איך חיים היהודים בהונגריה?

"שמונים וחמש שנה אני חיה כאן, בבודפשט", אמרה הקשישה היהודייה ודמעות בעיניה, "שמונים וחמש שנה שבהם ראיתי ימים כה רבים של שנאה והרג! אם נותרתי כאן רק כדי לראות את המעמד הזה, לקרוא יחד עם אחיי היהודים את 'קריאת שמע' - די לי בכך, שווה היה לחכות. יותר אינני זקוקה לכלום".

ממוצע הגילאים של המון האנשים, תושבי בודפשט, שעמדו על שפת הדנובה בשעת אחר הצהריים של יום שני בשבוע שעבר, עמד על סביבות גיל השמונים. רבים מהם נולדו כאן והכירו היטב את מוראות מלחמת העולם השנייה. הם חוו על בשרם את השנאה, את הרדיפות ולבסוף גם את ההשמדה. לרבים מהם היו בני משפחה שהתגוררו עמם כאן. היו ואינם.

בטקס מצמרר שנערך על שפת הדנובה צוינו שבעים שנה להרג יהודי הונגריה במקום זה ממש - על שפת הדנובה רחבת הידיים. הכנס שנערך באותם ימים בסמוך על ידי 'מרכז רבני אירופה' עסק בהיבט הרחב יותר של האנטישמיות בכל רחבי אירופה.

"הלכה היא ובידוע שעשיו שונא ליעקב", אמרו חז"ל. בשיחות עם כמה וכמה מרבני אירופה שמעתי מקרוב עדויות על מציאות קשה, מוחשית, של שנאה, של פחד אמיתי מפני קיומה אותה 'הלכה' שבה כידוע מהדרים בניו של עשיו בדקדוק רב.

בארוחת הבוקר שמעתי את עדותו של רב טוניסאי מצרפת, בצהריים שמעתי את עדותו של רב ספרדי מלונדון, בערב גם רב מאיטליה ובין לבין שמעתי גם את סיפוריהם של רבנים מאוקראינה, בלגיה, הולנד ועוד רבים. שוחחתי עם כולם ומכולם שמעתי (מי יותר ומי פחות) על מציאות שבה יהודים בני כל החוגים והעדות נאלצים להתאחד מול כל מבקשי רעתם. "כאן, באירופה", אמר לי רב חסידי, "אנחנו לא מבדילים כמוכם - בארץ - בין העדות. כולנו באותה סירה, כולנו יחד מהווים מטרה שוות ערך מצד שונאינו". לאחר הרהור קל הוסיף אותו רב בחיוך מריר, "אם תרצה יש בזה גם יתרון - האחדות בין היהודים בני כל העדות".

(צילום: הרב יוסף סופר)

הלכה ומציאות

אחד מגדולי ישראל שנדרש לפשר השימוש במילה "הלכה" שהוזכרה בדברי חז"ל הסביר זאת בכך שכשם שההלכה היהודית אינה משתנה בשום מצב או מציאות - כך גם שנאתם של הגויים קבועה ואינה משתנה לעולם, היא רק מקבלת פנים חדשות בכל פעם.

אם תרצו - כבר באנדרטה שנועדה להנציח את זכר יהודי הונגריה שנרצחו על הדנובה ניתן לראות זאת: 'אנדרטת הנעליים' הוא שמה של האנדרטה הייחודית שהוקמה בשנת תשס"ה על גדות נהר הדנובה בבודפשט בירת הונגריה. האנדרטה הוקמה במלאת 60 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה והיא מנציחה את מאות היהודים שנרצחו בידי גדודי צלב החץ ההונגרים, לאחר שנורו והושלכו למי הנהר בשנים 1944 -1945 למניינם. הונגריה שיתפה פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה, והוציאה להורג ביוזמתה רבים מאזרחיה היהודים. באותם ימים נורו יהודים רבים ברחובות והוצעדו במצעדי מוות. בעקבות מקרים חוזרים ונשנים שבהם הציפה הדנובה את רחובות בודפשט, נבנו רציפי אבן משני צדי הנהר בגובה של כשלושה-ארבעה מטרים. אנשי צלב החץ העמידו יהודים על רציפים אלו, כשפניהם אל המים, וירו בגבם. גופות המתים נפלו אל המים ונסחפו בזרם, מבלי שהובאו לקבורה. בהמשך ביקשו הרוצחים לחסוך בכדורים, ולכן קשרו את היהודים זה לזה, הוסיפו כמה אבנים ומשקולות, וירו רק בחלק מהם. באופן זה נפלו כולם אל המים, והחיים טבעו אף הם. באחד המקרים, שהתרחש ב-8 בינואר 1945, נגררו כמה עשרות מיהודי בודפשט מבתיהם אל גדות הדנובה ונורו שם.

