ליאור אלמליח: לא רק פיוטים

עשר שנים עברו מאז שליאור אלמליח שחרר את אלבום הבכורה שלו "נשימה", ומאז הוא היה עסוק מאוד - אבל לא בקריירת הסולו שלו לקהל הישראלי. במהלך העשור הוא עבד עם אומנים רבים, הקליט חלק גדול משירי "שירת רבים" עם דוד דאור, הקליט עם מיכה שטרית אלבום פיוטים, עבר עם התזמורת האנדלוסית אשדוד ויעץ לכל מי שלא תרצו בתחום הפיוטים, אבל חומר מקורי וחדש משלו - לא ממש היה. היום הוא חוזר עם סינגל חדש מתוך אלבום אישי, שייצא בחודשים הקרובים. השיר החדש נקרא "זמן גאולה" ."היו פרויקטים שדי שאבו ממני את הזמן לעשות דברים אחרים, כמו העבודה עם האנדלוסית ואלבומי פיוטים שונים שהקלטתי", מסביר אלמליח את ההיעלמות החלקית ממחוזות הפלייליסט. "היה לי גם פרויקט עם גורדי סאבאל מברצלונה - אחד השמות הגדולים בתחום מוזיקת העולם. הקלטנו אלבום שמיועד לשוק בחו"ל, והיו גם שני אלבומי פיוטים לקהילות היהודיות בחו"ל. הקלטתי עם דוד דאור כמעט חצי אלבום בשירת רבים. גם לימדתי אותו את הפיוטים. לימוד פיוטים זה בכלל משהו שלקחתי בו חלק פעיל, כולל כיתות אומן, קרן אביחי וכו". אלמליח מספר שלפני עשור הוא אחז בחזון שבו הפיוטים יגיעו למקום מרכזי יותר בחיי התרבות בארץ - חזון שאכן התממש. "אני שמח שזה קרה. ויש לזכור את חלקה הנכבד של התזמורת האנדלוסית שהביאה את הפיוטים אל הבמות מתוך בתי הכנסת. זה היה שלב מסוים בהתקדמות", הוא אומר.

"לא, הוא לא יהיה. אלבומי פיוטים אני מוציא אחת לתקופה עם התזמורת האנדלוסית או כהפקות אישיות. לאלבום החדש תהיה מטרה להגיע דווקא לתכנים ולשירים מקוריים, מול הקהל הרחב. דרך זה אני מאמין שאצליח להשריש עוד מתחום הפיוט בהמשך. יש בעתיד גם אלבום שלם שהקלטתי עם הפסנתרן היהודי שחי במרסיי, מוריס אל מדיוני. האלבום אמור לצאת בקרוב בחו"ל, ויכול להיות שנוציא אותו גם פה".אביך נפטר לפני מספר חודשים. זה השפיע באיזשהו אופן על המוזיקה שלך?

"אבא שלי ליווה אותי בקריירה, ואני מייחס לו ולמורה שלי ניסים שושן ז"ל את העובדה שבזכותם נכנסתי לעולמות הפיוט. אין ספק שמותו של אבי מביא אותי לכיוון מאוד מסוים. ההפקה המוזיקלית של זמן הגאולה היא לא במקרה כך, פחות בומבסטית ויותר בעלת אמירה אישית". באלבום העתידי של אלמליח יש שני שירים שהוא כתב, ביחד עם שירים שכתבו לו אומנים אחרים - מיכה שטרית, עמיר בניון, שם טוב לוי ועוד. יתכן שגם אביתר בנאי יתווסף לרשימה. וכמובן שהמכנה המשותף בין רוב השמות אינו מקרי. רובם נמצאים בתהליך מתמשך של התחזקות. 

"גדלתי במשפחה מסורתית, וכבר בנעורים נכנסתי לעולם הדת. בשנים האחרונות לא התחזקתי, אבל התייצבתי. הגעתי למקום טוב שאני מרגיש בו נוח, כולל שמירת שבת כהלכתה, כמובן. אין ספק שבשנים האחרונות התחברתי יותר, אבל בכל מקרה, תמיד הייתי שם. לכן המילה התחזקות פחות מתאימה. מדובר יותר בהתייצבות ובמציאת מקום טוב בין האמונה שלי לבין קיום המצוות בחיי היום-יום".