מצוות הדלקת נרות שבת והלכותיה

חדר אורחים

אורחים המקבלים חדר מיוחד לשימושם ובכוונתם להדליק בו נרות שבת. האם צריכים הם לקבל ממארחיהם מפתח, כדי שחדרם יוגדר כ"פרטי"?

אין צורך במפתח לחדר כדי להגדיר את החדר כ"פרטי", אולם כתב האור לציון (ח"ב פרק י"ח תשובה ו') שחדר "פרטי" הכוונה ששאר בני הבית אינם נכנסים לחדר זה, אלא אם כן בקשו תחילה רשות לכך מהאורחים. אמנם מסתימת שאר הפוסקים נראה שאין זה לעיכובא.

נסיעה ברכב לאחר הדלקת נרות שבת

אשה שהדליקה נרות מפלג המנחה והלאה ומקבלת שבת, האם בעלה יכול לקחתה ברכב כשבעלה יפתח לה את הדלת ולא תעבור איסור?

בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק י"ח תשובה ט' בביאורים) מובא שיש להתיר לאשה שהדליקה נרות שבת יותר מחצי שעה לפני השקיעה, שחייבת לקבל שבת בהדלקה (רס"ג ס"ד) לנסוע לכותל המערבי, ברכב הנהוג על ידי בעלה, אם פותח וסוגר עבורה את הדלת. ואע"פ שעצם ישיבתה במכונית גורמת להבערה נוספת, מ"מ מלאכה זו נעשית ע"י הבעל, והוא לא קיבל שבת.

אולם האגרות משה (או"ח ח"ב עמוד רפ"ח) ועוד פוסקים סוברים שיש משמעות של תוספת צריכה בדלק לכל אדם נוסף הנוסע ברכב, לכן גם אם האשה עצמה אינה פותחת או סוגרת את הדלת, יש איסור שבת בעצם הנסיעה.

אולם נראה שבנסיעה ברכב גדול אפשר להקל יותר, כיון שברכב כזה התוספת של נוסע יחיד אינה משמעותית, דאין ריבוי בהבערות אלא ההבערה הקיימת גדלה, ויש לסמוך על שיטת האור שמח (הלכות שבת פרק י"ח הלכה א') דאין ריבוי בשיעורים במלאכה שאין לה שיעור כמו הבערה ונטילת נשמה. ועיין בבן איש חי שחולק, (עיין בכף החיים סימן שכ"ח אות פ"ז).

ברכת נשים בהדלקת נרות

כשיש כמה נשים בבית אחד וכולם רוצות לברך על הדלקת הנרות, האם אחת תברך ותוציא את כולן, או שכל אחת יכולה לברך לעצמה?

דעת השו"ע (סימן רס"ג סעיף ח') שאין לברך כי אם אחת, וכולן יענו 'אמן' לברכתה. ואמנם, בכף החיים (ס"ק נ"ו) מביא שיש מנהג שכל אחת תברך בעצמה, אולם כבר כתב הברכי יוסף (שיורי ברכה אות ג') דנקטינן כדברי מרן השו"ע. ומשמע בשו"ע שכל אחת תדליק, ורק לענין ברכה אחת תברך משום 'ספק ברכות להקל'.

ויש להדגיש כי כאשר אחת מברכת והשאר עונות 'אמן' אחריה, אין בזה הורדה מחשיבות הברכה, וכמו בקריאת מגילה וכדו' שהבעל קורא מברך והשאר עונים 'אמן' ומוציאם בזה ידי חובה.

ולבני אשכנז המנהג שכל אחת מברכת לעצמה, אף שיש כמה שמדליקות. (רמ"א שם).

וגם לבנות ספרד, כשיש חדר מיוחד לשינה, כל אחת תדליק בחדרה בברכה. (כה"ח שם ס"ק נ"ד).

שליח ומשלח בהדלקת נרות שבת

אשה מוגבלת גופנית, שקשה לה להדליק נרות, האם יכולה היא לברך על ההדלקה והבעל ידליק את הנרות, או שטוב שהבעל ידליק ויברך?