אמנם, חסידי אומות העולם שביניהם התקוממו לעתים נגד המציאות האכזרית הזאת, כך לדוגמא בעת שקבוצת יהודים נוספת נאסרה ונכלאה במפקדת צלב החץ, במטרה לירות בהם בשעת הבוקר. בחצות הלילה פרץ כוח של קציני משטרה, ובהם חסיד אומות העולם, פאל סלאי וחברו קארוי סאבו, ושחרר את היהודים עד האחרון שבהם. אולם היו אלה פעולות של יחידים - מעטות וקטנות היקף.

פעולות הירי נמשכו כמה חודשים, עד נפילת בודפשט בידי ברית המועצות, במהלך ינואר 1945. גם אז המשיכו אנשי צלב החץ במעשי הירי, ואלה הופסקו רק לאחר המלחמה. שישים זוגות נעליים עשויות ברזל, הפרוסים לאורך כארבעים מטרים לאורך רציף הדנובה בצד העיר פֶשט, במרחק של כ-350 מטרים מבית הפרלמנט ההונגרי. כל זוג נעליים נושא אופי מיוחד, וכמו מספר את סיפורו של האדם שנעל אותו: נעליים מהודרות לצד נעליים פשוטות; מגפיים כבדים לצד נעלי ערב עדינות; נעלי ילדים קטנים, נעלי נשים ונעלי נערים ונערות.

האנדרטה מעוררת מחשבה והרהורים, אולם הטקסט הצמוד אליה (באנגלית, הונגרית ועברית) דל ובעייתי, הוא מראה עד כמה עד היום מתכחשים ההונגרים לעברם האפל: "לזכר קרבנות שנורו ונרצחו על ידי אנשי צלב החץ על שפת הדנובה ב-1944-1945. זיכרונם לברכה. הוקם ז' בניסן תשס"ה." באף אחד מהטקסטים, כולל ההונגרי, לא מוזכר כלל כי הנרצחים היו דווקא יהודים וכמובן שהכיתוב הי"ד נעדר.

(צילום: הרב יוסף סופר)

האיום הגדול ביותר

דקות אחדות לפני תחילת הטקס המרגש נערכה במקום 'צעדת החיים' בראשם של הרבנים הראשיים לישראל ומאות מרבני אירופה כולה ובהשתתפותם של כמה מאות מיהודי העיר.

בשיחות שערכתי עם ראשי 'מרכז רבני אירופה' שמעתי על הרעיון שעמד מאחורי הצעדה הזאת. דקות אחדות לאחר סיום הטקס שוחחתי עם הרב מנחם מרגולין, מנכ"ל הארגון, "השתתפתי בכמה מהכינוסים שנערכו על ידי הארגון", אני אומר לו, "נדמה לי שזה היה המרגש מביניהם". הוא מאשר וכדרכו מפנה אותי לקו המעשי, "האיום הגדול ביותר של יהדות אירופה אינו מכיוון השנאה אלא מצד ההתבוללות הנוראה. התשובה הניצחת להתבוללות הנה בחיזוק היהדות, לחזק את הקשר בין היהודים. זה מה שעשינו כאן היום. זה היה אירוע סמלי מאוד עבור רבים מיהודי המקום ומאירופה כולה, זה היה אירוע של אחדות בין יהודים, זיכרון לאחים שהיו ואינם. כשרב ממוצא ספרדי מגיע מצרפת או מאיטליה כדי להשתתף במעמד זיכרון שכזה, כשהרב הראשי הספרדי מגיע במלוא הדרו, עם הגלימה, המצנפת והלבוש המסורתי של ה'ראשונים לציון' הספרדיים, ואומר (במבטא ספרדי) קדיש לזכר יהודים הונגריים שנרצחו כאן, באחת מארצות אירופה - זה משדר אחדות אמיתית, זה משדר את שותפות הגורל היהודית בכל העולם כולו".

גם הרב אריה גולדברג, סמנכ"ל הארגון, נראה עדיין נרגש בבוקר יום המחרת, הוא אומר לי כשדמעה מנצנצת בעיניו, שההליכה בראש מורם, עם הרבנים הראשיים, ברחובות בודפשט הנה התשובה הניצחת ביותר למול כל העומדים עלינו לכלותנו. זוהי גם תזכורת מוחשית מול האנטישמיות הגואה. גם הוא מדבר על האחדות שנראתה בכינוס הזה ובמעמד המרגש שבשיאו בין כל העדות של ציבור יראי ה'. באותה נשימה הוא מוסיף ומציין כי "זוהי אמירה ליהדות האורתודוקסית בהונגריה שכולנו, כל רבני אירופה, איתם - מול הקהילה הניאולוגית שפעילה כאן באופן מיוחד. הם ניסו להילחם נגדנו, שלא נערוך כאן את הכנס הזה, 'שלא נעורר את האנטישמים' - כדרכם מאז ומעולם שעל היהודי לנהוג ברפיסות ונמיכות רוח (סיסמתם הידועה 'היה יהודי בביתך ואדם בצאתך' - הסתרת הייחודיות היהודית), אולם הנה אנחנו כאן, יחד עם נציגות רחבה במיוחד מכלל רבני אירופה ומכלל העדות והחוגים, כדי לתמוך בהם בצדקת דרכם המשמרת את מסורת אבותינו - המסורת הנאמנה, זו המקורית שאינה משתנה לעולם".

