הלכות שבת: כיבוס

ספיגת נוזל מע"ג בגד

בשבת נשפכו על הבגד מעט טיפות מים, האם מותר לקחת בגד ולספוג את הטיפות כדי שלא ילכלכו את הבגד?

כיון שמדובר במים מועטים מאוד, מותר לעשות זאת ולא אומרים על העברת המים לבגד 'שרייתו זהו כיבוסו', כיון שבמים מועטים מאוד לא שייך לומר כן, כמבואר בשו"ע (סימן שי"ט סעיף ט"ז) שמותר להניח בגד על כוס שיש בו מים עם תולעים ואין בזה בורר וגם אין בכך כיבוס לבגד כיון שמדובר במים מועטים מאוד, (ע"ש בשער הציון אות נ"ב) וצריך לקחת בגד נקי לזה. ולבני אשכנז יש להקל רק בשעת הדחק. (משנ"ב שם ס"ק נ"ט).

ואם ספיגת המים נעשית בצורת ניגוב, יש היתר נוסף שזהו דרך לכלוך, ובאופן זה לא אמרינן 'שרייתו זהו כיבוסו'. (סימן ש"ב סעיף י') אמנם, אם ינגב בחוזקה יש בכך חשש 'סוחט' ולכן עדיף ע"י ספיגה.

שטיפת עדשות מגע בשבת

האם מותר לשטוף עדשות מגע ולשפשפם בשבת?

'נוזל העדשות' הנמכר להשריית "עדשות רכות" (הנקרא "רניו"), מרכך את העדשה ומנקה אותה, ולפי עדות מומחים נכנס החומר לתוך העדשה בין 33-78 אחוזים, ולכן יש בזה "שרייתו זהו כיבוסו". כן הורה מרן הגריש"א זצ"ל ולכן בשבת יש להשתמש בנוזל העשוי ממי מלח (ניתן להשיג בבתי המרקחת) שהוא רק שומר על לחות העדשה ולא מנקה.

שונה הדין של "עדשות קשות" אותן מותר לכו"ע להשרות בנוזל המיועד להן, כיון שהחומר אינו חודר לעדשה. אולם גם בהן, אם משפשפם בידו בחוזקה בתוך המים יש לאסור כמבואר בשו"ע (בסימן ש"ב בסעיף ט') שגם בבגד עור שלא אומרים בו "שרייתו זהו כיבוסו" אסור לשפשפו במים, לכן גם את העדשות הקשות יש לאסור לשפשף בתוך המים לצורך ניקיונן. ואם משפשף בידו את העדשה במים לא בחוזקה, לשו"ע מותר ולבה"ל אסור. ואם משפשף מאוד בעדינות, לכו"ע מותר. (בה"ל שם ד"ה זה על זה).

ניקוי נצוצות מי רגליים מע"ג המכנסיים

התיז ניצוצות של מי רגליים על המכנסיים וכדו', האם יכול בשבת לשוטפם עם מעט מים?

שאלה זו כבר הובאה ברבינו תם והובא להלכה בבית יוסף (סימן ש"ב סעיף י') לגבי תינוק שטינף את בגדי אמו במי רגליים, יכולה לשטוף את ידיה ולנגבם בבגדה. וכמו"כ יעשה כך עם מכנסיו ובכך מבטל את מי הרגליים כיון שהם מועטים, וגם אין בזה איסור 'כיבוס' כיון שהוא דרך לכלוך ולא אמרינן "שרייתו זהו כיבוסו", אבל לשטוף את ידיו על גבי המכנס אסור. (רמ"א שם ובמשנ"ב ס"ק נ"ה)

הנחת כלים רטובים ע"ג מגבת

אשה שמניחה מגבת על השיש בעת שטיפת כלים כדי להניח עליה את הכלים לייבשם. האם מעשה זה מותר בשבת?

שאלה זו תלויה במחלוקת הפוסקים האם אמרינן בבגד נקי "שרייתו זהו כיבוסו" שהרי המגבת נקייה,1 והבגד נשרה במים שנוטפים מהכלים השטופים, ולכן יש להחמיר ולא להניחם על גבי המגבת בשבת, כדעת האוסרים. (סימן ש"ב סעיף ט' ומשנ"ב ס"ק מ"ח ובביאור הלכה שם ד"ה שיש עליו ליכלוך ובכה"ח שם)

ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל פסק דמעיקר הדין מותר והמחמיר תבוא עליו ברכה. ואם המגבת מלוכלכת ממש, אסור לכל השיטות. (שם)

מיהו אם ינער את הכלים מהמים שבהם יכול להקל ליתנם על גבי המגבת הנקיה, ואין לחוש לאותן טיפות מעטות הנוטפות. ולבני אשכנז יעשה כן רק בשעת הדחק. (סימן שי"ט סט"ז בשו"ע ובמשנ"ב שם ס"ק נ"ט ושעה"צ אות נ"ב)

נוזלים שנשפכו, הספגתם בבגד לח

נשפכו על הרצפה משקים, האם מותר בשבת לשים מגבת כדי לספוג את הנוזלים?

