדם יכול לו, אלמלא הקב"ה עוזרו". יש לנו אפשרות להצליח בשני תנאים: הראשון - אם פונים לה', רוצים אותו ומבקשים ממנו עזרה. השני – אם מוכנים לעשות מאמץ, לשנות הרגלים ולהקריב מעצמנו למען הטוב האמיתי, ולמען השמחה והגאולה הפרטית והכללית. יכול להיות שיהיו נפילות, תקופות קשות וחבלות, אבל דבר אחד בטוח: מי שיתעקש – יצליח! מי שיאבק – יצא וידו על העליונה! כי יש לנו עזרה ממי שברא את היצר הקשה הזה, וממי שאחראי בסופו של דבר גם על הניסיונות הקשים, רק לטובתנו.

חשוב לדעת שגם אחרי הנישואין – מי שלא הורגל בצניעות לא יפטר מן הניסיון. הוא ימשיך. אם תשמור אמונים לאשתך לעתיד בשנים שלפני הנישואין, תתרגל ותוכל לעשות זאת בקלות יחסית גם אחר כך.

אמנם, בכל הדורות היה ניסיון חזק דווקא בתחום הזה, אבל ברור שהניסיון בדורנו חזק וקשה יותר מאי פעם. מעולם לא היה דור בו כל כך הרבה אנשים היו צריכים להיאבק בציפורניים רק כדי להישאר שפויים. מעולם לא היה החטא זמין כל כך ומפתה כל כך, בכל מקום ובכל זמן. הניסיון מתחזק דווקא היום, בעקבתא דמשיחא, לא במקרה, אלא דווקא משום שאנו קרובים לגאולה. יש סודות גדולים בעניין זה, שגילו לנו חכמי הקבלה והחסידות. נציין שתי סיבות מרכזיות:

1. לפני בוא הגאולה צריכים זכויות מאוד גדולות. עיקר הזכויות מגיעות מכוח העמידה בניסיון, ולא רק כשעושים את המצוות בכיף ובלי בעיה. אמנם בגלל הניסיון הקשה יש רבים שנופלים, אבל זו לא חכמה, משום שהניסיון באמת קשה מאוד (ברור שגם בשמים לא דנים אדם שנופל בדור כזה כמו אדם שנפל בדורות קודמים). לעומת זאת, כאשר אדם עומד בניסיון ומנצח – הוא מכה מכה קשה את כוח הרע ומקדם את הגאולה. לכן, כלפי חוץ נראה כאילו הרע מתגבר ומנצח, אבל למעשה התהליך הוא הפוך: הרע העולמי מרגיש שקיצו קרוב, והוא משתולל ומפרכס כמו בהמה לפני השחיטה. כל אחד שעומד בניסיון וקם ומתקן מתוך הנפילה והייאוש – מכניע מאוד את הרע ומקרב את הגאולה בצעדי ענק.

2. הקב"ה ברא את כל העולם בכוח האהבה, כדי להתחבר עִם בריותיו באהבה. לכן, כוח הרצון לאהבה זהו הכוח הכי חזק בעולם. דווקא לפני הגאולה הרצון לחיבור חזק, לאהבה גדולה, לקשר עצום, להישאב למשהו שאפשר להתאחד איתו, מתעורר ביתר שאת, משום שהקב"ה מנשב בעולם את רוח הקשר והאהבה לקראת הקשר הנצחי שלו עם עמו האהוב. וכדרך כל הבריאה – הקליפה קודמת לפרי. בתחילה מתעוררים הכוחות בצורה לא מכוונת, לא מבוקרת ולא מרוסנת, אבל זו הכנה לאהבה האמיתית ולאחדות השלימה. ככל שהקליפה נהיית יותר קשה ויותר נפרדת מהפרי, כך סימן שמבפנים הפרי יותר מתוק ועסיסי. ההתעוררות האדירה של כל בעלי התשובה הרבים, שעוזבים הכל, מסתערים על ה', ובונים עימו קשר אמיתי וחזק – מעידה על כך.

שנזכה כולנו להצליח לעמוד בנסיון קשה זה המאפיין את דורנו, ונזכור שהאושר והשמחה אינם מצויים בברק המזוייף של תרבות המערב, אלא במצוות השם, הברורות והנקיות, אשר ניתנו רק לטובתנו.