(צילום: הרב יוסף סופר)

פחית לפרצוף ואגרופים מתנופפים

שוחחתי עם כמה וכמה רבנים שהגיעו הנה מרחבי אירופה כולה. כמעט מכולם שמעתי על אותה מציאות קשה שעמה הם נאלצים להתמודד עקב האנטישמיות הגואה באירופה.

הרב בוכריס, רב קהילה ומחנך ברובע ה-19 בפריז ונציגם של מרכז רבני אירופה בצרפת, הוא חי בפריז מזה עשרים ושתים שנה. הוא מספר על אנטישמיות רבה שבה נתקלים יהודי צרפת – "פעם הועפה לעבר פרצופי פחית משקה, בפעם אחרת היה זה אגרוף ובאחת הפעמים האחרות היו אלה ארבעה כושים שעמם נקלעתי לנסיעה ברכבת, היינו לבד בקרון והם ראו בי קרבן זמין לפריקת רגשותיהם השליליים. נאלצתי להתמודד מולם במאבק פיזי של ממש, כואב ומתיש.

"מצד שני חשוב לזכור שבכל מקום, גם בארץ, יש אלימות. אנו לא מתביישים ביהדותנו, מן הראוי להיזהר.

"כשפעם נטפל אלי צעיר ערבי נעמדתי לידו ופניתי אליו בשפה הערבית, הוא התבלבל. 'אני לא דובר ערבית', ענה. כאן הפכתי ממותקף לתוקף: 'אתם לא מתביישים? בשם מה אתם באים אלינו עם השנאה? אתם לא מכירים אפילו את התרבות שלכם עצמכם!'.

"האנטישמיות הנה עובדה חיה, קיימת ובועטת. בכל פעם היא מגיעה בלבוש אחר, ישנם הסובלים עוד מגלגוליה הקודמים: לפני שנים פנתה אלי אישה מבוגרת באחד מרחובות פריז, ניכר היה שברצונה לשאול משהו, אך היא חוששת. נעמדתי להאזין לדבריה של אותה ישישה והיא שאלה בחשש, בלחישה "מתי מחלקים כאן את הקרקרים? - כשכוונתה כמובן למצות של פסח...

"התחלתי לענות לה והיא היסתה אותי: 'שקט, שלא ישמעו אותך, הם לקחו את כולם', היא חיה עדיין תחת אימת ימי השואה..."

(צילום: הרב יוסף סופר)

נתונים מבהילים

כשמדברים על אנטישמיות באירופה בכלל ובהונגריה בפרט, מן הראוי להאזין לדבריהם של אנשי ארגון TEV להתמודדות באנטישמיות בהונגריה. במפגש שערכנו עם נציגי הארגון, המאגד נציגים של כל חלקי האוכלוסייה היהודית במדינה, שמענו נתונים מבהילים על האנטישמיות במדינה זו.

הם ערכו מחקר שבו ניתנו למספר רב של אנשים משפטים שמהם ניתן היה להבין האם הם אוחזים בדעות קדומות על יהודים. אחוזים גבוהים זוהו כמי שאינם אנטישמים במוצהר, אך הם עדיין בעלי דעות קדומות.

"אנטישמיות פירושה אדם שחושב שצריך להפחית את מספר היהודים ולהפלותם", אמר נציג הארגון והוסיף לציין כי בשנת 2010 - כאשר עלתה לשלטון מפלגת הימין הקיצוני - 'יוביק' - התנועה למען הונגריה טובה יותר, היה שיא באנטישמיות מאז זה פחת במעט. כדי להבין מיהם אותם אנשי מפלגה, די אם נציין כי בשלב כלשהו הוקם על ידי הנהגת יוביק "המשמר ההונגרי", מיליציה ימנית הרואה עצמה ממשיכה של 'צלב החץ' הידועה לשמצה. בשנת 2010 הצליחה המפלגה להיכנס לראשונה לפרלמנט ההונגרי, זכתה ב-16.67% מקולות הבוחרים והייתה למפלגה השלישית בגודלה. לפני שנים מספר אף התחוללה סערה בהונגריה על רקע הצעתו של פוליטיקאי חבר המפלגת יוביק לקיים מפקד לספירת כל היהודים במדינה, ובעיקר בשורות הממשלה והפרלמנט, מכיוון שלטענתו הם מהווים סכנה ביטחונית...