חיוב הדלקת נרות שבת מוטל על הבית, הן על האיש והן על האישה, ובשו"ע (סימן רס"ג סעיף ג') כתב שהטילו זאת על האישה מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, ועוד נאמרו בזה כמה טעמים.

אולם במקרה שהאישה אינה יכולה להדליק, או שאינה נמצאת בבית, בודאי חייב הבעל בהדלקת נרות שבת.

ואם מבקשת האשה מבעלה שהוא ידליק ואילו היא תברך על ההדלקה, אין זה לכתחילה, כי כבר כתב המשנ"ב (שם ס"ק כ"א) שהעושה שליח להדליק נר של שבת, השליח מברך. על כן טוב ונכון שהבעל יברך וידליק.

אולם בשעת הדחק, אם האשה דורשת זאת, יש לתת לה לברך והבעל ידליק. (בן איש חי, שנה ראשונה פרשת וישב סעיף ו', וע"ע בש"ש פרשת נח סעיף ה' וסעיף י"ד).

בעלת הבית המכבדת אורחת לברך על הנרות

לאותם הנוהגים שכשיש כמה נשים, רק אחת מברכת על הנרות ואילו השאר יוצאות בברכתה, מה הדין כאשר בעלת הבית מכבדת את אמה או חמותה לברך את ברכת הדלקת הנר, ובעלת הבית שומעת ועונה 'אמן' ומדליקה בעצמה, האם עושה כדין?

לבני ספרד יש לנהוג שהאם או החמות תדלקנה נרות בחדרן בברכה, וגם בעלת הבית תדליק ותברך במקום האכילה.

ואם הדבר לא מתאפשר, משום חשש דליקה וכדו', ידליקו שתיהן במקום האכילה, בעלת הבית תברך והאורחת תשמע את הברכה.

ולבני אשכנז שתיהן יכולות לברך כמובא בשו"ע וברמ"א (סימן רס"ג סעיף ח').

ובמקום שהאם או החמות מקפידות על כבודן, אפשר שהאורחת תדליק ותברך ובעלת הבית תשמע הברכה ותדליק, כי גם אם נאמר שיש כאן רק חיוב הדלקה אחד, מ"מ מדין ערבות יכולה לברך עבורה, שהרי יש אומרים שגם במי שהוא בקי יש דין ערבות. (עיין בסימן רע"ג ס"ד ובמשנ"ב שם). ועוד שגם האורחת חייבת, אלא שנפטרת בהדלקת בעלת הבית וא"כ שפיר יכולה לברך היות ונגררת אחר הדלקת בעלת הבית.

טעם הדלקת נרות לאור חשמל

מה טעם הדלקת נרות בזמנינו כשיש אור חשמל, ומדוע מברכים על כך?

בגמרא מסכת שבת (כ"ה ע"ב) מובא: הדלקת נר בשבת חובה. ופירש"י הטעם דכבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור, כעין יממא.

גדולי הפוסקים דנו מה טעם מצוות הדלקת נרות שבת בזמן הזה כשאור החשמל דולק. והעולה מדבריהם שאף שסיבת התקנה היתה משום "אורה", אבל כיון שעם ישראל נוהג כך שנים רבות, נקרא הדבר "מנהג חשוב".1

ועוד טעם להדלקת נרות בשבת משום שמחה יתירה. ואף שבתחילת התקנה לא תיקנו כן רק משום השמחה היתירה, אבל כיום הנרות מביאים שמחה יתירה ודי בזה כדי לא לבטל את התקנה.

אולם ראוי להדגיש כי יש מהפוסקים שכתבו שלפני הדלקת נרות השבת טוב לכבות את החשמל, כדי שתוכל האשה לברך לכתחילה, וטוב שתכוון בברכתה גם על אור זה. (שש"כ בשם מרן הגרשז"א זצ"ל פרק מ"ג הערה קע"א, חזו"ע שבת א' עמוד רט"ו).

חיוב בחור ישיבה בהדלקת נר שבת

בחור ישיבה, האם חייב להדליק נרות שבת, והיכן?

