ירח טוקר: "אני רוצה שתכירו את החרדים שאני מכיר"

לירח טוקר יש חלום: הוא רוצה ליצור מפגש אמיתי בין העולם החרדי האמיתי לבין מעצבי דעת קהל ישראלים, כמו עיתונאים ודמויות בכירות אחרות שהן חלק ממערך קבלת ההחלטות במדינה, במטרה לשנות רושם שלילי שקיים כבר שנים בצד החילוני כלפי החרדים, ושלדבריו אין לו שום קשר עם המציאות.

ירח (ירחמיאל) טוקר, משמש מזה כשלוש שנים בתפקיד הדובר של ועדת הכספים של הכנסת והדובר האישי של ח"כ הרב משה גפני. טוקר, 29, חרדי ליטאי, בוגר ישיבת "חברון" גאולה המתגורר כיום בירושלים, הוא אדם צעיר, אבל מאידך כבר בעל רקורד עשיר בתחום התקשורת, במשך יותר מעשור. בעברו הספיק לשמש כדובר של ארגון "איחוד הצלה", בתקופת הפיגועים הקשים בירושלים, וכן של ארגון "עזר מציון" וגופים נוספים.

בחודשים האחרונים מריץ טוקר פרויקט מיוחד מאוד: לשכתו של ח"כ גפני יוצרת קשר עם אנשי התקשורת המשפיעים על השיח הציבורי בארץ, ומציעים להם מפגש אותנטי, בן שעות ספורות, עם העולם החרדי. בין השמות הבולטים שטוקר כבר הספיק לשתף בסיורים שלו תוכלו למצוא את העיתונאים הבכירים גדעון לוי ונחמיה שטרסלר מ"הארץ", מערכת עיתון "כלכליסט", מגיש חדשות סוף השבוע בערוץ 2, דני קושמרו, שדרן הרדיו הבכיר רזי ברקאי ורבים נוספים שהגיעו להכיר מקרוב את החרדים.

 

"תמיד היו בעיות באופן הצגת החרדים בתקשורת, אבל אי אפשר להתעלם מכל מה שהיה לאחרונה", מסביר טוקר מדוע החל בפעילות דווקא בתקופה זו. "זה מתסכל, מצד אחד אדם חרדי נתפס כשיא הרוע - לא משרת בצבא, משפיע על אחרים כמותו לא להתגייס ומחנך את ילדיו לכך; גם גזען שמפלה בין ספרדים לאשכנזים אפילו בין ילדים קטנים בבית הספר שבו ילדיו לומדים; גם כפרזיט שחי על חשבון המדינה; גם כגזלן ואוכל חינם שלא יוצא לעבוד ואשתו האומללה צריכה לפרנס, וגם כקיצוני שרוצה לכפות את דעתו על כולם - החל ממקומות ישיבה באוטובוס ועד הליכה ברחובות נפרדים לגברים ונשים. אך האמת כל כך רחוקה מזה. אנחנו הרי אמורים להיות השגרירים של בורא עולם, להוות סמל ודוגמא יותר מכל אחד אחר. ואם כך אנחנו נראים, במיוחד לאור העובדה שהתדמית כל כך רחוקה מהמציאות - זה ממש  נורא ואיום. אני חי בעולם הזה, אני יודע עד כמה הדימוי רחוק מהאמת. בשנים האחרונות דברנו רבות בכנסת, שמוכרחים לנסות לשנות את זה. המצב ממש כואב.

 

"מלבד זאת, אני נחשף כל הזמן לתחושה של הריחוק והמתקפות שיש כנגד ההלכה, התורה והיהדות. ח"כ הרב משה גפני, שמכהן כבר 22 שנים בכנסת, יוכל להעיד שדווקא במקום החשוב הזה, שבו מקבלים החלטות הרות גורל שנוגעות לחייהם, יש הכי הרבה בורות. יש המון ח"כים שמסתובבים במסדרונות, מצביעים על הצעות חוק, נלחמים על כל מיני דברים, מהווים חלקים מוועדות מאוד חשובות ונאחזים רק בסטטיסטיקות ונתונים יבשים כתובים כדי לקבל החלטות. אבל אין להם מושג באמת מה קורה בעולם החרדי מבפנים, הם אף פעם לא זכו להכיר אותו מקרוב. זה מה שהכי מפריע לי בעצם, שאנשים שאינם בעלי דעה אמיתית, שאין להם סיג ושיח עם העולם החרדי, הם אלה שמעצבים את הדעה עליו ומרעילים ציבור שלם, מבלי להכיר אותו בכלל".