מפלגת היוביק הצליחה למשוך דווקא את הצעירים, לכן אחוזי האנטישמיות גבוהים יחסית בקרב בני הדור הצעיר. הרעש האנטישמי מאז לא פחת, אך פעילות הקיצוניים פחתה. לפני ארבע שנים, בפרלמנט, היו השמאלנים בשלטון. מולם הייתה אופוזיציה חזקה שכללה הרבה קבוצות קיצוניות. יחד איתן התחזקו התופעות והשיח נגד היהודים מאחר שזה נתפס בציבור כחלק מההתנגדות לממשלה (הכה ביהודים והצל את ...הונגריה). 52 תלונות הוגשו בשנה האחרונה נגד פעולות האנטישמיים שאינם מתמקדים רק ביהודים אלא גם בצוענים וכדו'.

"הלכה היא" כבר הזכרנו - אנשי הארגון מצביעים על כך האנטישמיות הזו אינה מגיעה רק ודווקא מפעילי או אוהדי מפלגת יוביק, אחוזי האנטישמיים בקרב שתי המפלגות הגדולות זהים...

כרגע אין אלימות פיזית בהונגריה, אולם בדיבורים פוליטיים-אנטישמיים היא מהמקומות הראשונים (וליתר דיוק - האחרונים) באירופה כולה.

היהודים, כרגיל, אשמים

המצב הכלכלי בהונגריה קשה מאוד, בסיור שערכתי בעיר, ניגשו אלי בתוך כחצי שעה עשרה בני אדם וביקשו, בפה מלא, נדבה (התארחנו בחלק היותר יוקרתי של העיר!). הם לא הסתפקו בהושטת יד אלא גם פירטו כמה ברצונם לקבל ב'פרונט' - המטבע המקומית. באותו איזור ראיתי בשעות הלילה גם כמה 'הומלסים' שישנו על קרטונים ושמיכות ישנות בפתחי חנויות יוקרה שבחלונות הראווה שלהן נראו מוצרים ומחירים שההונגרי הממוצע אינו יכול להרשות לעצמו בשום אופן. באחת החנויות נראה מחירו של שעון היד הזול ביותר בכארבעים אלף דולר... במרכזו של ה'מדרחוב' היוקרתי ניגשו אלי בני זוג מבוגרים וביקשו באופן מעורר רחמים נדבה "אנחנו הומלסים", אמרו, "אין לנו בית".

סקרים אחרונים שנערכו לפני הבחירות שייערכו בהונגריה בעוד כשבוע, מצביעים על התחזקותה של מפלגת יוביק. המצב הכלכלי הקשה דוחף אנשים למקומות קיצון. היהודים, כרגיל, הם הכתובת לפריקת התסכולים. הם יחד עם הצוענים ויתר המיעוטים.

כשמועלה רעיון שיתוף הפעולה בין ארגוני היהודים ואלה הצוענים, הטורקים וכל המיעוטים, מתקבלת תשובה דיפלומטית "זה חשוב מאוד שיהיה שיתוף פעולה". בהמשך נשמע ההסבר ולפיו אמנם בארה"ב בעבר היהודים היו בשיתוף פעולה עם השחורים כדי להגן על זכויות המיעוטים, כך גם באנגליה וצרפת - המיעוטים שיתפו פעולה. אך "בהונגריה, המיעוט שנגדו יש את הדעות הקדומות החזקות ביותר הם הצוענים, אולם שיתוף הפעולה עם הצוענים אינו מתאפשר מאחר שהם אינם מאורגנים בעצמם. בנוסף, קיימים הבדלים משמעותיים מאוד בין האתגרים הניצבים בפני היהודים לאלה שמעסיקים את הצוענים - הם חיים ברמה סוציו אקונומית נמוכה, הם לא מיוצגים כראוי בציבור, לכן קשה לעבוד מולם בשיתוף פעולה. למרות זאת - היו מקרים שתקפו צוענים ואנחנו הצגנו תלונות נגדם".

לדברי TEV, הם היחידים שמצליחים לאגד את הפעילים מטעם כל קהילות היהודים (במענה על השאלה בדבר האחדות בקרב היהודים עצמם...).

זה לא אנחנו, זה הם

כדי לקבל קצת פרופורציות על ההתנהלות במדינה נערך עבורנו מפגש מרתק נוסף עם ראשי האופוזיציה ההונגרית, שמענו התבטאויות חריפות מאוד מפי 'ראש העירייה' לשעבר של האזור שבו התארחנו - רובע 5 - ומי שמכהן כחבר פרלמנט זה 12 שנה.

ראשי האופוזיציה מאשימים את הממשלה בהימנעות מסיוע למיגור האנטישמיות. לדבריו החטא הגדול של ראש הממשלה הוא שלא רק שהם מפרידים בין השמאל לימין בקיצוניות, אלא שהם מדברים בשני קולות בנושא האנטישמיות - בהונגריה ובחו"ל.