דנו הפוסקים לגבי בחור ישיבה הישן בפנימייה, אם חייב הוא בהדלקת נר שבת, והכריעו שבחור ישיבה חייב להדליק נרות שבת, אף שחיוב הדלקת הנר בחדר שדר בו הוא משום "שלום בית", אין זה בדווקא שלום בית בין איש לאשתו, אלא שבני הבית מצטערים לשבת בחושך כמבואר ברש"י (שבת כ"ג ע"ב) וכדי שלא ייתקל וייכשל בהליכתו, וזה שייך שפיר גם בו.

אמנם, מכיון שעיקר תקנת הדלקת נר שבת היא במקום האכילה, לכן מן הראוי שאחד הבחורים ידליק נרות שבת בחדר האוכל ושאר בני הישיבה ישתתפו עמו בפרוטה, או שיכוון לזכות לכל בני הישיבה וכולם יוצאים ידי חובה בכך.

וכשהנרות הם רכוש הישיבה, אין צריך לכוון לזכות להם, וכן אינם צריכים להשתתף עמו בפרוטה, כיון שהוריהם משלמים עבורם שכר לימוד חודשי הכולל את סיפוק כל צרכיהם, וזה בכלל.

ומחמת שיש תקנה להדליק נר שבת בחדרים ולא רק במקום שאוכלים שם, לכן שאר הבחורים ידליקו נרות שבת בחדריהם בלא ברכה, באופן שאחד מחברי החדר ידליק וכל שאר חברי החדר ישתתפו עמו בפרוטה. ובמקום שאין הנהלת הישיבה מתירה להדליק נרות בחדרי הפנימייה, מחשש שריפה וכדו', יסדרו שתהיה תאורה מועטת בחדרים או לכל הפחות במסדרון. (ויעויין בנידון זה בחזון עובדיה שבת א' עמוד ר"ב, אור לציון עמוד קס"ה, שמירת שבת כהלכתה פרק מ"ה סי"א, פסק"ת עמוד ל"ה).

ובחור ישיבה שמוזמן לאכול סעודת שבת אצל משפחה וכדו', סומכים על שיטת הגר"ז (שם סעיף ט') דאם אוכל אצל בעל הבית ואינו מביא אוכל משלו, הריהו כאחד מבני הבית, ויוצא ידי חובה בהדלקת בעל הבית.

אורחים שישנים בדירה נפרדת

זוג שמתארחים בבית ההורים ומקבלים דירה נפרדת לשינה, כיצד ינהגו בהדלקת נר שבת, האם ראוי שהאמא תוציא את בתה ידי חובה בהדלקתה, כיון שאוכלים יחד בביתה, או שטוב יותר שתדליק הבת נרות במקום השינה בלא ברכה?

ראשית יש להדגיש ששאלה זו שייכת רק לבני ספרד הנוהגים כדעת השו"ע (המבואר בסימן רס"ג סעיף ח') שאין מברכים על ריבוי אורה ומשום כך במקום שיש כמה נשים רק אחת מברכת והשאר יוצאות בברכתה. ואילו לבני אשכנז הסוברים שמברכים על ריבוי אורה, אין כל שאלה, כי כל אחת מברכת לעצמה.

ובנידון דידן יש לבת להדליק נרות שבת במקום השינה ולברך, ובלבד שיזהרו להשאיר כמות של שמן או נרות שיישארו דלוקים עד שחוזרים לדירתם (סימן רס"ג ס"ט).

ואם אין לו נרות שידלקו זמן רב, יש עצה שהאשה תכבה את אור החשמל לפני הברכה ותכוון בברכתה גם על אור החשמל ותדליק את החשמל והנרות. (שו"ת בית יצחק יו"ד סימן ק"כ. חזו"ע שבת א' עמוד רי"ב באריכות. שש"כ פמ"ג הערה כ"ב ושעדיף פנס מאור חשמל, היות ובפנס החשמל צבור בו, משא"כ באור חשמל כל רגע ורגע מגיע זרם חדש שלא היה בעולם).

"עובר לעשייתן" בהדלקת נרות שבת

לדעת השו"ע (סימן רס"ג ס"ה וס"י) יש לברך על הדלקת נרות שבת ואח"כ להדליק, כשאר כל המצוות שיש לברך עליהן "עובר לעשייתן".

