הניפו את הדגל

בפרשת במדבר אנו מתוודעים לעניין הדגלים תחתם חנו בני ישראל במדבר.

וכה אומרת התורה "איש על דגלו באותות לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד" (פרק ב´ פסוק ב´). במדבר היה סדר ברור, "אוהל מועד" מקור השראת השכינה במרכז, וסביבו חונים  עם ישראל בסדר מופתי, יהודה, יששכר וזבולון במזרח. ראובן, שמעון וגד בדרום. אפרים, מנשה ובנימין במערב. דן, אשר ונפתלי בצפון, וכך הם התהלכו במשך שהותם במדבר.

תורה זה מלשון הוראה. הוראה לשעה ולדורות. מהו המסר אותו עלינו להפיק מ"תהלוכת הדגלים" במדבר, מה ענייננו כיצד הלכו וכיצד חנו?

כידוע שדגל מסמל ומבטא מדינה, גוף ציבורי, או כל דבר אחר הזקוק לביטוי. כל מדינה נושאת עמה דגל שעליו מתנוסס סמל המדינה. בדגל בעצם מועבר המסר אותו המדינה   רוצה לבטא.

כל אדם נושא בעצם דגל, בשעת לידתו לעולם הזה הוא מבצע שליחות רוחנית שהאמצעיים שלה הם ע"י הגוף לתוכו נכנסת הנשמה, על מנת לעבוד ולתקן ולהעלות את נשמתו למקסימום עבודה רוחנית גבוהה וקרבת ה´ גדולה ע"י שמירת התורה וקיום המצווות.

התורה אומרת שכל שלשה שבטים חנו תחת דגל, זה במזרח, זה במערב, זה בדרום, וזה בצפון. אך כולם סביב אוהל מועד. ללמדך שעלייך לבדוק היכן אתה מוצא את הקשר עם האלוקים בדרך שלך, במסלול החיים שלך, בניסיונות שהקב"ה הביא לך, אל תביט מה עם הזולת כיצד הוא מצליח, או מרוויח, אלא התבונן בעצמך, בקישורים וביכולות שלך, ועשה  את מירב המאמצים להיות קשור לאלוקים ולתורתו.

 כל אדם הוא נושא דגל המבטא את מה שהוא מסמל את עצמותו ואישיותו.

ישנם אנשים שהם טיפוס מזרח. תמיד זורחים ומחייכים, תמיד שפוגשים חבר או שכן יודעים להעניק לו חיוך רחב וטפיחת שכם. בכל אירוע או צרה שעובר עליהם הם יודעים לשמוח ולהמשיך לחיות, ולמצוא את נקודת האור שבכל דבר ודבר.

ישנם טיפוסים שהם טיפוס דרום. טיפוסים רגישים וחמים, תמיד ישבו ויאזינו, ינהלו שיחות נפש ארוכות, ויתנו מעצתם וחכמתם לזולת, ויסבירו לשומעיהם את מה שהם רוצים לומר בסבלנות רבה.

ישנם טיפוסים שהם טיפוס מערב. בכל מקום אם זה משפחה או חברים, הם ישבו במערב, מאחור. לא התערבו מדי בניהול השיחה, הם יחייכו בעת שמחה ויזילו דמעה בשעת כאב וצרה. אך לעולם לא יביעו דעה בקול ולא יתנו לכל אחד לתוכם לחדור.

וישנם אנשים שהם טיפוס צפון. מוסתרים ומוצנעים מעין כל, את מעשי החסד הם עושים ללא פרסום בלוחות המודעות, או תחת סבב התרמות, תמיד הם טרודים ועסוקים בלעזור ולסייע. לרוב גם לא יודעים ממה הם מתפרנסים, אך כולם יודעים שללב שלהם אין מתחרים.

יש המביט בטיפוסים אלו מן הצד ואומר, תראו כיצד ההוא שמח ועליז, זה רגיש, ההוא חכם, ופלוני צדיק נסתר הלוואי גם עלי... אכן תמיד ראוי לשאוף לשפר ולהתקדם, אך אסור שזו תהיה קנאה מסוכנת המביאה לדכדוך נפש. אלא קנאה בונה, הבט היכן אתה לפי הטיפוס והאופי שלך, יכול לתרום ולהתקדם, להשתפר ולהשתנות.

ישנם רבים האומרים מדוע אין לי מספיק כסף? לו היה לי ממון כעשיר פלוני הייתי ודאי תורם להיכלי התורה ולאירגוני צדקה וחסד. לו רק הקב"ה ייתן לי עושר כמותו...

אך הוא לא מבין שחוץ מהנסיון שיש לעשיר בענייני כספים, יש כאן בעצם מבט אחר. הקב"ה רוצה לראות אותך! כן במצב שלך!  שאתה מלא חובות ואת החודש אתה סוגר בקושי, ובכל זאת אתה נותן צדקה, הלב שלך רגיש למען נזקקים ונדכאים. אם אתה תורם ככל יכולתך בפרט אם הינך מצמצם מהנאותיך עבור העניים, אז ודאי ששכרך גדול לאין שיעור לא פחות מאותו עשיר התורם אלפי דולרים.

וזה המסר אומרת התורה איש על דגלו יחנו סביב אוהל מועד כל אחד עם הטיפוס והאופי שלו, יהיו  סביב השכינה סביב התורה הקדושה. הרם את הדגל הכר בכוחות המיוחדים שקיבלת מהשמיים ותתעלה  בדרכך.

בכל שנה פרשה זו נופלת סמוך לחג השבועות חג מתן תורה, ששם אומרת התורה "ויחן שם ישראל כנגד ההר" כאיש אחד בלב אחד! והדגלים השוכנים סביב אוהל מועד הם מבטאים יותר מכל את האחדות של עם ישראל סביב מקום השראת השכינה.

וכמו אז, גם היום נזכה לקבל את התורה בשמחה וחדווה, רק כאשר נשמור ונכבד את חברנו נביט במעלתו ולא בחסרונו. ננצל את הכלים שנתן לנו הבורא. ובכך נגיע לקבלת התורה האלוקית.