עבודה מהבית או בית בעבודה?

"להוצאה לאור דרושה גרפיקאית עם ניסיון. אפשרות לעבודה מהבית".

עבודה מהבית. על רעיון כזה לא חשבת. כבר החלטת שאין מנוס והמצב הכלכלי מאלץ אותך להשתלב במעגל העבודה, אבל ההחלטה לא קלה בכלל. איך שולחים השכם בבוקר את כל החבריה, משאירים את הבית כמות שהוא, חוזרים אליו בצהרים ומגלים מצב צבירה של שמונה בבוקר? איך מצליחים להעמיד ארוחת צהרים יום-יום בערב שלפני? ומתי ואיך עורכים קניות: צעידה משפחתית לצרכנייה? אי אפשר להשאיר את הילדים לבד ולצאת לקנייה השבועית...

העלעול בעיתון במדור ה'דרושים' הפך לחלק מתוכנית הבוקר, אבל אף עבודה לא מצליחה לדבר אל ליבך, כשאת מדמיינת את התינוקת בת החצי שנה אצל מטפלת. לא, את פשוט לא מסוגלת לכל זה.

אז הנה רעיון חדש: אפשרות לעבודה מהבית. אולי באמת תהיה זו עבורך האופציה המתאימה? אולי כאן טמון הפתרון לדילמה שבה את עומדת?

רחל, אם לעשרה, היא טבחית. בין כותלי מטבחה מתבשלות יום-יום ארוחות צהרים וערב לבחורי ישיבה; יהודית, גם היא אם לעשרה, סופרת. מהמחשב שבביתה נשלחים מדי שבוע סיפורים וכתבות; נחמי, אם לשני זאטוטים, עורכת בביתה מכירה קבועה לבגדי ילדים.

שלושתן ניאותו לשתף אותנו בכל מה שהן חוות ומרגישות, כשהן מתפקדות כאימהות ומפרנסות תחת קורת גג אחת.

אני שומעת חוויות

רחל לא מתלבטת אפילו לרגע כשאני שאלת אותה מה היתרון הגדול בעבודה מהבית. "הבקרים הרגועים. אפשר לשלוח את הילדים ברוגע, בלי הלחץ של תקתוקי השעון. קשה לי לדמיין את עצמי יוצאת יחד איתם. אין לי ספק, שהבקרים היו נראים לגמרי אחרת אם הייתי מוכרחה להתייצב בעבודה מיד בבוקר. זה הפלוס, בה' הידיעה, אבל הוא לא היחיד.

"גם אחרי שהילדים יוצאים אני יכולה לתכנן את הזמן כרצוני. אם חשוב לי להספיק משהו בבית, אני מבשלת לפנות בוקר או בערב הקודם. כך אני פחות כבולה לשעות מסוימות, והגמישות הזו תורמת לי שלווה ונוחות. בעבודה כמו שלי אני גם מצליחה 'להשחיל' את עבודות הבית בין לבין, וזה, כמובן, רווח נקי.

"ברור שאי אפשר לדלג על שעת הצהריים הברוכה, שבה אני היא זו שמקבלת את הילדים, מגישה להם ארוחה ושומעת את כל החוויות המסעירות בעודן חמות".

"אני מסכימה עם כל מילה", מתלהבת יהודית. "אין תחליף לרוגע של הבוקר, לקבלת הפנים בצהרים ולהספקים שביניהם. בנוסף לזה, אני חושבת שאחת הבעיות העומדות בפני אימא שיוצאת לעבודה היא הדילמה מה לעשות עם ילד חולה. בבית ברוך ילדים מבקרים מדי פעם חיידקים ווירוסים למיניהם. איפה משאירים ילד מצוברח שרוצה רק את אבא ואימא, ובצדק? מי בכלל ירצה להכניס אליו הביתה חיידקים? וממי נעים לבקש שירות בייבי סיטר, הרי אף אֵם אינה משועממת? לפעמים, גם אם מסתדרים יום-יומיים איכשהו, עובר לו פתאום החיידק מאח לאח ומעגל החולים מתרחב, כשסופו לא ממש נראה לעין.

