מי היה הרב שך?

הרב אלעזר מנחם מן שך נולד בי"ט בטבת שנת תרנ"ח, (13.1.1898 למניינם), בעיירה וואבוילניק הממוקמת בצפון ליטא. אלעזר היה בנם הרביעי של עזריאל שך, שהיה סוחר תבואה, ושל בת-שבע לויטן, בתו של הרה"צ ישראל מאיר הלוי לויטן. מגיל צעיר מאוד בלטה יכולת הלימוד שלו, ונחשב לעילוי, עד כי בגיל 17 כבר לימד תורה.

          

כששומעים על מוריו של אלעזר הצעיר, מי שלימים הפך לרב שך המוכר, מבינים כי לא בכדי הגיע להישגיו הגבוהים. הרב שך זכה ללמוד מרבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל – הידוע בכינוי "החפץ חיים", אשר הרב שך ראה בו היהודי המושלם. כמו כן, זכה ללמוד מפי רבי אברהם ישעיהו קרליץ – "החזון איש", ורבי נתן צבי פינקל – "הסבא מסלבודקה". בנוסף, היה קרוב למשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, עליו אמר לימים כי יותר ממה שהוא מוקיר טובה לאמו על ששלחה אותו ללמוד תורה, הוא מוקיר טובה לרב לוינשטיין שהכניסו לעולם המוסר.

 

במהלך מלחמת העולם הראשונה כבשו הגרמנים את העיר קובנה שבליטא בה הייתה ממוקמת הישיבה בה למד הרב שך. על כן, עבר לישיבה בסלוצק, בראשותו של רבי איסר זלמן מלצר. מאוחר יותר, רבי איסר זלמן מלצר עזב את סלוצק ועבר לקלצק, ולשם לקח את טובי תלמידיו. אחד מהם היה הרב שך, אשר החל להעביר שיעורים בעצמו.

 

מאוחר יותר, קרבתו לרב מלצר אף זימנה לו את שידוכו, שכן הרב שך נישא לגוטל, אחייניתו של הרב מלצר. לזוג נולדו שתי בנות ובן. בתו הבכורה נפטרה כשהייתה בערך בת 14 כתוצאה מדלקת ריאות שלקתה בה בליטא. בתו השנייה, דבורה, נישאה לרבי מאיר צבי ברגמן שליט"א. בנו יחידו, דוקטור אפרים שך ז"ל, נפטר אשתקד בגיל 81. לאחר נישואיו המשיך הרב שך ללמוד וללמד, והיה בין היתר ר"מ (רב-מורה) בישיבת נובהרדוק.

 

בסוף שנות ה- 30, כאשר היהודים הדתיים נרדפו על ידי הקומוניסטים, נדד הרב שך ממקום למקום, עד כי בתחילת שנות ה- 40 עלה בסייעתא דשמיא לארץ ישראל, בעזרת אישור כניסה לארץ שהרב מלצר השיג עבורו.

 

עם בואו לארץ התקרב לרב יצחק זאב סולובייציק מבריסק, אשר העריך אותו מאוד. הרב מבריסק השפיע בדעותיו על הרב שך, וממנו למד את ההשקפה החרדית-ליטאית, השמה נר לרגליה את נושא לימוד התורה והעיון המעמיק במקורות הקדושים.

 

אף על פי שהיה עולה חדש בארץ ישראל, לא בזבז הרב שך זמן, למד ולימד גם כאן, כשם שעשה בגולה. תחילה היה ר"מ בישיבת היישוב החדש בתל אביב ושם גם גר, אך לאחר התייעצות עם ה"חזון איש", עבר מתל אביב לירושלים, ובה כיהן כראש ישיבת "בית יוסף" נובהרדוק. לאחר מכן היה ר"מ בישיבת לומזה בפתח תקווה, ואחר כך גם ר"מ בישיבת הדרום-קלצק שברחובות. לאורך כל הדרך בה שימש כר"מ בישיבות שונות המשיכה משפחתו להתגורר בירושלים, כאשר בכל סוף שבוע היה נוסע הרב לבני ברק ונפגש עם ה"חזון איש", ולאחר מכן חוזר למשפחתו שבירושלים לשבת.

 

בהיותו מקורב למורים אלו בדווקא, הושפע הרב שך משיטת בריסק. בנוסף, האמין כי אל ליהודים לזוז מדברי הראשונים. לא היה זה סוד כי הרב שך הסתייג מחידושים. לדידו, כמעט שאין חידושים משמעותיים, ודעת הראשונים תמיד היתה עדיפה עליו. הוא רצה להעביר לדורות הבאים את צורת הלימוד המקורית - הוא הסביר גם את דברי הראשונים וגם את דברי האחרונים, אך הביע את דעותיו בגלוי, גם כשהיו נוקשות. מנגד, היה גם מוכן תמיד לקבל ביקורת על דבריו שלו עצמו. הוא עודד את הלימוד הקדחתני בש"ס ופוסקים, והדגיש כי כל פסיקה ולימוד מצריכים בהכרח לימוד עמוק ובקיאות. הוא הורה ללמוד לימוד מדוקדק של הגמרא, מקצת מהראשונים ועיון מעמיק בדבריהם, ועודד את העלאת קושיות הלימוד על הכתב.