"הייתי פעמים רבות בארץ ישראל ובארה"ב", הוא אומר, "מקומם אותי לשמוע בכל פעם כיצד אנשים מאמינים לראש הממשלה ההונגרי בסיפוריו על טיפולו באנטישמיות... ההוכחה לכך היא חוסר שיתוף הפעולה שלו עמנו - נגד האנטישמיות של מפלגת הנוביק".

בתוך דבריו התייחס האיש גם ל'אנדרטה' - מיזם של מונומנט בצורת מלאך שנשר עט עליו לטורפו (כסמל להונגריה האומללה שהנשר הנאצי ביקש לטורפה). אנדרטה זו עוררה תרעומת רבה, מאחר שהיא הציגה את הונגרים כקרבן, בעוד הם היו בעצמם חיה טורפת למול היהודים. "מטרתה של האנדרטה הזו היא לנקות את ההונגרים מאשמה על התנהלותם בימי השואה", הוא אומר בכעס ומוסיף בלהט, "אני מבקש מכם שלא תאמינו ליאנוש אדר (הנשיא) כשהם מגיעים לירושלים ומדברים דברים יפים על פעילותם בתחום, או גם לוויקטור אורבן (ראש הממשלה) בדיבוריהם על מצב יפה וורוד בתחום האנטישמיות, המציאות אינה כפי שהם מבקשים להציג".

בתוך דבריו הוא מספר על כוונה להקים מוזיאון לזכר השואה. הכנת המוזיאון נשמרת בסוד מוחלט. "הם לא חיפשו מומחים בתחום, אלא הביאו רק אנשים מטעמם, לכן הארגונים המקצועיים נטשו את הפעילות הזאת - כולל יד ושם. זה מראה את המגמה הכללית של התנהלותם".

כששאלתי את חבר הפרלמנט הנכבד כמה מתוך 'הנצחת השואה' בהונגריה עד היום (כולל הזמן שהם היו בשלטון!) הוקדש ליהודים? נעניתי במבוכה. "אני לא מבין את שאלתך", אמר, למרות המתורגמן שניסה לחזור על השאלה משלוש זוויות שונות... בהמשך נעניתי בתשובה דיפלומטית שמאשימה את ...הממשלה הנוכחית ולאחר מכן נוספה עוד תשובה שבה הסביר לי כי בנושא זה יש רגישות מול כל הציבורים האחרים שנפגעו בשואה...

עניין של פרופורציות

רק כשעה לאחר מכן, בביקור שערכנו בבנין הפרלמנט ההונגרי המפואר הבנתי עד כמה נחוצה הייתה הפגישה הקודמת. סגן מזכיר המדינה, האחראי על תחום התקשורת, אירח אותנו, משלחת התקשורת בכבוד רב: אוכל כשר שהובא במיוחד מהקהילה, אירוח מפואר ונדיב. הוא אפילו התלוצץ עמנו באנגלית. בדבריו הגדיר את עבודתו כ"עבודה קשה מאוד" - מאחר שבכל מקום בעולם אומרים לו שהוא מייצג ממשלה אנטישמית, בעוד מדובר רק במפלגה אחת - יוביק.

"הממשלה הנוכחית אינה אנטישמית", חזר ואמר בווריאציות שונות וכמענה לשאלות הרבות שהומטרו עליו.

עבורי היה מפגש זה מרתק במיוחד, בזכותו של אחד מתושבי המקום שישב לידי ותרגם עבורי חלקים מדבריו. אט אט הפך התרגום למעין ראיון אישי של אותו יהודי, שבעבר אף התגורר בארץ למשך תקופה ארוכה. "אל תאמינו להם", אמר היהודי, "העמדה הרשמית שמוצגת כאן אינה תואמת את המציאות". "האנטישמיות גוברת בכל אירופה, אנחנו לא עוזרים ליוביק בפרלמנט", אמר נציג הממשלה, והמקומי הוסיף במרירות: "כן, הם גם אינם מסייעים לצד ההפוך"...

"שינינו את צורת הבחירות", אמר נציג הממשלה, "כעת יהיה פרלמנט קטן יותר ובזכות זאת גם פחות חברים מיוביק - במקום שלוש מאות ויותר יהיו רק כמאתיים חברים. פחות נציגים של יוביק - פחות דיבורים אנטישמיים".

כשנשאל על ספרים שהופצו בסלובקיה בשפה ההונגרית ובהם תמיכה בנאצים, הייתה תשובתו הכחשה מוחלטת. תושב המקום מציין שהוא ראה את הספרים הללו במו עיניו...

נציג הממשלה חוזר שוב ושוב: "מנסים להצביע עלינו שאנחנו אנטישמים, אבל זה לא נכון". תושב המקום מציין שזו למעשה הייתה המדיניות של ממשלת הונגריה לפני השואה... "מגיעים לפה הרבה תיירים ישראליים והם יודעים את האמת".