"כשאימא בבית, כאבי ראש או בטן לא מבהילים אף אחד וחום או שפעת לא מכניסים ללחץ. לא נורא, מתפנקים אצל אימא קצת, נהנים מתשומת לב אישית בלי להיפרד מהמיטה האהובה והמוכרת. טלפונים מבית הספר או מהתלמוד תורה על ילד יקיר שלא מרגיש טוב ייענו תמיד, והבית פתוח לקבלו. בעיניי, זה יתרון עצום".

"אנחנו", מספרת נחמי. "עשינו חשבון וגילינו שממש לא משתלם לי לשלוח את הפעוט לפעוטון ואת התינוקת למטפלת ולצאת לעבודה. הכסף שיישאר לי יספיק לסירוק הפאה לכבוד העבודה, לא הרבה יותר מזה... בכל זאת, רציתי לעזור במשהו בפרנסה. בעלי הוא, ברוך ה', אברך כולל, והמלגה שהוא מקבל לא יכולה לפרנס בית בן ארבע נפשות. המכירה שנערכת בשעות הערב בבית מכניסה סכום חודשי נאה, וזה בעצם מה שחיפשנו".

השעון מפקח עליי

אני מדמיינת אתכן עובדות, כשסביבכן מיטות סתורות מהבוקר, הררי כביסה קורצים ועוף וירקות ששולחים מהמטבח בקשה דחופה לטיפול מיידי. איך משתלב בסביבת עבודה כזו מוסר עבודה?

יהודית לא מצליחה להבליע אנחה. "זה באמת לא פשוט. צריך להיות מתוכננים וללמוד לעמוד בלוח זמנים. מי שמחליטה לעבוד בבית חייבת לדעת לעצום עיניים ופשוט לא לראות. כל עוד אנו לא מלאכים, לא נוכל הרי להספיק הכול וצריך לדעת להשלים עם זה. להכניס לראש שנכון שבשעות אלו את בבית, אבל את בעצם לא בבית.

"כשחזר הבן שלי הביתה וגילה בית של שמונה בבוקר, הוא אמר לי: 'אימא, מה קרה? זה נראה שלא היית היום בבית'. 'נכון', אמרתי לו. 'לא הייתי בבית, הייתי בעבודה'.

"אל תחשבו שזה קל. מה יותר נעים לאימא מלקבל את המשפחה בצהרים בבית מטופטפ? אבל לפעמים נאלצים לוותר על הנעימות הזו. כשבמערכת העיתון מחכים לסיפור, אין מנוס מלעמוד בלוח הזמנים".

"הקונות דואגות למוסר העבודה שלי", מבהירה נחמי. "הן מגיעות מרגע פתיחת המכירה ואני חייבת לקדם אותן בבית נקי ומסודר ובמדפים ומתלים עמוסים בסחורה. אין חכמות: אם לא נתפקד כמו שצריך, המכירה פשוט תיסגר. בלי קונות מרוצות אין לה קיום".

"מוסר עבודה?", מחייכת רחל. "לי יש מפקח במטבח: השעון. כשאני יודעת שבשעה אחת אפס-אפס ייכנסו לחדר האוכל בישיבה עשרות בחורים רעבים ויצפו למנות טעימות ומשביעות, לא נותרות בידיי הרבה ברירות. הסינר לא ירד ממני עד שלא תסתיים העבודה ואדע ששום פרט לא יחסר בארוחה.

"בעבודה שלי אין דחיות. הבחורים לא יכולים לאכול מחר כפול גם על חשבון היום, והם גם לא יכולים לשפוך את הרוטב של הבורקס של היום, אם לא אספיק להכין אותו, על הדגים של מחר. שעה זו שעה ותפריט הוא תפריט", היא מסיימת בנמרצות.

תני לאימא לעבוד

והילדים, מה הם אומרים?

