מעשה המרגלים

שלום לכם ידידיי!

אין ספק, שאחת מהפרשיות היותר מוקשות בתורה, היא פרשיית חטא המרגלים. עלינו לדעת שסיפור המרגלים לא נועד בשביל לספר לילד לפני השינה, טמונים בו יסודות חשובים לחיינו היומיומיים...  

במאמר זה אינני מתכוון להסביר מה קרה שם. להפך, אראה לכם שכמעט ואין ביכולתנו להבין מה ארע שם...

כשאני פותח את נושא המרגלים, ובכלל את "חטאי" דור המדבר בפורומים שונים, אני נוהג לפתוח בשאלה, שאולי נשמעת לא קשורה...   

מה פירוש המושג "אגדה"?

משה, אומרים לי, הכול בסדר? כנס לצומת ספרים או לסטימצקי, תמצא שם מדפים מלאים באגדות עם כמו עמי ותמי או כיפה אדומה...

אסביר לכם, אני משיב: בתלמוד נכתב "רצונך שתכיר את מי שאמר והיה עולם- למוד אגדה, שמתוך כך אתה מכירו ומדבק בדרכיו". כן כן, לימוד אגדה לעומק מוביל את הלומד להכרה בבורא. בטח כבר הבנתם שאין הכוונה לאגדותיו של וולט דיסני וחבריו. הכוונה לאגדות התלמוד. התלמוד מלא באגדות שעל פניו לא ברור מה מטרתם, אולם כשמעיינים בהם מגלים עולם ומלואו. שורש המילה "אגדה" הוא "אגד". "אגד" מלבד היותו שם של חברת תחבורה, זה גם קשר. על ידי לימוד האגדה לעומק, אנו זוכים לאגד עם הבורא.

לאחר הקדמה זו, אציע בפניכם אגדה שמובאת בתלמוד, ננתח אותה ונדלה פנינה...

אחד מגדולי האמוראים- "רבה" שמו, מספר, שיום אחד בלכתו במדבר פגש אותו סוחר ישמעאלי. שאל הסוחר את רבה, רצונך לראות את מתי המדבר? (כוונתו לאנשי דור המדבר שיצאו ממצרים וכתוצאה מהעונש על "חטאם" לא זכו להיכנס לארץ ישראל ומתו במדבר) ברור שהסכמתי, אומר רבה. לקח אותי הסוחר למקום שבו הם קבורים, וראיתי אותם כשהם שוכבים על גבם, פניהם סמוקות, וברכיו של אחד מהמתים היו זקופות ומקופלות, והוא היה כל כך גבוה עד כדי כך שעבר מתחתיו אדם רכוב על גבי גמל, ובידו רומח זקוף, והרומח לא הגיע אפילו לברכיו של אותו נפטר...

כך רבה מתאר את מתי המדבר.

חברים, אינני שומע אתכם, אך מן הסתם אתם אומרים לעצמכם שהדברים לא כפשוטם, מן הסתם טמון פה משהו...

הבה ננתח יחדיו את הפרטים. יש כאן מספר מאפיינים:

א. מתי המדבר שכבו על גבם.

ב. פניהם היו סמוקות.

ג. אדם רכוב על גבי גמל עבר מתחת ברכיו של אחד מהם.

ד. בידי הרוכב היה רומח.

ה. הרוכב לא הגיע אפילו עם הרומח לברכיו.

עד כאן המשל. מה הנמשל?

מאפיין א - שכיבה על הגב. כשאדם שוכב על גבו- מבטו מופנה לשמים. ואז מה? פשוט מאוד. הקב"ה ברא את בעלי החיים כשפניהם כלפי האדמה, צורה זו משקפת את מהותם. בהמה- כך כותב המהר"ל, זה בה- מה? אין בה הרבה, היא במהותה ארצית וחומרית. האדם, לעומתה, נברא כשפניו קדימה, אל האופק. כי האדם, בשונה מבהמה, הוא יצור מתוכנן, תמיד מסתכל קדימה, הוא מחשבן היום את המחר. הבהמה חיה את הרגע וזהו, ברגע שהנמר סיים לטרוף את הזברה, אין מאושר יותר ממנו, הוא לא דואג מה הוא יאכל מחר. 