נציג הממשלה מציין כי הקהילה היהודית בהונגריה היא השנייה בגודלה באירופה. "זה לא יכול להיות שיש כאן אנטישמיות כה גדולה, יהודים לא היו מגיעים הנה אם זה היה נכון". תושב המקום מנפק את ההסבר: ההונגרים היו קודם הונגרים ואח"כ יהודים, הזהות הלאומית שלהם הייתה תמיד חזקה, בשונה מפולין למשל - אליה לא חזרו יהודים אחרי השואה.

"יש כאן הרבה בתי כנסיות, חיי קהילה עשירים", אמר נציג הממשלה, והמקומי מזכיר: "זה מה שהאנטישמים תמיד טענו, אם כל כך רע לך - תעזוב!"

היהודים ההונגרים מטבעם נאחזו במקום כל עוד יכלו, היהודים המקומיים נוהגים בטיפשות - כמו לפני השואה, הם האמינו בממשלה שתעזור להם, בעוד היא עצמה עשתה את כל המהלכים הנוראיים ההם נגדם, גם היום חוזרת ההיסטוריה על עצמה.

פה הסכנה גדולה יותר מצרפת, שם מדובר בערבים והממשלה אינה תומכת בהם. כאן הדיבורים האנטישמיים נשמעים בפרלמנט עצמו, בצורה רשמית!

היהודי המקומי מזכיר את עניין האנדרטה: זוהי הצבעה על "אחרים" שעשו את כל הדברים הנוראים בשואה, זה לא "אנחנו". האמת היא שההונגרים עשו הכול. אייכמן אמר שבשום מקום לא הייתה לו עבודה כה קלה כמו בהונגריה. הממשלה עשתה עבורו הכול, בתוך כמה שבועות הם ארגנו את הוצאת היהודים למחנות. הגרמנים היו בסופה של המלחמה, חלשים, 400 חיילים בסך הכול הגיעו לכאן ואת הכל עשו, באכזריות רבה, ההונגרים עצמם.

הגרמנים הצליחו "לסגור" את העבר בצורה נכונה: "עשינו טעות נוראה", הם אמרו, ההונגרים מתכחשים לעברם האפל.

אין עתיד

"אני הולך כאן עם כובע, לא עם כיפה", מספר לי אותו יהודי, "יהודי המקום חשים מאוימים, רק הרבנים הולכים בצורה גלויה".

בהמשך הרחבתי איתו את השיחה, והוא פתח במונולוג אישי כאוב מאוד: אני מתכנן לעבור מכאן (לא לישראל, גרתי בארץ והדברים בארץ אינם פשוטים) חזרתי בתשובה בהונגריה ובניתי כאן את ביתי מחדש, אנו רואים את עתידנו בארה"ב או במדינה אחרת.

יהודים רבים כאן בהונגריה מדברים שאם תוצאות הבחירות יהיו כפי ההערכות - חיזוק האגף האנטישמי - הם יעזבו. הפחד הגיע לרמה גבוהה. אם היהודים ההונגרים שחשים קשורים להונגריה - לתרבותה ואפילו לאדמתה - אומרים זאת, הרי שהמצב באמת הגיע לרמות קשות ומוחשיות.

הזהות ההונגרית חזקה אצלם מהזהות היהודית, רבני המקום עושים כאן רבות לחיזוק הזהות היהודית. עבור רבים מהם "יהדות" פירושה אנטישמיות, באורח פלא חיזוק האנטישמיות דוחף אותם בחזרה ליהדות, רבים מהם מבקשים להתקרב בחזרה ליהדותם - מעגל הקסמים היהודי המופלא.

להערכתי לא יהיו רבים שיממשו את דיבוריהם. במציאות הוכיחה יהדות הונגריה שעד שלא 'ייקחו אותם' מכאן, (ובעבר לקחו אותם אף שהם חשבו שהם "הונגרים טובים"), הם לא יעזבו.

יש הונגרים רבים שאינם אנטישמים במוצהר, אך ככל שדעת הקהל נושבת לכיוון האנטישמיות - הם מצטרפים. בתקשורת ההונגרית מדברים כל היום על היהודים, אנשים חיים בעוני (במשכורות של 350 דולר לחודש!), זה דוחף את דעת הקהל לקיצוניות ושנאה כלפי היהודים. הכלכלה יורדת? הזעם מופנה כלפי היהודים. ההונגרים אלופים בהאשמת האחר... אף הונגרי לא יישמע מודה בעצלות או חדלון עצמי, תמיד ייתלה האשם ביהודים, בצוענים, או בכל גורם אחר. רבים הם ההונגרים המשתעשעים ברעיון לזרוק את כולם לדנובה... "אני לא אנטישמי", הם יאמרו, "אבל היהודים שולטים, גונבים את הכסף שלנו וכו'".