"הילדים ישנים. הרגלתי אותם לסדר קבוע והם משתדלים לא להפר אותו". נחמי מצביעה על הבגדים שהם לובשים. "הם מרוויחים בגדים יפים במחיר הקרן, אבל בשלב זה ההנאה כולה שלי. הילדים מצליחים ליהנות מהעסק בדרך משלהם: ארגזי הבגדים והמדפים הנמוכים הם בשבילם תעסוקה נהדרת וכשהם מחליטים להשליט סדר בסחורה, אני ממש אובדת עצות. לסלון שלנו אין דלת, ורק חינוך עקבי מונע מהם להשתובב בשטח שבעצם מנוטרל מהבית. לפעמים שווה לי הטרחה של אריזת הסחורה כולה במדפים העליונים למשך היום, כדי למנוע את הבהלה בכל פעם שהם הולכים/זוחלים לכיוון הסלון".

"מה אומרים הילדים?", רחל מצביעה על הסירים המהבילים. "קודם כל, יש להם אוכל, ואוכל טוב. עשיר ויוקרתי יותר מארוחה סטנדרטית, ומזה הם ודאי נהנים". היא בוחשת את המרק בסיר הענק והופכת את העוף בתנור. "הם פחות אוהבים את המקום שתופס הבישול והכלים הרבים והגדולים. היו רוצים את השטח הזה לרשות הבית. אבל מה, 'זה חדר העבודה שלי', אני מסבירה להם. 'מטפלת מקדישה לילדים חדרים ומרפסות, תופרת נותנת חדר אחד למתפרה ואנחנו תורמים את המטבח'. לא נעים? לא נורא".

ומה עם עזרה? "לקראת ארוחת הערב אני נעזרת לפעמים בבנות הגדולות. הן קונות ירקות לסלט וגם עוזרות לקצוץ אותו במכונה. להגיד שהן מאושרות בתפקיד? לא ממש. אבל אני מסבירה להן שלכל דבר יש מחיר. הן כבר גדולות ומסוגלות להבין, שאם אימא עובדת יש לה אפשרות לתת להן יותר. אני קונה להן לפעמים הפתעות שבשנים קודמות לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות, כמו מגפיים חדשים או אביזרים שהן אוהבות. הילדים קולטים את הכלל בחיים, שלכל דבר טוב יש מחיר".

יהודית מהנהנת בראשה בהסכמה ברורה. "אמת ויציב. כשאימא עובדת בבית, הילדים לוקחים חלק בעבודה: בימים שהעבודה גולשת גם לשעות שהם בבית או בחופשים הם שומרים על הקטנים, עוזרים יותר בניקיון ובבישול, ובשמחה. הגדולים מבינים שההכנסה נחוצה. איך הסבירה פעם אחת הבינוניות לקטנה ממנה, כשהסתגרתי בסלון למורת רוחה: 'תגידי, את רוצה שיהיה לאימא כסף לרשום אותך לחוג? אז תני לה לעבוד בשקט...'

"מצד שני, הכתיבה בבית משלבת את הילדים בחוויה. הם יכולים לשבת לידי ולקרוא את הסיפור החדש בשלבי התרקמותו, לעזור לי לשזור את העלילה ולהמליץ על רעיונות. הם שותפים מלאים לסיפורים, והשותפות מוסיפה הרבה להווי נחמד בבית. חשוב לי לשמוע חוות דעת לפני שאני שולחת סיפור, והם אלו שמקבלים את תפקיד ההגהה.

"ולבסוף, אל תשכחו - גם אם אימא סגורה בסלון, עיניה רתוקות למסך המחשב וידיה מקלידות בלי הרף, היא בכל זאת בבית, ולאימא בבית אין תחליף.

"כשהודעתי פעם לילדים על 'שעת הסתגרות' וביקשתי שלא יכנסו, נכנסה ילדתי בכל זאת. 'מירי, אני בעבודה, שכחת?' מירי לא התבלבלה. היא שלפה שפופרת של טלפון, הניחה אותה על אוזנה ואמרה לי ברצינות: 'נכון, אימא, התקשרתי אלייך לעבודה...'"