ויש לשאול על כך מדין תפילין המובא בשו"ע (סימן ל' סעיף ג') ביוצא לדרך בהשכמה ועדיין לא הגיע זמן תפילין וקשה לו להניחם אח"כ, יניחם קודם יציאתו וכשיגיע זמנן ימשמש בהם ויברך. והלא גם בנרות שבת, כל זמן שהם דולקים יש בהם מצווה, ואם כך מדוע לא לברך אחר ההדלקה אם לא בירך לפני, הלא עדיין נחשב הדבר כ"עובר לעשייתן" (חזו"ע שבת א' עמוד קע"ב, וע"ע בכף החיים אות ל"ו, ובאור לציון ח"ב פי"ח תשובה ג').

יש הבדל מהותי בין תפילין לנרות שבת. בתפילין יש מצווה שבגופו בכל רגע ורגע שהתפילין מונחות עליו ולכן יכול למשמש ולברך בכל עת, כיון שהברכה באה על המצווה שמכאן והלאה.

לא כן הדבר בנרות שבת, בהם 'מעשה המצווה' הוא בהדלקה, ותכלית המצווה היא שהנרות יאירו, לכן אין לברך לאחר ההדלקה, כיון שאין זה "עובר לעשייתן" הואיל ומעשה המצוה הסתיים. ומשום כך גם לדעת הרמ"א (שם ס"ה) שיש לברך אחר ההדלקה, אין להנות מאור הנרות מיד עם הדלקתם, אלא צריכה האשה לכסות את הנרות או את עיניה ולברך, ורק אחר כך יכולה להנות מאור הנרות ובכך לקיים "עובר לעשייתן" כמבואר שם. (וע"ע במשנ"ב שם בס"ק כ"א ובבה"ל ד"ה כשידליק).

חשש ברכה לבטלה בנרות שבת

זוג שהדליקו נרות בביתם ולאחר מכן הלכו להוריהם לסעודת שבת. לאחר הסעודה החליטו להישאר ללון בבית ההורים, האם יש בזה חשש ברכה לבטלה אם לא יחזרו לביתם ליהנות מאור הנרות?

לכתחילה עליהם לחזור לביתם, כפי המבואר בשו"ע (בסימן רס"ג סעיף ט') שהמדליק נרות שבת בבית ואוכל בחצר, אם אין הנרות ארוכים שדולקים עד הלילה, הוי ברכה לבטלה, כיון שאינו יכול לעשות שום שימוש לאור הנרות כשחוזר אח"כ לביתו בלילה.

אולם אם קשה להם לחזור לביתם, יכולים להישאר בבית הוריהם, כיון שבשעת הברכה התכוונו לחזור וליהנות מהנרות יש להקל בזה ולא מיקרי ברכה לבטלה.

(וכעין זה מצינו בהלכות נטילת ידיים בדברי הריטב"א המובא בסימן קנ"ח (בשע"ת ס"ק א'), שאם נטל ידיו לסעודה ובירך כדי לאכול כביצה ונמלך ואכל פחות מכביצה, אין זה ברכה לבטלה, כיון שבשעת הברכה התכוון לאכול כביצה. וע"ש בפסק"ת (עמוד של"ז הערה 23) שאף בשאר מצוות הדין כן).

קבלת שבת למסייע בהדלקת הנרות

המסייע לאשתו או לאמו בהדלקת נרות, האם מקבל בכך שבת?

נחלקו הפוסקים בעצם הדלקת נרות שבת אם מקבלים בכך שבת, (כמבואר בשו"ע סימן רס"ג סעיף י'). בני אשכנז מחמירים בזה וסוברים שכיון שהדליק נר של שבת, חל עליו שבת ונאסר במלאכה. ובני ספרד מקילים בזה מעיקר הדין וסוברים שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית. וראוי להחמיר.

ובכל אופן, המסייע להדלקה אינו נחשב כמדליק ואינו מקבל שבת בכך, דמסייע אין בו ממש, אלא א"כ בלעדיו לא תצליח בעלת הבית להדליק. (בית יוסף בסימן שכ"ח סי"ז ומשנ"ב שם ס"ק ס').

אם מותר לנכרית לסייע בהדלקת נר שבת

האם מותר לנכרית לסייע לאישה מוגבלת להדליק נרות שבת?