 

"אני חותר לכך שהישראלי הממוצע יידע שהחברה החרדית היא אחרת לחלוטין מכפי שהיא נראית בתקשורת. אין לי דרך להשפיע מבפנים על התקשורת, אני לא יכול להיכנס למערכת של כל עיתון ולסנן את כל הסילופים והעיוותים שהם מפרסמים. אבל במה אני כן יכול לנסות להשפיע? לפחות לנסות לעשות שינוי בתודעה של המשפיעים. בכלל, יש בעיני שתי סיבות לאווירה האנטי חרדית היום במדינה: האחת נוגעת לפערים האידיאולוגיים בין שומרי תורה ומצוות למי שלא. מדובר בהבדלים תהומיים בהשקפה בין האליטה ששולטת במדינה לבין החרדים, למשל, האם צריך תלמודי תורה? האם צריך אנשים שומרי תורה ומצוות? האם צריך אנשים שיישבו וילמדו כל היום ולא יעשו צבא? הדבר השני, שהוא משני, אבל בעיני משפיע אפילו יותר, הוא הבורות. כל עיתונאי, כל תחקירן - לא משנה מה תפקידו - יכול להגיע לתפקיד כל כך משפיע אשר מעצב את דעת הקהל הישראלי, וכך במשך שנים רבות לסקר תופעות בעולם החרדי, לכתוב כל מיני דברים אודותיהם, ובכל זאת מבלי להחשף לאורח החיים החרדי האמיתי, מבלי לנהל עם אדם חרדי דיאלוג בסיסי בגובה העיניים, ומבלי להחליף איתו דעות או לנהל איתו ויכוח אידיאולוגי. כדי להעביר על מישהו ביקורת אמיתית, צריך לכל הפחות להכיר אותו קצת. האנשים האלה מעולם לא פגשו אדם חרדי על מנת לשאול אותו למה הוא לא עובד או למה הוא לא משרת בצבא, ורק יושב ולומד כל היום. ובכל זאת, הם אלה שמשפיעים! ואם הם ייחשפו לעולם התורה והמצוות, ובכלל לאנשים האלה מקרוב, יכול להיות שמשהו בתפיסה שלהם, ולו במעט, ישתנה אודות האנשים האלה שהם כ"כ ממהרים לפסול ולגנות".

 

"אני לוקח אותם להיחשף לדברים הכי בסיסיים, למה שהכי מיינסטרים בעולם החרדי. לישיבה הכי טובה בבני ברק, לסמינר לבנות הכי טוב בבני ברק, למפעל היי-טק שיש בו ריכוז גדול של נשות אברכים שמפרנסות משפחה ברוכות ילדים כדי לאפשר לבעל שלהן לשבת וללמוד כל היום, לרחוב המרכזי בבני ברק - רבי עקיבא, כדי שיכירו את הנפשות הפועלות ויראו כמה חרדים עובדים יש. המטרה היא לגרום להם להבין קודם מה השורש. אני פחות לוקח אותם לדברים החדשים שיש בציבור שלנו, שאני בטוח שיכלו למצוא חן בעיניהם, כמו המכללות החרדיות שבנות לומדות בהם לתואר".

 

"אני לא מאמין שהשיח הזה הולך לשנות את המדיה או שהוא ישפיע על הסיקור התקשורתי על החרדים. אני לא מתיימר לשנות את הדעה של כל החברה הישראלית על החרדים דרך הסיורים האלה, אבל אולי רק קצת לעדן אותו, וגם בזה אני לא בטוח. אפילו אם רק הדעה האישית של האדם עצמו תשתנה מבפנים, אפילו אם רק משהו מכל זה יגע באיזה עורך של עיתון חשוב - אז בפעם הבאה כשתתפרסם כתבה שלילית על חרדים הוא אולי לא יצנזר אותה, אבל אולי יעדן אותה או את הכותרת שלה. גם זה המון. מלבד זאת, יש בזה המון גם מצד קירוב רחוקים.