היה דור אחד בהיסטוריה שפניהם לא היו קדימה, דור אחד שלא תכננו את העתיד אלא חיו את ההווה בתלות מוחלטת באלוקים- אנשי דור המדבר. מרגע צאתם מארץ מצרים אכלו לחם שירד להם מהשמים, מן. לאורך כל המסע ליוותה אותם בארה של מרים, ממנה שתו.  ענני הכבוד הגנו עליהם משמש ומחיות רעות, ואפילו כבסו את בגדיהם. לא היה להם מה לתכנן, הם היו בידיו הטובות של האלוקים.

אם כן הבנו את המאפיין הראשון. שכיבה על הגב פירושה פנים לשמים- תלות מוחלטת בבורא. אמונה ברמה אדירה. כך חיו אנשי דור המדבר.

מאפיין ב- פנים סמוקות. אדמימות בפנים מסמל חיות. חיוורון מסמל מוות וחידלון. אנשי דור המדבר חיו כל כך טוב, היה להם טוב עם המצב, הם חיו את הבורא ושמחו בו, הם לא הרגישו שהם חיים בכפייה, להפך, קרבת האלוקים הייתה כל חייהם ומאוויהם... 

מאפיין ג- אדם רכוב על גמל עבר מתחת ברכיו של אחד מהם. נבא ונשאל- מה מותר האדם מן הבהמה? גם לבהמה וגם לאדם יש יצרים ודחפים. שניהם זקוקים לאוכל ומנוחה, מהו המאפיין אותנו בתור בני אדם? התשובה- יכולת האדם לוותר, היכולת להתעלות מעל האינסטינקטים  ולהתגבר על דחפים. ישנם אנשים שלצערנו לא שולטים על יצרם אלא יצרם שולט עליהם, הם נתונים כול כולם בידי התאוות וכדו, הם אינם מממשים את יכולת ה"אדם" שבהם.  אכן, הם משולים לבהמה. זאת אומרת, אדם בבסיסו הוא בעל חי, בעל יצרים ודחפים, אולם ביכולתו להתעלות מעליהם, לשלוט בהם, ולהיכנס בגדר "אדם".

מספר רבה, ראיתי אדם שרוכב על גבי הגמל. הרכיבה על גבי הגמל מבטאת את שליטת האדם על החומריות שבו, זאת אומרת רבה ראה "אדם" במהותו. 

מאפיין ד- בידי הרוכב היה רומח. רומח זהו כלי שכול כולו  אמצעי עבור מטרה אחרת. בספרי הקבלה ממשילים את ידיעות האדם וחכמתו לרומח. ידיעות רבות ושכל מחודד הם אינם מטרה בפני עצמם, שהרי ניתן לחולל בעזרתם הרס וחורבן, חייבים מידות טובות שינווטו את הידיעות והשכל לאפיקים חיוביים..

הרוכב שרבה ראה מבטא לא רק "אדם" במהותו, אלא גם  בעל ידיעות וכלים נפלאים.

מאפיין ה-  הרוכב לא הגיע לברכיו של המת. הגוף מחולק לשלשה חלקים. יש לנו את הראש- חדר המחשבים. את החלק העליון של הגוף- המנוע. ואת הרגלים- גלגלי המכונה. בלי ראש, אי אפשר לחיות, כשיש תקלה במנוע זה גם לא פשוט, בלי רגלים, זה לא קל, אבל בהחלט אפשר לחיות. אם כן, ברכים מסמלות את החלק הנחות של האדם, החלק הפחות חשוב משאר חלקי הגוף.

אותו רוכב שהיה לא רק  "אדם" במהותו, שזה לכשעצמו עבודת חיים, אלא בידיו גם כן רומח וידיעות נשגבות בתורה- ועם כל גדלותו הוא עדיין לא הגיע אפילו לחלק הנחות של אנשי דור המדבר...

אם כן אגדה זו מלמדת אותנו כמה אנחנו קטנים לעומתם...

נסיים באמרה המפורסמת של התלמוד: "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים בני אדם, אנו כחמורים". כשם שאדם ומלאך הם שתי מהויות, וכשם שאדם וחמור הם שתי מהויות, כך אנחנו ודורות ראשונים, פשוט עולמות אחרים, אין לנו שמץ הבנה בגודל רוממותם...

זו השקפת התלמוד על העניין.

נו, עכשיו תגידו אתם - יש בידינו יכולת לשופטם?

תחשבו על זה...