אם המדליקה אינה יכולה להדליק את הנרות ללא סיועה של הנכרית, אין ראוי לתת לנכרית לסייע לה בהדלקת נרות השבת, כיון שהמעשה מתייחס לנכרית (סימן רס"ג ס"ק כ"א במשנ"ב בשם אחרונים), אלא צריך שאשה יהודיה תעזור ותסייע. ואם יכולה האשה המוגבלת להדליק ללא כל סיוע, אין כל בעיה אם הנכרית תסייע לה, שהרי מסייע אין בו ממש, וכנ"ל בתשובה הקודמת.

הדלקת נרות שבת בלובי מלון

האם יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות בלובי מלון וכדו'?

בהדלקת נרות בלובי המלון או בכניסה לחדר האוכל (או בבית חולים בפרוזדור ליד דלפק האחיות), אין יוצאים ידי חובה והברכות הם לבטלה, דאין כאן לא מקום אכילה ולא מקום שינה אלא רק מעבר ציבורי (חזו"ע שבת א' עמוד ר"ג, שש"כ פמ"ה הערה מ"ד), ולכן יש להדליק את הנרות בחדר האוכל או בחדרים, ואם לא מאפשרים זאת יש להדליק בחדר את אור החשמל גם אם זה פלורסנט עם ברכה קודם ההדלקה. ולבנות אשכנז יש להדליק האור ואח"כ לברך, ואח"כ לרדת ללובי ולהדליק שם את הנרות, ובכך יוצאים ידי חובה.

וכשמדליקים בחדר האוכל, לבנות אשכנז כולן מברכות, ולבני ספרד רק הראשונה מברכת, דאין מברכים על ריבוי אורה. (סימן רס"ג ס"ח)

תנאי בהדלקת נרות שבת

אישה שמדליקה נרות אחר 'פלג המנחה', האם מותר לה לעשות תנאי שאינה מקבלת שבת בהדלקתה כיון שעדיין נותרו לה כמה מלאכות לעשות לצורך השבת?

בשו"ע (סימן רס"ג סעיף ד') פסק שמכיוון שמקדימה להדליק אינו ניכר שהוא לכבוד שבת ולכן חייבת לקבל את השבת בהדלקה. ואם הקדימה להדליק ולא קיבלה שבת, בדיעבד יצאה ידי חובה. (בה"ל שם ד"ה מבעוד).

ואם מדליקה סמוך לשבת תוך חצי שעה, ובירושלים תוך ארבעים דקות, מותר לה לעשות תנאי, אולם אין להתנות כי אם לצורך. וכל זה לבנות אשכנז, אבל לבנות ספרד מעיקר הדין כשמדליקה סמוך לשבת לא צריכה לקבל שבת בהדלקה, וטוב להחמיר. (סימן רס"ג סעיף י' ובמשנ"ב שם ס"ק מ"ד).

התרת נדרים בשינוי מנהג הדלקת נרות

אשה מבנות ספרד שנוהגת כמנהג בנות אשכנז לברך אחר הדלקת נרות ורוצה לשנות את מנהגה ולברך לפני ההדלקה, האם צריכה לעשות לכך התרת נדרים?

חיוב התרת נדרים הוא במקום שהונהגה חומרא ורוצה להפסיק להחמיר כן, אולם אם האשה רוצה לשנות את מנהגה מכיוון שלמדה את ההלכה ורוצה לנהוג כבנות ספרד המברכות קודם ההדלקה (סימן רס"ג ס"י), או שהיא מבנות אשכנז ורוצה לנהוג לברך אחר ההדלקה (רס"ג ס"ה ברמ"א), אין היא צריכה התרת נדרים לכך. (וע"ע בן איש חי ש"ש פרשת נח סעיף ח', אור לציון ח"ב עמוד קס"ד, הליכו"ע ח"ג עמוד ל"ז. חזו"ע שבת א' עמוד ק"ע).

הנאה מנרות שבת

זוג המדליקים נרות שבת ומיד לאחר מכן יוצאים מביתם אל בית ההורים וכדו', ובשעה שחוזרים לביתם הנרות כבר כבויים. האם עשו כדין?