למול הצהרות הממשלה מציין היהודי המקומי כי גם כעת, בשנה שבה מציינים "שבעים שנה" לשואת הונגריה - הממשלה מתקצבת בשני מיליארד פורנטים את כל אירוע הזיכרון, "אבל הם עושים זאת לפי מה שנוח להם - לא התייעצו עם היהודים כיצד"...

הוא מדבר במונחים הלקוחים מהטרמינולוגיה המוחשית מאוד, "השמדה", "השלכה לדנובה". אני שואל אותו: האם כל זה יתכן בשנת 2014?

הוא מגיב בחדות: תראה מה היה ביוגוסלביה לפני שנים לא רבות, בסך הכול לא-הרבה-שנים אחרי השואה. הרגו מאות אלפים בלי שאיש הניד עפעף... גם אם יהרגו יהודים בהונגריה, זה עלול לעבור בשקט יחסי מצד אומות העולם, תראה מה קורה באוקראינה... המציאות לפעמים חזקה מכל דמיון, הפוליטיקה העולמית צבועה ואינטרסנטית.

התחושה שלי היא שבמציאות ממשית של איום לא יהיה מי שיגן באמת על יהודי הונגריה, דיבורים אולי יהיו, אבל אף מדינה לא תתייצב להגנה חזקה ומוחשית על יהודי הונגריה. אסור לחיות באשליה! הבעיה היא שהיהודים ההונגרים אוהבים לחיות באשליה.

בתוך דבריו הוא נחשף עוד מעט מהזווית האישית: שאלתי את אבי ז"ל, איך יכולת לחזור למקום שעשה לך דברים נוראים כל כך? התשובה שלו הייתה מוזרה בעיני: "רציתי לישון על מיטה נוחה, לראות מי חזר, לבדוק את המקום מחדש"... ועוד. ההונגרים אוהבים את המקום, הם אוהבים "להיות הונגרים", אבא שלי דיבר בצורה שנשמעה כמו תירוצים.

כתר מזהב

בנין הפרלמנט ההונגרי הנו כיום המבנה הגדול ביותר בהונגריה. במרכזו כיפה נאו-גותית (בגובה 96 מטר, כמובן. בבודפשט ישנה הגבלת גובה של 96 מטר - לציון שנת 896 שבה הגיעו השבטים המדיארים להונגריה.) זהו בנין מפואר מאוד מבחוץ, ועוד יותר מבפנים. מהמבנים המפוארים שראיתי בימי חיי! בבנייתו הושקעו כחצי מיליון אבני חן ו-40 ק"ג זהב (עלותו הייתה מספיקה לבניית עיר עבור 30,000 תושבים!). הבניין תוכנן בידי אדריכל יהודי שהתעוור לפני שזכה לראות את עבודתו גמורה) וכל כולו אומר האדרה הונגרית-לאומית. 242 פסלים קבועים על קירותיו ובחזיתו מוצגים פסלים של שליטי הונגריה, מנהיגים טראנסלבניים ואנשי צבא מפורסמים.

הגישה אל האולם שבמרכזו של הבניין, מתחת לכיפתו המפוארת, לא התאפשרה לכלל הקבוצה, אולם בהגעה מן הכיוון השני (יחד עם ידידי ר' אבי מימרן), ראינו, כיצד בדיוק מתחת לכיפה עצומת המימדים, תחת משמר הדוק וקפדני (אסור אפילו לצלם!) ניצב לו כתר מזהב וקטיפה ארגמנית בתוך ויטרינת זכוכית. שומר עם חרב אמיתית שלופה בידו ניצב ליד כתרו המקורי של אישטוואן מלכה הראשון של הונגריה, השרביט המלכותי והחרב שלו. הכתר, המופיע גם בסמל הונגריה, נשמר על ידי חיילים לבושים במדים ססגוניים, טקסיים מאוד. דמותו של אישטוון נערצת מאוד גם כדמות דתית ו"קדושה" (הוא הצליח לגרש את עובדי האלילים מהאזור). בהערצה גלויה מספרים עליו כי נהג לבקר בערים, לעתים מוסווה כאיכר נודד, ותרם כספים רבים לאנשים שפגש. על פי האגדה, באחד ממסעות אלו נשדד על ידי חבורת קבצנים, אך משנחשף כי הוא המלך, חס על חייהם.

כמה מן החמלה הזאת הופנתה על ידי יורשיו כלפי היהודים? כמה ממנה תופנה בעתיד? האם יעמוד בידי האנטישמיים בארצו להרע ליהודים?

התשובה לכך גבוהה מכל. היא ניתנה על ידי האדמו"ר מקאליב שעמד בשיאו של הטקס שנערך במרחק כמה עשרות מטרים מבניין הפרלמנט וזעק יחד עם יהודי הונגריה ורבני אירופה "שמע ישראל!".