 

אחד הדברים היותר מזוהים עמו בכל הנוגע ללימוד, הוא העובדה שתמיד פירש את המקורות בלי למצוא להם הסברים נוספים, משום, שכאמור, האמין בראשונים באמונה שלמה. כך גם ניתן לראות על פי שיחותיו שבהן נמצאו ציטוטי חז"ל וציטוטים מספרי היסוד שבישיבות, שכן הם מציגים את אמונתו, על פיה יש ללמוד תורה ולא להיסחף אחר השפעות חיצוניות.

 

בנוסף, אחד הדברים היותר זכורים מהרב שך הוא הדרכתו הנוקבת ללמוד תורה שלא על מנת לקבל שכר. השקפת אמונתו אמרה בבסיסה להתבונן בבריאה ולראות בה את אלוקים. כך לימד לראות את הקב"ה בכל פרי מתוק, בכל ציוץ של ציפור, ולמעשה, בכל דבר - אמונה פשוטה ואמיתית.

 

הרב שך בנה את אישיותו המיוחדת בעמל רב, והיה לראש ישיבה בעל כושר מנהיגות ומסירות גדולה. בשנת התשי"ב הזדמן לרחובות הרב מפוניבז, הרב יוסף שלמה כהנמן. הוא ביקר בישיבת קלצק, ולאחר שהתרשם מהרב שך הציע לו לבוא ולכהן כראש ישיבה בישיבת פוניבז, לצד עמיתיו הרב שמואל רוזובסקי והרב דוד פוברסקי. הרב שך נענה להצעה. הוא התמנה כראש ישיבת פוניבז וכיהן בתפקידו במשך חמישים שנה.

 

לאחר פטירתו של הרב מרדכי דוד לוין, בשנת התשכ"ז, מונה הרב שך לכהן כראש ישיבת "עץ חיים" הוותיקה, ובמשך שנים רבות היה מוסר בה שיעורים שבועיים במקביל לכהונתו בישיבת פוניבז. כן היה מוסר שיעורים מדי שבועיים בישיבת גרודנא באשדוד, שנוסדה גם היא על ידי הרב כהנמן, ובאותם ימים הייתה מסונפת לישיבת פוניבז.

 

בהיותו מנהיג רוחני של הדור, ראה הרב שך צורך להיות מעורה גם בפוליטיקה הישראלית והתערב בה בהדרגה. בשנות השישים והשבעים היה חבר במועצת גדולי התורה, ושם, למעשה,התבסס מעמדו כמנהיג הציבור הליטאי.

 

בשנת התשמ"ד (1984 למניינם), הורה לספרדים להקים מפלגה עצמאית בראשות הרב עובדיה יוסף, כאשר גם לו עצמו תהיה עמדה בהחלטותיה, וכך היה. התנועה שהוקמה הייתה מפלגת ש"ס. בשנים שבאו לאחר מכן נחלש הקשר בין הרב שך לש"ס, עד לכדי מתיחות. בעקבות המתחים הפוליטיים ייסדו הרב שך והרב יעקב ישראל קנייבסקי יומון חרדי בשם "יתד נאמן", שהיה עיתון מפלגתי של מפלגת "דגל התורה", הקיים עד היום, במטרה לאפשר בימה ציבורית להעלאת דעותיהם ועמדותיהם.

 

בערוב ימיו חלה התדרדרות בבריאותו של הרב. כתוצאה מכך הלך ונעלם מבימת הפוליטיקה, והתנזר מהבעת דעה על המתרחש במדינה, אך היה מקרה אחד יוצא דופן שמשך את תשומת ליבו - היה זה כשדובר על כך שיתכן כי בג"ץ יגייס את בני הישיבות לצה"ל. נושא זה חרה לו מאוד, והוא אמר כי אפילו במחיר של ייהרג ובל יעבור לא כדאי שיעזבו האברכים את הישיבות.

 

ביום שישי, ט"ז בחשוון התשס"ב, (2.11.01 למניינם), מסר הרב שך את נשמתו לבוראה. גילו המדויק של הרב לא נודע בוודאות. מסמכים שונים שנמצאו, מראים כי גילו נע ככל הנראה בין 104 ל- 108 שנים. הלווייתו היתה הומה אדם ונרשמו בה כ- 400,000 נוכחים שהגיעו ללוותו בדרכו האחרונה.

 

בצוואתו ביקש הרב שך שתלמידיו ילמדו עבור נשמתו אפילו משנה אחת או שיחשבו עבורו "מחשבה אחת של מוסר", וכתב כי בע"ה ימליץ לטובתם. הוא ביקש שבהלווייתו לא ירבו בהספדים ולא בשבחים, ובסיום הצוואה חתם: "ממני, הפורש מכם באהבה, אלעזר מנחם מן שך".     

 

         

 

 

מעבר לספריו, אשר עומדים לנגד עינינו, הותיר לנו הרב את ממשיכי דרכו, תלמידי חכמים עצומים משכמם ומעלה, אשר הפכו למנהיגי הדור, והם: הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א. הללו הולכים בדרך אותה הטווה הרב זצוק"ל ומחיים את תורתו שעה-שעה.

 

אין ספק שהכריזמה, הידיעות המעמיקות בתורה, הנהגות העולם הזה, עמדותיו האידיאולוגיות, פעילותו הרבה למען זכויות וחובות לומדי התורה, מאבקיו בנושאים השקפתיים ותורניים, אהבתו לבריות ומוסריותו כלפי שמיא - הם שיצרו את אותה דמות נערצת וייחודית, שמשכה אלפים ורבבות, והיוותה מגדלור מואר בדורנו החשוך.

 

יהי רצון שנזכה ללכת לאורו.