כולן נכנסות הביתה

כמו בכל דבר, גם כאן, מן הסתם, יש חסרונות.

רחל לא צריכה להכביר במילים. היא מצביעה על המטבח בשיא העבודה. הכיורים העמוסים, הכיריים, התנור, השיש והרצפה, מספרים על העבודה הרבה שהושקעה בהם בשעות האחרונות ועל מה שמצפה למבשלת המומחית כשתישלחנה הקופסאות הריחניות אל הישיבה.

"אם הייתי מקבלת את ההצעה של הישיבה ומבשלת במטבח שלהם, הייתי נהנית ממטבח מבריק כמו שאני אוהבת. את מטבח הישיבה לא אני הייתי מנקה, כמובן. אבל בגלל כל היתרונות שדיברנו עליהם, אני משלמת את המחיר הזה ומשתדלת להתמקד במעלות וליהנות מהן. חוץ מזה, אני גם אחראית לשנע את האוכל לישיבה. בעלי מעביר פעמיים ביום את האוכל שחייב להיות ארוז היטב, אל הישיבה. גם את זה היינו חוסכים אם הייתי יוצאת לבשל שם. בכל זאת, בינתיים אני חושבת שהמאמץ כדאי ובלבד להישאר בין כותלי הבית".

נחמי מתרצנת. "החיסרון הגדול ביותר הוא הפלישה של הקונות לתוך הבית שלי. אני, בטבעי, חובבת פרטיות. לא קל לי להכניס לביתי זרים. רק כורח המציאות הביא אותי לפתוח את הדלת לקהל. אולי באמת ננצל את הבמה לבקש בקשה צנועה: אל תרגישו בבית. הסתפקו בשטח שהקציבה המכירה בלי לפלוש מעבר לו. אל תדברו בקול רם ואל תהפכו את הטלפון לטלפון ציבורי".

"עוד חסרונות?" נחמי לא צריכה לדלות אותם ממעמקים. כולם על קצה לשונה. "נשים שוכחות שמדובר בבית פרטי שחי את הסדרים שלו. הן מרשות לעצמן להגיע מחוץ לשעות המכירה, לא מבינות כמה הן מקשות. לפעמים הפטפוטים קולניים כל כך, שהם מעירים את הקטנים. יש קונות טרחניות, שהייתי מוותרת על הרווח מהחצאית העלובה שהן קונות אחרי אין ספור מדידות, התלבטויות, התייעצויות, לקיחות והחזרות. אחרי כאלו עֲרָבים אני מעדיפה את הערבים המאכזבים, שבהם אף דפיקה לא נשמעת ואף שקל לא נכנס".

גם לסופרות, מסתבר, לא קל. "הלחץ שלא תחום לשעות מסוימות ומחייב לשבת ולכתוב גם כשהילדים סביבי והבית דורש את שלו, הוא החיסרון הגדול", מודה יהודית. "לפעמים, אני משוועת לקום לשחק עם הילדים, לשוחח איתם, לקדם עניינים בבית, אבל המערכת הלוחצת לא מאפשרת לי את הפריבילגיה".

טוב לי בבית

יציאה מהבית ואוורור חברתי לא חסרים לכן? אתן עובדות בחלוק ומטפחת או נהנות להתלבש כאילו יצאתן לעבודה?

נחמי שלמה עם המציאות וטוב לה. "אני יוצאת עם הילדים אחר הצהרים לטייל, וזה מספיק לי. כבר סיפרתי שאני חובבת פרטיות, ולא דרוש לי הרבה יותר מזה. לקראת המכירה אני מתלבשת. זו בכל זאת עבודה, לא? בבגדים אני מכבדת את עצמי ואת הקונות, כך אני מרגישה".

"אני, כמובן, לא מתלבשת בשביל להתלכלך במטבח", צוחקת רחל. "בתחילה, חשבתי שהיציאה מהבית תהנה אותי, וזה היה הכיוון, אבל למעשה, בתנאים שנוצרו, בישול במטבח של הישיבה ממילא לא יספק לי חברה וכאימא לילדים גדולים אני מוצאת בהם את החברה שלי. בכלל, אני לא רואה את הבית מתנהל כמו שצריך אם אצא. אני אוהבת את הבית ואת המטלות שהוא דורש, ונהנית גם כך".