 

"אני חייב להגיד שהמפגשים שכבר נעשו שברו מחיצות של ממש. נתנו להם המון חופש פעולה, להסתובב ולדבר עם מי שהם רוצים. עיתונאי חילוני שכל הזמן כותב על החרדים האלה מבחוץ פתאום יושב באותו הספסל עם אברך חרדי, אב למשפחה ברוכת ילדים, ומנהל איתו ויכוח אידיאולוגי, שואל אותו ממה הוא מתפרנס, נכנס לו ממש לחיים, מעיין איתו בסוגיות גמרא. פתאום הם מגלים כמה בחורי ישיבות הם אנשים משכילים גם כאשר לא לומדים בתלמודי התורה את לימודי הליבה. כמה אברכים מבריקים יש, שיכלו להיות טייסים ובעלי הון עם ראש כמו שלהם, ובמקום זה בוחרים לשבת ולהקדיש את כל היום שלהם ללימוד התורה הקדושה. ולא בגלל שהם מסכנים, ולא בגלל שכופים עליהם ואין להם ברירה, ולא בגלל שהם מפחדים להתגייס - אלא בגלל שזאת האמת, כי זה מה שהם בוחרים בו ומאמינים בו. פתאום הם רואים כמה פשטות ושמחה יש באנשים האלה.

 

"לקחנו אותם למשל לישיבת פוניבז, שנחשבת כישיבה הכי טובה או בין הטובות ביותר בבני ברק. כשהם רואים 1,000 בחורים לומדים תורה, אי אפשר להתכחש לעוצמה שלהם! אתם יכולים לחלוק על זה אידיאולוגית, אבל לפחות אל תגידו שהם פרזיטים. בנוסף לכך ישנם הרבה מאוד עובדים בתעשייה החרדית, ברחוב החרדי, ורואים איך הם לומדים ובאיזה תנאים הם חיים, כמה פשטות וצניעות והסתפקות במועט, שממש צריך למסור נפש כדי לחיות ככה. לא משנה מי אתה ובמה אתה מאמין - כשאתה רואה בחורים כאלה, נחושים בדעתם ומתווכחים בריתחא דאורייתא, אי אפשר להבין מה זה עושה לנשמה! הנוכחים סיפרו שהם גם ממש הצטמררו כשאחד הבחורים דפק על השולחן, וכולם ישר התחילו לזעוק והתפלל לרפואת הרב אלישיב, גדול הדור, בדמעות של ממש.

 

"היה שלב שאחד העיתונאים פנה לאחד הבחורים בישיבה ושאל אותו כמה משלמים לו על זה שהוא יושב ולומד, ומאוד הופתע לגלות שלא משלמים לו אגורה, שבעצם ההורים שלו עצמם צריכים לשלם לישיבה כדי שהוא ימשיך ללמוד בה. זה נתון שלא הרבה אנשים יודעים. בכולל אחר, שבו משלמים לגברים הנשואים שמחזיקים משפחה, נחמיה שטרסלר, עיתונאי בכיר בעיתון הארץ, שאל את אחד האברכים כמה משלמים לו בחודש מהכולל, והאברך ענה שבסביבות 1,500 שקלים. העיתונאי שאל אותו: "ואם לא היו משלמים לך בכלל, גם אז היית ממשיך לשבת כאן וללמוד?", והאברך ענה לו, ממש נעלב: "אתה חושב שהסכום הזה הם מה שמשאיר אותי כאן? שבשביל זה אני לומד? היה לי קל יותר לצאת לעבוד ולהרוויח פי 10 מזה, אבל אני לומד לשם שמיים! גם אם מחר לא ישלמו לי אגורה אני אמשיך לשבת כאן וללמוד, כי אני מרגיש שאני מגן על העם שלנו!". העיתונאי היה המום.

גם דני קושמרו, מגיש חדשות סוף השבוע של ערוץ 2, שערך סיור בישיבת מיר בירושלים, תיאר את החוויה כמשהו מדהים ועוצמתי מאוד.

 

"היה עוד מקרה", ממשיך טוקר, "כשלקחנו אותם למפעל היי טק בבני ברק והם פגשו בנשות אברכים רבות שעובדות שם. אני לא צריך לספר איזה רושם יש בעולם החילוני על הנשים האלה...כמה הן מצטיירות כמסכנות, כאלה שכל העול נופל עליהן, כולל מספר רב של ילדים. ופתאום עיתונאי כזה פוגש באישה משכילה, שלווה, שמחזיקה בתפקיד מכובד ובמקביל מנהלת משק בית למופת, והיא מספרת לו כמה סיפוק יש לה רק מעצם זה שהיא מאפשרת לבעלה לשבת וללמוד תורה כל היום. היא מספרת שבשבילה עבודה היא למעשה הכרח. אין לה רצון לבנות איזו קריירה מפוארת - היא עובדת רק לשם שמיים, וכמה היא מאמינה בזה. זה ממש לראות איך הם חיים, ממה הם מתפרנסים, במה הם עובדים ומהי האידיאולוגיה העומדת מאחורי חייהם. כששומעים את זה מהאנשים הפשוטים האלה בעצמם - זה עושה הרבה לבנאדם.

