השבת - זכר למה בדיוק?

פרשת ויתרו מספרת לנו על יתרו, חותן משה רבנו, אשר שמע על הנסים הגדולים שנעשו לבני ישראל, ובחר להתגייר. בהמשך הפרשה מתואר מעמד הר-סיני (שמות כ, טו): "וכל העם רואים את הקולות". הרמב"ם מסביר לנו מהי ראיית הקולות, וכותב: "ראייה נכתבת לעיתים במשמעות של השגה שכלית (הבנה והפנמה), כך המשמעות של "רואים את הקולות", היא איפה, שהקולות אימתו אצלם את האמונה בה' כמו מראה נבואי"

(מורה נבוכים חלק א', פרק מו, מתוך התרגום "מורה נבוכים על התורה" בהוצאת מוסד הרב קוק). בני ישראל לא שמעו קולות בלבד, אלא הגיעו לדרגה נבואית, בה נגלה ה' בפני כל עמנו.

במהלך מעמד הר-סיני שמעו בני ישראל את עשרת הדברות. הדיבר הרביעי שניתן הוא מצוות השבת, עליה נאמר: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, על כן ברך ה' את יום השבת" (שמות, פרק כ, י). לכאורה מצוות השבת תלויה בבריאת העולם.

אולם, בעשרת הדברות שהוקראו שנית בספר דברים נאמר: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, על כן צווך ה' לעשות את יום השבת" (דברים פרק ה, יב), וכאן הכתוב תולה את מצוות השבת בטעם של יציאת מצרים. כי אכן, הכל שובתים ממלאכה ביום השבת - מסוחרים ועד נהגי האוטובוסים, משליחים ועד פועלי ניקיון - לכולם יש משפחות, נשים וילדים, ואף אחד אינו צריך לשרת אדם אחר ביום השבת. וכך היה גם בימי קדם: השבת פטרה את כל העבדים והפועלים; אפילו בהמות המשא והשדה שבתו בזכות יום השבת

כל אחד מהטעמים למצוות השבת נשמע הגיוני מאוד, אך עדיין מדובר בשני טעמים שונים לגמרי. מה היית משיב על השאלה הזו, לו היו שואלים אותך, לזכר מה אתה שומר את יום השבת? האם היית משיב, לזכר בריאת העולם, או לזכר יציאת מצרים?

הרמב"ם מצטט תחילה את הפסוק המופיע בעשרת הדברות שבפרשתנו, וכותב על הטעם של האמונה בבריאת העולם:

"מיד אחרי האמונה באל, ושלילת העבודה לאל אחר, ניתן הדיבר של מצוות השבת שמטרתה, לאשר את האמונה ביחוד הבורא. חשובה היא מצוות השבת, ועונשה חמור... וכל כך למה? כי היא מורה על חידוש העולם ובריאתו בששה ימים. הדרך הטובה ביותר להנצחת דעה בלבות העם הינה ביצירת דפוסי התנהגות מיוחדים שמהווים זיכרון תמידי לדעות אלו" (מורה נבוכים חלק ב', פרק לא).

מדברי הרמב"ם אנו למדים שמצוות השבת, הינה מצווה מעשית, שפועלת בנפשנו פעולה פסיכולוגית ורוחנית כאחת, המשרישה בלבנו את הידיעה שאלוקים ברא את העולם וחידשו. באמצעות מצווה חשובה זו אנו מעידים בצורה מעשית ומוחשית על האמונה שלנו בבוראנו שברא את העולם. אך זוהי מצווה שיש בה גם משום עדות ותזכורת לשבת הראשונה שנהג ה' בעולמו. השמירה עליה מסייעת להמונים וליחידים להתחבר לאמונה האלוקית בבריאת העולם, אמונה אשר מגיעה באמצעות השבת אל תוך התודעה היהודית של העם, ויוצרת אצל כל יהודי הרגשים אלוקיים שמלווים אותו תדיר. כשאתה מכשיר את שכלך לקבל את מושג הבריאה באופן מעשי, שכלך נפתח ומתחבר לבורא עולם. כך מלמד אותנו הרמב"ם בטעם המצווה המופיע בפרשתנו.

אך מה בדבר הפסוק המלמד אותנו שחיוב השבת נובע בשל יציאת מצרים, ושעלינו לזכור באמצעותה שהקב"ה הוציאנו משעבוד לחירות?

על כך מוסיף הרמב"ם וכותב שיש במצוות השבת שני חיובים, ולא אחד בלבד:

"הנה הטעם לחיוב שמירת השבת, המצוין בעשרת הדברות הראשונות, הוא "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, על כן ברך ה' את יום השבת" - דהיינו זכר למעשה בראשית. ואילו בדברות השניות במשנה תורה, נאמר הטעם לחיוב שמירת השבת: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, על כן צווך ה' לעשות את יום השבת". דהיינו זכר ליציאת מצרים. אמנם כן הוא שיש במצוות השבת שני חיובים. לקדש את יום השבת ולכבדו. כפי המודגש "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" וחיוב זה הוא נובע מהטעם "כי ששת ימים עשה ה'" והחיוב השני הוא לשמור אותו ולשבות בו ממלאכה. וזה נובע מהרצון לזכור כי במצרים היינו עבדים, לא עבדנו מרצוננו ולא יכלנו לשבות ולנוח. רצתה התורה לצרף שתי סיבות אלו ליום שיציין את אמנותנו בחידוש העולם על ידי הבורא, וכן שנזכור תמיד את חסדי הבורא שהוציאנו ממצרים".

כך פתר הרמב"ם את שאלתנו, ולימדנו על שני הטעמים שרצתה התורה להנחיל לנו באמצעות מצוות השבת.