מבטה של יהודית חולמני כשהיא חושבת על השאלה. "להתאוורר? אני מפליגה יום-יום על כנפי הדמיון אל מחוזות רחוקים, פוגשת מגוון אנשים ושפע טיפוסים, חווה חוויות שונות ומשונות. איך אפשר להשתעמם כך?"

ומה אומרים אנשי המקצוע על עבודה בבית?

"רוצות לפתוח עסק בבית?" שואל הרב משה אליאס, מנהל המחלקה העסקית של ארגון 'מסילה לכלכלה נבונה'. "בשלב ראשון, כדאי שתבדקו אם יש לעסק זכות קיום. במצב התחרותי של היום כל עסק חדש שנפתח הוא, לרוב, על חשבון עסק קיים. לפני שאתם פותחים עסק, שאלו את עצמכם: מה תהיה הייחודיות של העסק שלנו מול העסקים הקיימים? מה יניע לקוחה לעבור אליי? מה יגרום ללקוחה להתחיל לסרק את הפאה אצלי, או לקנות אצלי, או לקבל טיפול דווקא כאן במקום אצל מישהי אחרת?

"ייחודיות יכולה להיות המיקום הקרוב יותר לקהל היעד, האישיות שלך שתמשוך קונים, המקצועיות, שעות גמישות או אולי מכירת מוצר ייחודי שאין להשיג באזור. מוכרחים ליצור בידול מאחרים כדי לשרוד.

"מצאתן משהו ייחודי בעסק העתידי? אפשר לעבור לשלב שני. בשלב זה, יש לבצע תיאום ציפיות: לבדוק מהן הציפיות מהעסק והאם הן ריאליות. משפחה שזקוקה כרגע להכנסה של 15,000 שקל לחודש, מן הסתם לא תצליח להגיע אליה דרך עבודה מהבית. יש לחשוב גם על המאמץ שיידרש מצד כל בני המשפחה, ולבדוק האם הוא משתלם. מומלץ להיעזר בייעוץ מקצועי שיכוון למסקנות ריאליות.

"שני השלבים עברו את המבחן. הקמתן בשעה טובה ומרגשת עסק ביתי. מה עכשיו? נניח שאתן משכירות שמלות כלה. בסיום ערב פורה תפח הארנק באלפיים שקלים. בבוקר למחרת שלחתן בנדיבות דמי שכלול לבית הספר, ערכתם קנייה חודשית בצרכנייה - ולא נודע כי באו אל קרבנה. אלפיים השקלים אינם.

"זו טעות רווחת בקרב עסקים שמתנהלים בבית. המשפחה מתייחסת לעסק כמו אל גמ"ח או אל בנק פרטי, ושוכחת שרוב האחוזים של ההכנסות שייכים לעסק. כיצד יקנו שמלות נוספות? במה ישלמו לתופרת על התיקונים? איך ימסרו את השמלות למכבסה? באיזה כסף יממנו פרסום? מי ישלם למנהל החשבונות? אם ישתמשו בכל ההכנסות לצרכי הבית, העסק יקרוס מהר מאוד.

"עסק דומה לפרה: למשפחה יש פרה והיא נותנת חלב. אבל אם המשפחה תשתה את כל החלב ותשכח להאכיל את הפרה, הפרה יכולה למות ברעב. חייבים להפריד את העסק מהמשפחה".

איך עושים את זה? מנהלים שתי קופות נפרדות. חייבים לפתוח שני חשבונות בנק נפרדים לחלוטין. אז מחשבים כמה רווח מניב העסק ורק הסכום הזה יעבור מחשבון העסק לחשבון המשפחה, פעם בחודש או פעם בשבוע. השינוי לא קל. צריך כוח לעמוד בשעות דחוקות בלי כסף ולא לגעת בקופת העסק.

