להיות האדריכל של בית המקדש

כששלמה קפון, תושב אלעד, אב לשישה ומאבטח לפרנסתו, יוצא מפתח ביתו לתפילת הנץ, הוא נבלע בין ההמון ודבר לא מסגיר את עובדת היותו סיפור מהלך: החל מהעובדה שחזר בתשובה לפני עשרות שנים, המשך בהיותו חובב מושבע של גרוטאות אותן אוסף בפחי זבל ומכין מהן יצירות מופת, וכלה בעובדת היותו אב שכול לבן שנבלע בים.

גם התקף לב כבר הספיק קפון לעבור, אבל לא כאן נגמר הסיפור שלו - ואם תרצו - אולי כאן הוא רק מתחיל. שלמה קפון הוא אדם בעל נפש עדינה, עיניים טובות וידי אומן. בביתו הוא מארח אותנו במסירות כאילו היינו אורחיו באמת, ולא צוות צילום מערוץ הידברות. חדרי הבית , הסלון והמרפסת - הכל צועקים בנעימות את עובדת היותם בנויים ומלוטשים בידיו. ארונות, גילופי עץ, וריקועים על הקירות - מסגירים את העובדה שהגענו לבית לא רגיל. בית שמספר סיפור.

על אף היצירות המרהיבות שלו במסגרת הבית כתחביב, הוא נהנה במיוחד, ואולי אפשר לקרוא לזה מפעל חייו, מלבנות מודלים של בית המקדש. בינתיים בנה את המודלים לפי תרשים של בית המקדש הראשון והשני אבל... את השלישי הוא בהחלט חולם לבנות גם כן. אולי זה צירוף מקרים, אבל לאור עובדה זו, שמו, שלמה, מקבל אור נוסף.

"אני במקצועי מייסדי נמל ת"א שהגעתי לארץ בגיל 14. עסקתי בזה 45 שנה, עד שלקיתי בהתקף לב", הוא מספר. "הייתי אומן ממש. אני אוהב למחזר דברים. אני מוצא אותם בפחי זבל ומשם אני בונה. מקטנות הייתה לי אהבה לעשיית דברים".

הוריו של שלמה קפון עלו לארץ מיוון. מסתבר כי מקצוע הפחחות עבר אצלם במשפחה. אביו עבד כפחח רכב בתל-אביב וכבר כשהיה נער צעיר - עזב שלמה את ספסל הלימודים, כשהוא נשאב לעסקי הפחחות. הרבה זמן ללימודים לא היה לו. העסק המשפחתי דרש את שלו ועל תורה ומצוות - אף אחד לא דיבר. קפון העביר את הילדות והבגרות בעסק, ומשהגיע זמן השידוכים, פגש  את מזל-טוב, לימים אשתו. השניים השתקעו בראשון לציון והחלו בונים את חייהם.

השאיפה שלי היא לבנות את בית המקדש השלישי, את הדגם, כמובן

וידום אהרן

לאחר למעלה מעשור, כשחיפשו לבנם שבינתיים הגיע לגיל מצוות - תפילין, פגשו את הרב אליהו אמיתי מכפר-חב"ד, בעל מרכז לתשמישי קדושה בעיר. הרב, שהבין מיד שמדובר בזוג שאין לו מושג ולא חצי מושג ביהדות, הזמין אותם לפגישות ולשיעורים ואט-אט פתח לפניהם צוהר אל עולם התורה. "כמו כל יהודי שרק נותנים לו הזדמנות – נדלקנו", משחזר קפון את הקליק המידי עם היהדות.

אז קפון ורעייתו התחזקו וסחפו כמובן את הילדים שהגיעו לאחר מכן אל תוך עולמו המופלא של הבורא ותורתו. ´נו... אבל מפה ועד לבניית בתי מקדש?´, אני מעיזה לשאול... על כך עונה קפון בתמימות ובעיניים רכות: "בניית בתי המקדש זה משהו שקרה מאז שהבן הקטן שלי, יהונתן, נפטר".

קשה לו, לקפון, לדבר על זה למרות הזמן שחלף. בנו נפטר כשהוא בן 20 בלבד. "הוא הלך לדוג עם אחיו. החכה שלו נתפסה באחד הסלעים. הוא משך אותה, קיבל מכה בראש ונבלע בים. אחיו הגדול ניסה להצילו אך לא יכול. זה היה יום שישי. מוצאי שבת הוא חזר... כפי שהבטיח... אבל על אלונקה".