בשו"ע (סימן רס"ג ס"ט) מובא שהמדליק נרות שבת בבית ואוכל בחצר, אם אין הנרות ארוכים שדולקים עד הלילה, הוי ברכה לבטלה, כיון שאינו יכול לעשות שום שימוש לאור הנרות כשחוזר אחר כך לביתו בלילה.

ולכן, גם בנידון דידן יש להקפיד ולהדליק נרות גדולים שידלקו עד לאחר שיחזרו אל ביתם, דאם לא כן הוי ברכה לבטלה.

ואם אין לו נרות שידלקו זמן רב, יש עצה שהאשה תכבה את אור החשמל לפני הברכה ותכוון בברכתה גם על אור החשמל ותדליק את החשמל והנרות. ובנות אשכנז תברכנה אחר ההדלקה. ובכך יכולה לסמוך על אור החשמל, או הפלורסנט, שיישאר דלוק כשיחזרו לביתם. (שו"ת בית יצחק יו"ד סימן ק"כ. חזו"ע שבת א' עמוד רי"ב באריכות. שש"כ פמ"ג הערה כ"ב ושעדיף פנס מאור חשמל, היות ובפנס החשמל צבור בו, משא"כ באור חשמל בו כל רגע ורגע מגיע זרם חדש שלא היה בעולם).

ברכה על אור חשמל שהודלק בבית הכסא

הנוהגים להתיר לברך "להדליק נר של שבת" על הדלקת אור חשמל, מה דינו של מי שמדליק אור בבית הכסא ואורו מגיע אל תוך החדר, האם יכול לברך גם על אור זה?

כל אור שמאיר גם בחדר עצמו, מותר לברך עליו ואין בכך משום ביזוי מצווה, ובפרט שיש לחוש שאם ידליק אור בחדרו לא יוכל להירדם ויבטל בכך עונג שבת.

ועוד מצינו שכתב הביאור הלכה (בסימן תקפ"ח ד"ה שמע ט' תקיעות) שיש לחלק בין דברי תורה שאסור לאומרם במקום מטונף, לבין עשיית מעשה מצווה, שלא מצינו שאסור לקיים מצווה כשגופו אינו נקי או במקום שאינו נקי. וראיה לכך שלא מצינו בשום מקום שאסור ללבוש טלית של ד' כנפות בשעה שגופו או המקום בו הוא נמצא אינו נקי.

ואם כן גם בנידון דידן, מותר לכתחילה לברך "להדליק נר של שבת" על הדלקת אור חשמל בבית הכסא. וכמובן שתברך מחוץ לבית הכסא, לפני או אחרי ההדלקה, כל אחת כפי מנהגה.

ואף שאם שמע קול שופר והוא בבית הכסא, צריך לתקוע שוב (ובלי ברכה) וכמ"ש שם הבה"ל בשם המטה אפרים, מ"מ ביאר שם הבה"ל הטעם דכיון שצריך כוונה לצאת יד"ח המצוה, הרי זה חשוב כהרהור בד"ת, או דבשעה שמקיים מצוה היא עבודת ה', ואין לעשות עבודת ה' דרך בזיון. וזה שייך במצוות שעיקרן לשמים, אבל הדלקת הנר שעיקרו לשם הנאת האדם (כמו בסעודת שבת), מותר. וכנראה שזה הסיבה גם בטלית, היות ומעורב כאן הנאת הגוף.

תכנים נוספים בנושא הדלקת נרות שבת

תפילות להדלקת נרות שבת

הרב זמיר כהן: מדוע אסור להבעיר אש בשבת?

הלכות מצויות שאינן ידועות כל כך בנושא הדלקת נרות שבת וקידוש

הרב יצחק יוסף  הלכות חשמל בשבת

נרות שבת: מדליקים ומברכים או להפך? צפו בתשובת הרב יצחק יוסף

הלכות מכשירי חשמל בשבת

הרכ אופיר יצחק מלכא מסביר, מפרש ונותן טעם בהלכות שבת. והפעם, נרות שבת, חלק ראשון:

מה מיוחד במצווה יקרה זו של הדלקת נרות שבת? ? ולמה זוכה אישה שמקפידה על הדלקת הנרות? הרב עמנואל מזרחי מסביר