"ליד אנדרטת הנעליים עלינו להכריז 'של נעלייך מעל רגליך כי המקום הזה אדמת קודש הוא'.

אנשים רבים מסרו את נפשם, כאן ממש, על קידוש ה'. אנו באנו להראות שגם אם גדעו את העץ - עדיין השורשים ישנם. אנחנו חיים בזכות השורשים שהצמיחו אילן חדש רענן ומלא פירות.

עם המחשבה הזאת שבתי לארץ הקודש, אל עולם התורה המפואר שהוקם כאן כתשובה מלאת עוצמה לכל ה'הלכות' שאותן מקפידים האנטישמים לקיים ברחבי העולם כולו. השיטות התחלפו – 'שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו', אולם 'הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם' - בזכות התורה ההבטחה הנצחית שניתנה לאבינו הראשון.

ברוך שומר הבטחתו לישראל.

יהודי אירופה לאן?

ב'דינר' שנערך בערבו של יום השמיע מנכ"ל מרכז רבני אירופה, הרב מנחם מרגולין, את דבר הארגון: הוא המחיש זאת בסיפור על רב שנתקל בילד שניסה בכוחותיו הדלים להרים עגלה עמוסת חציר שהתהפכה. "בוא עמי, תנוח מהשמש הקופחת ואחר כך נחזור להרים את העגלה עם עוד יהודים". "אבל אבא שלי לא יאהב את הרעיון", ענה הילד. "מדוע?" שאל הרב והילד השיב "כי הוא נמצא מתחת לעגלה"...

באירופה יש הרבה חציר ומתחתיו המוני יהודים ש"תקועים" מתחת לעגלה הכבדה. שמונים אחוזים מיהודי אירופה אינם באים אפילו ביום כיפור לבית הכנסת. נמצאים כאן איתנו רבנים שכל עיסוקם הוא בהרמת החציר וחילוץ אותם יהודים. עלינו לסייע להם כמיטב יכולתנו. אנו משתדלים לעשות זאת כמיטב יכולתנו.

ברצותו להדגיש את מטרות הכינוס, סיפר הסמנכ"ל, הרב אריה גולדברג: באחת הערים בארה"ב הוחלט על עריכת בחירות לרב חדש - לאחר פרישתו של הרב הזקן והנערץ. פרסומים פורסמו בעיתונים, הצעות רבות הועלו ונדחו עד שלבסוף הגיעו שני רבנים לקו הגמר.

כדי לבחור ביניהם הוצע ששניהם יגיעו להתארח בשבת בקהילה, הם יישאו דברים בבית הכנסת במהלך השבת ובסוף השבת יוחלט מי מהם ייבחר.

הרבנים היו בעלי טיפוסים מנוגדים. האחד מסודר, מאורגן, הגיע עם דפים כתובים, סימן לעצמו היכן להרים את הקול והיכן להשתעל... השני הכין את הרעיון ותו לא. לפני השבת - הקפדן עמד מול המראה והתכונן, השני הלך לנוח. הרב הקפדן חזר שוב ושוב על דרשתו בקול רם. בחדר השני שמע הרב השני את הדרשה וציין לעצמו שהנה יש לו דרשה מוכנה...

הוא ביקש מנשיא הקהילה שייתן לו לדבר ראשון... הוא דיבר וחזר על הדרשה באותה צורה שבה הוא שמע את השני... הרב השני לא ידע את נפשו, הוא שומע את אותה דרשה בדיוק, עם אותה הרמת קול. פניו חוורו.

לאחר הדרשה ניגש וביקש שיתנו לו את אותו הזמן כמו השני. "הכנתי דרשה", פתח, "אך ברצוני להראות לכם מהו כח ההקשבה". הוא "חזר" על הדרשה שוב... בסיומה של השבת נבחר הקפדן ש"חזר" על הדרשה בדיוק רב. כששאלו את נשיא הקהילה מדוע - ענה "אני מחפש רב שיידע להקשיב לבני קהילתו. הוא יודע להקשיב"...

באנו לכאן להקשיב לדעת התורה, מהרבנים הראשיים לישראל ומרבני יבשת אירופה כולה - אנשים שמאות אלפי יהודים סרים לדבריהם.

מיד לאחריו נשא הרב ליכטנשטיין מלונדון דברים: בדבריו התמקד בנקודה אחת: יש לנו, הרבנים ברחבי אירופה, אתגר, שליחות. כרבנים המופקדים על היהדות בקהילותינו עלינו להשמיע את דבר ה' לבני קהילותינו, אך גם לזכור ולציית לדעת תורה. לא להתבייש לשאול כשצריך, את גדולי התורה. לדעת גם לציית כזה לא נוח...

אם תרצו - זוהי כל תורת 'מרכז רבני אירופה' על רגל אחת.