מעוף העטלפים

אחד היצורים המוזרים והמרתקים ביותר בבריאה הינו העטלף. גופו דומה מאוד לשל עכבר, אך אין לו רגלים והוא מעופף. כנפיו משונות, ואין להן אח ורע אצל שום בעל כנף אחר. אם נרצה למנות אותו בין העופות, נגלה שאין לו מקור כמו לציפור, ועל גופו וכנפיו אין לו נוצות, אלא עור פרווני, בדומה לפרווה של בעל חיים אחרים. אם לא די בכל אלה, העטלף הקטן ניזון מחלב אמו, כדרך שאר בעלי החיים היונקים...

אם כן, איזה מין בעל חיים הוא, העטלף? עוף או יונק?

בורא העולם, שחקק כל חוק בבריאה, קבע שהעטלף נמנה בין העופות הטמאים, וממילא יש לנו מקור נאמן שזהו עוף!

חוקרי טבע מבחינים בקרוב ל- 1000 מיני עטלפים. בארץ ישראל קיימים כ- 30 מינים. רובם של העטלפים נפוצים באזורים ממוזגים ובאזורים טרופיים. את העטלפים מחלקים לשתי קבוצות: עטלפי הפירות – דהיינו, אותם הניזונים בעיקר מפירות ומצמחים, ועטלפי חרקים – הניזונים בעיקר מזבובונים ושאר חרקים למיניהם.

העטלפים הנמנים על סדרת עטלפי הפירות נחשבים ליותר גדולים מעטלפי החרקים. משקל עטלף הפירות עשוי להגיע ל- 900 גרם ומוטת כנפיו מגיעה ל- 170 ס"מ! הללו מריחים את מזונם עוד ממרחק רב בזכות האף הרגיש להפליא, בו ניחנו. הם מעופפים בלילה וניזונים מפירות, כגון: שסק, תות, פרי האזדרכת, פרי הפיקוס, חרוב ועוד. עטלף הפרי שוהה ביום במערות, בבארות, בחורבות ובבניינים. הוא מעדיף מערות לחות ואפלות. במערות אלו ניתן למצוא קבוצות של עשרות, ואף אלפי עטלפים. עטלף הפרי אינו אהוב על החקלאים משום שהוא פוגע במטעים, בעיקר במטעי תמר, שסק וליצי. חקלאים טוענים שנזקיו מוערכים בעשרות ואף מאות אלפי דולרים בשנה.

העטלפים הניזונים מחרקים הם עטלפים קטנים. גודלם קטן בחצי מעטלפי הפירות. הם צדים את החרקים בעת מעופם, ומסיבה זו הם נחשבים לציידים טובים. את מזונם הם מוצאים לפי השמיעה, הודות לאוזניהם המחודדות, העשירות בקפלים ובליטות.

לאחר הריון של 16 שבועות, ממליטה נקבת העטלף ולד יחיד. על פי רוב, היא ממליטה פעמיים בשנה. לאחר ההמלטה הוולד נצמד אל גופה והיא מניקה אותו. אצל רוב עטלפי החרקים אין הנקבה נושאת את הוולד בצאתה לאסוף חרקים, ורק בשעת מצוקה, כשהיא נאלצת לעזוב את המערה בה היא שוכנת, עפה הנקבה כשהוולד אוחז בשיניו את בטנה. העטלף הצעיר מתחיל לעוף כשהוא בן 9-10 שבועות, ותוך חצי שנה הוא מגיע לגודלו של עטלף בוגר.

העטלף אינו בררן באשר למקום מגוריו. אין הוא זקוק ל"דירה עם כל הנוחיות", ומוכן להסתפק בסדק של עץ עתיק, בקן עזוב של ציפור, או בארובה של בית שיצאה מכלל פעולה. למעשה, אין לו צורך ב"בית" כלל – הוא פשוט תולה את עצמו על ענף של עץ, כשהראש למטה, וישן שנת ישרים במשך כל שעות היום. בלילה הוא יוצא לשחר לטרף עד אור הבוקר.

צבעם של רוב העטלפים הוא חום או אפור – אלה הם צבעי ההסוואה המצוינים של טורפי הלילה בעולם החי.

מי מפחד מערפדים?

סוג נוסף של עטלף, אשר התפרסם מאד בשל המאכל האהוב עליו, הוא הערפד. הערפד המצוי ניזון מדמם שלבעלי חוליות. הוא נוחת בשקט על גב קורבנותיו, אותם הוא מאתר באמצעות ריח, קול, תהודה וחום. הוא מסוגל ללכת, לרוץ ולדדות על האדמה כדי לעקוב אחר טרפו. כאשר הוא מגיע אליו הוא נושך אותו וגורם לפציעה בגודל של כ-3 מילימטר, שלא גורמת לכאב רב, ולרוב אינה מובילה להתעוררות הקורבן. הוא אינו מוצץ את דמו של הקורבן באופן ישיר, אלא מלקק את הדם הניגר מהפציעה. הוא צורך במנה של דם עד 60% ממשקל גופו, אולם הוא זקוק רק לתאי הדם האדומים ואילו את פלסמת הדם הוא מפריש עוד לפני גמר ארוחתו.

רואים בעיניים עצומות

העטלף עף בעזרת קרום המתוח כגומי בין אצבעותיו. בהיותו יצור לילי מובהק, נבראו עיניו לחושך, אך הן אינן חזקות וכמעט שלא מסייעות לו. כיצד, אם כן, הוא מסוגל לעוף? לשם כך חננו הבורא בחוש מיוחד, הדומה למכ"ם, באמצעותו הוא "רואה" בחושך יותר טוב מכל יצור אחר. הוא משמיע קולות בתדר גבוה וקולט את ההדים החוזרים אליו כתוצאה מהתקלות גלי הקול בעצמים. לפי עוצמת הקול המגיעה אליו, הוא יודע את אשר לפניו. יש לציין שעל מנת לעוף במערה או במקום סגור, נדרשת רמת דיוק מירבית. עקרון המכ"ם המצוי אצל העטלף הוא כה מתוחכם, שמלבד העובדה שהוא מסייע לו לעוף בדייקנות רבה, הוא אף מסייע לו לעשות זאת במהירות גבוהה במיוחד!

מאחר והעטלפים הם יצורי לילה המתעופפים רק לאחר רדת החשכה, כמעט ואין סיכוי שנראה אי פעם עטלף. בנוסף, על אנשים אין הם מתנפלים לעולם, כך שאין כל מקום לחשוש מפניהם.

אין פלא, כי תכונותיו המוזרות של העטלף הוציאו לו "שם רע" ומספרים עליו סיפורי אימה. יש הסבורים כי הוא יצור מכושף, מסוכן, מוצץ דם ועוד כהנה וכהנה. אולם, לאמיתו של דבר, רחוק העטלף מכל ה"אגדות" הללו, ולמעשה הוא יצור שגם אם אין הוא נראה כמועיל, בודאי שאינו מזיק.

העטלף הוא אחד היצורים המוזרים והמופלאים ביותר בבריאה. אולם, יחד עם זאת, הוא אינו אלא חוליה קטנה בשרשרת הגדולה של מעשה בראשית, בו הכל מתואם ומחושב להפליא. ככל שחוקרי הטבע מעמיקים לנבור בנבכי הטבע, הם מגלים תכנון וסדר מופתי, המורים בבירור שרק יד עליונה ומכוונת בעלת חוכמה אדירה יצרה אותה.