את אותה שבת קפון לא ישכח לעולם. לא כי היא הייתה מרה אלא כי אסף את כל כוחותיו כדי לא למרר בבכי בשבת, שכן אסור לבכות ביום גדול זה.

"באותה שבת כמעט אף אחד לא ידע שהבן שלי בזק"א. העברנו את השבת בשירה ובלימוד תורה. אנשים שידעו על המקרה וראו אותי יושב ככה כאילו כלום לא קרה, אמרו בבכי: ´אבל הבן שלך במקרר. איך אתה מסוגל?´. ´היום שבת´, עניתי להם. ´קודם נעבור את השבת´. וככה למדנו ושרנו ובמוצאי שבת התחלנו לעכל את הבשורה. כתוב ´וידום אהרן´ - כשאהרן קיבל את הבשורה על מות בניו, נכון? אז זה היה ה´וידום אהרון´ שלנו".

שלמה ורעייתו, מזל, קיבלו כוחות מיוחדים להתמודדות הזו. "משם התחזקנו עוד יותר למעשה, ועד היום אני מתחזק. הוא נותן לנו את הכוחות. כל מה שאני עושה היום, אם זה ספרים שהקדשנו לו, מודלים של בתי כנסיות, המודלים של בתי המקדש - זה הכל לעילוי נשמתו".

הרב עובדיה יוסף זצ"ל אישר

הדגם שמרכיב לנו קפון בביתו קיבל, כך מסתבר, את האישור ההלכתי ממרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. "הרכבתי את הדגם הזה אצל הרב עובדיה יוסף זצ"ל בלשכה לפני תשע שנים. הוא בדק אותו מסביב, לא דיבר מילה, ואז בירך אותי. כשיצאנו אמרתי לאחד העוזרים שלו, הרב צוריאל, ´אבל הוא לא אמר מילה על הדגם´, והוא ענה לי: ´אם הוא לא אמר מילה כנראה שזה מאה אחוז´".

שנה וחצי לקח לקפון לבנות את הדגם המרהיב שנמצא אצלו בבית וניתן לפירוק ולהרכבה. את הידע שאב מלימוד מסכתות מידות ותמיד. למעשה כל הדגם מתחלק ל-90 חלקים בערך, כולל קודש הקודשים, עזרת הנשים, שער נקנור, גרמי מדרגות, שערים חיצוניים וכלי המקדש הפנימיים. גודל הדגם - שני מטרים על מטר, ומשקלו כעשרים ק"ג. הדגם נחשף לראשונה לקהל הרחב במתנ"ס באלעד, ערב ´שלושת השבועות´. "כאן הכהן היה נכנס פעם בשנה", מסביר לנו קפון כשהוא מצביע על קודש הקודשים, "וכאן הנשים היו עומדות בשמחת בית השואבה", ממשיך קפון כשהוא מורה על עזרת הנשים שבנה.

שלמה לא הסתפק בבנייה כללית של הכתלים החיצוניים, אלא ירד לפרטי פרטים ויצר מלאכת מחשבת מיניאטורית ומפליאה. בינתיים ניצב הדגם בביתו של שלמה שברחוב התור באלעד, משם הוא יוצא מפעם לפעם ל´הופעות´ ציבוריות. החלום של שלמה הוא "להקים מרכז מבקרים מיוחד שבו יוצג הדגם בליווי הרצאות, מצגות ודפי עבודה לתלמידים ולכל אדם או קבוצה שיבקשו להעמיק את ידיעתם על בית המקדש".

"הדגם הוא אחד חלקי מאה", מסביר לנו קפון כשהוא מוסיף שהוא בנה בסך הכל תשעה מודלים מעין אלו בחייו. חלקם מפוזרים ברחבי העולם, בברזיל למשל, כשאת כולם הוא בונה חינם אין כסף. "אני טיפוס שאוהב להכיר טובה", הוא מעיד על עצמו בפשטות. כל בית ספר שבו עבדתי נהגתי לעשות לו מתנה - מודל של בית כנסת או של בית מקדש". ברזומה המודלים שלו יש גם מודל גפרורים הבנוי מ-25 אלף חלקים. בנוסף הוא מרקע בפח דמויות של צדיקים וגדולי ישראל.

"השאיפה שלי היא לבנות את בית המקדש השלישי, את הדגם, כמובן, ואני מקווה שעד אז הקב"ה יוריד לנו את המודל האמיתי – מוכן".