 

"בהמשך העיתונאים שוחחו עם מנהלת המפעל - אישה חילונית שסיפרה להם כמה היא שמחה להעסיק נשים חרדיות בגלל האמינות שלהן. היא סיפרה, שאחת הנשים למשל באה ושאלה אותה אם היא יכולה להשאיר את האור דולק בחדר גם כשהיא מתפללת ולא משתמשת בתאורה לצורכי עבודה, כדי שלא יהיה גזל מהמפעל. המנהלת סיפרה שהיתה המומה. גם המבקרים הופתעו כששמעו את זה. הם גם פתאום רואים כמה החרדים הם לא חלילה חזירים, כמו שמספרים עליהם שהם מקבלים דירות מהמדינה ומתפרנסים על חשבון המדינה. היו נשים שסיפרו להם שהבילוי היחיד שלהן עם הבעל הוא טיול לפארק השכונתי הקרוב עם הילדים. מדובר בשיא הפשטות, לא באנשים שמחפשים לעשוק את המדינה ולחיות בלוקסוס".

 

נקודה נוספת במפת הדרכים של טוקר היתה סמינר לבנות בבני ברק. "אחד העיתונאים רצה להיכנס לאחת הכיתות, לראות מקרוב את הבנות בשעה שהן לומדות", הוא מספר, "ומיד כשהוא נכנס - כל הבנות נעמדו לכבודו. זה היה קצת מצחיק כי הוא נבהל בהתחלה, הוא סיפר שהוא חשב שהן קמות כי הן רוצות להרביץ לו, ונדהם שהן פשוט נעמדו לכבודו, כי הן רכשו לו כבוד. הם הופתעו מאוד מהאיכות, האצילות והרמה של הבנות".

 

"באחד מהסיורים השתתף אחד מאנשי התקשורת המובילים בארץ, ובמהלך הסיור פגשנו בראש ישיבה מסוים ששוחח איתו קצת ואמר לו: "תראה, אמנם אין לנו זמן עכשיו להחליף ממש דעות ואידיאולוגיות, אבל אם אתה באמת רוצה לדעת, אני רוצה לתת לך ספר שאני חיברתי. תקרא בזמנך הפנוי, ואולי הוא ייתן לך קצת יותר מושג". איש התקשורת אומנם לקח את הספר, אבל הייתי בטוח שהוא עושה את זה רק כי לא נעים לו מכבוד הרב. לא חשבתי שהוא באמת יקרא את הספר. בסוף הסיור, כשכל המשתתפים נסעו, נכנסתי למכונית שלי והתחלתי לנסוע, ופתאום שמעתי שמישהו צופר מאחוריי צפירות חזקות וממושכות. הצצתי במראה וראיתי שזה אותו איש תקשורת. התקרבתי אליו והוא קרא לעברי: "הספר! הספר שלי אצלך באוטו! תן לי אותו!" זה מאוד הפתיע אותי. מאוד התרגשתי מהעובדה שבאמת היה חשוב לו לקרוא ולהבין, ושהוא התייחס מאוד ברצינות לכל מה שראה. היה גם עוד מקרה עם עיתונאי שמאוד התרשם ובסיום הסיור אמר לי: אתה יודע מה הכי הזיז אותי בכל הסיור הזה, וממש נחרת בי? משפט אחד שאברך אחד אמר לי בישיבה שביקרנו בה. הוא סיפר שהוא דיבר עם אחד האברכים והוא שאל אותו על אורח החיים שלו, האם לא קשה לו לחיות בעוני כזה. האברך ענה לו: אני לא רוצה להיות עני; אני מוכן להיות עני. זה השאיר חותם עצום בעיתונאי הזה. יכולתי ממש לראות את זה.

 

"אין ספק שבשיח הזה אתה גם נחשף לשיחה אישית איתם, וזו שיחה אחרת. האווירה שונה. יש כאלה שמפריע להם או קרוב משפחה שחזר בתשובה, והם לא מבינים דברים בהתנהלותו. היו גם כאלה שדיברו איתי באוטובוס, בין לבין, וסיפרו לי דברים אישיים ושאלו כל מיני שאלות. המסקנה שלי היא אחת: כשנחשפים לאמת, לא משנה מי אתה ומה אתה, ומאיפה אתה בא בכלל, כשנחשפים לדרך חיים כזאת, עם אידיאולוגיה ועם מהות כל כך אצילית ונשגבת - אי אפשר להתעלם ממנה. זה משפיע על כל אחד".

 

יש מישהו שהצעת לו את הסיור הזה והוא סירב לקחת בו חלק?