"אם תאמרו: הרי המשפחה במצוקה ואיך לא תחלץ את עצמה בעזרת קופת העסק? נכון, למשפחה יש בעיה, אבל אין כל היגיון לפתור את הבעיה שלה על ידי ייבוש מקור החלב, קרי: הרעבת הפרה - הרעבת העסק. על העסק צריך להגן למען המשפחה ואת הבעיה העכשווית יש לפתור בדרך אחרת, לא על חשבון העסק.

"חשוב מאוד, כבר מהיום הראשון, לערוך רישום של כל הכספים שנכנסים ויוצאים מהעסק: הכנסות, קניות מספקים (עלות מכר), הוצאות קבועות (טלפון סלולרי, פרסום, הנהלת חשבונות ועוד). הרישום יאפשר לבעלת העסק הטרייה לבדוק כל חודש כמה העסק מרוויח - או מפסיד, חלילה - ומה צריכים לשפר (אולי אני קונה יקר מדי?).

"נקודה חשובה נוספת: ניהול תזרים מזומנים - שליטה על כמות הכסף הנכנס והיוצא כל יום בחשבון הבנק/הקופה. עדיף לנהל את התזרים באמצעות תוכנה. אם אין, יש להכין יומן ולרשום בו כל צ'ק דחוי, כולל תאריך פירעון. כך תדעו כמה כספים עתידים להיגבות ותדאגו להשאיר מספיק בשביל לשלם את ההוצאות הצפויות. אם מגלים ברישום שיחסר כסף, חייבים להתארגן מראש לפיתרון".

לאיזו אישה תמליצו לעבוד בבית? האם צריך להיות טיפוס מסוים בשביל לעמוד בדרישות של עסק ביתי?

"הבדיקה היא מאוד אישית. כל אחת תבדוק אם היא בנויה לכך. למשל, אם היא מסוגלת להכניס אנשים הביתה, אם היא מספיק חזקה בשביל לחלק את הזמן בתבונה בין הבית לעבודה. גם לתנאי החיים יש מה לומר: האם הבית מתאים? האם יש מקום? איך יסתדר העסק עם הצרכים של הילדים ושל הבעל? העבודה צריכה להיות מותאמת על כל אחת. כדאי לבדוק מהי האלטרנטיבה: משתלם לשלוח את הילדים למטפלת ולצאת מהבית? האם יש לה השכלה או מקצוע שתוכל לנצל מחוץ לבית ולהרוויח יפה יותר?

"כל זה כלול בתיאום הציפיות - מהי משמעות הכנסת עסק הביתה ומה תהיה השפעתו על כל אחד מבני המשפחה. צריך לשבת, לשוחח ולהסיק מסקנות. לעיתים, פותחים עסק בבית וכשרואים שהוא רווחי, מעבירים אותו למחסן. כך אפשר ליהנות מכל המעלות: העסק נגיש, קרוב ומאפשר 'קפיצה' בשעת הצורך ועם זאת, הוא לא פולש הביתה".

עסק בבית מכניס איתו גם לחץ. האם אפשר להימלט ממצבים כאלו?

"מי שרוצה לעבוד בבית ברוגע, תנסה לתחום את העבודה לזמנים מסוימים. לעסק יש נטייה אגרסיבית לפלוש לזמנים שלא שייכים לו. אצלנו קוראים לפיתרון: מידור. הפרד ומשול. לא תמיד אפשר לעמוד במידור, אבל לנסות במידת האפשר. גם ללקוחות צריך להגדיר גבולות ואם תהיו עקביות, הן ילמדו. אם, בדרך כלל, תעמדו בזמנים שקבעתן, גם כאשר תהיה פלישה של העסק היא לא תהיה רבה מדי.

"באופן כללי, חשוב לדעת: ניהול עסק הוא מקצוע שצריך ללמוד וייעוץ הוא ממש לא בגדר מותרות. ארגון 'מסילה' ישמח לעזור לכן ולתרום עצות מקצועיות חינם, ללא תשלום.