בשאר משקים חוץ ממים, אסור להניח בגד עליהם, כמו שפסק השו"ע (סימן שכ"ח סעיף מ"ח) שלא יניח בגד על ידו בשעה ששותת דם כיון שיש בזה משום 'צובע'.

ואף שהמשנ"ב על פי הרידב"ז מיקל כיון שזה דרך ליכלוך, יש להיזהר ולהשתמש לשם כך במפיות נייר בהן אין משום 'צובע', כיון שעומדות לזריקה. כמו"כ אם משתמש בבלויי בגדים לניקוי ואח"כ זורק אותם, יש להתיר. (דגם המשנ"ב היקל רק בשעת הדחק).

אולם אם נשפכו מים על הרצפה נחלקו הפוסקים אם אמרינן "שרייתו זהו כיבוסו" במים נקיים, (סימן ש"ב סעיף ט' בבית יוסף וברמ"א) ולכן העצה היא להוסיף מעט לכלוך למים כגון שידרוך במנעליו ואז לכו"ע אין איסור של 'כיבוס' במים אלה שהם מלוכלכים. (בית יוסף שם ובמשנ"ב ס"ק נ"ה) אמנם אם המים מרובים, אסור להניח מגבת על הרצפה כיון שיש חשש שמא יסחט, אם אותו אדם מקפיד גם בימות החול לסחוט מגבת עם כזו כמות של מים. (ברמ"א שם ומשנ"ב ס"ק מ"ז וסימן ש"א סמ"ו).

הברשת מגבעת מאבק

האם מותר בשבת להבריש אבק ממגבעת?

לדעת השו"ע (בסימן ש"ב סעיף א') אין איסור להבריש את המגבעת, כיון שאין איסור בניעור אבק. אולם לדעת הרמ"א והמשנ"ב (שם ס"ק ו') אסור להבריש מגבעת בשבת אם מקפיד על האבק, מדין 'כיבוס', ואף אם לא מקפיד יש לאסור במברשת מדין 'עובדין דחול'. (בה"ל שם ד"ה ועיין לקמן) ואף דעת גדולי הפוסקים מבני ספרד להחמיר בזה, כן כתב הבן איש חי (ש"ש פרשת ויחי סעיף ח'), וכן פסק האור לציון (ח"ב פכ"ד תשובה א'). ומרן הגר"ע זצ"ל פסק שמותר והמחמיר תבוא עליו ברכה (הליכו"ע ח"ג עמוד רכ"ד).

ואם מבריש בחוזקה אף לדעת השו"ע אסור, וכמו שכתב הביאור הלכה (שם ד"ה יש אומרים דאסור לנער) משום דהוי כמלבן.

רחיצת ידיים על מטלית שבכיור

מטלית מטבח הנמצאת בכיור, האם מותר לרחוץ ידיים או כלים עליה?

מטלית מלוכלכת שנמצאת בכיור, נוח לו שנשרית במים, משום כך יש איסור לרחוץ ידיים עליה. (סימן ש"ב ס"ט) וגם כשהיא כבר רטובה אסור, דמתנקה יותר בתוספת המים (ס"ק נ"ה במשנ"ב). אולם במטלית נקיה מצינו מחלוקת גדולה האם אמרינן "שרייתו זהו כיבוסו" בבגד נקי (בית יוסף ורמ"א שם), במשנ"ב (ס"ק מ"ח וכן בביאור הלכה שם) החמיר בזה ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל מיקל בזה, וסיים דהמחמיר תע"ב (ילקו"י שבת ב' עמוד פ"ד. וע"ע בדברי הטור והשו"ע והנו"כ בסימן שי"ט ס"י וסט"ז, ושל"ד סכ"ד ואכמ"ל).

אולם אם השריית המטלית הנקיה אינה נוחה לו, אפשר להקל דאז הוא פס"ר דלא ניחא ליה שאיסורו רק מדרבנן (ש"כ סי"ח). וגם למשנ"ב יש לסמוך על המקילים, דלשיטת המשנ"ב יש להחמיר מחמת דנוגע באיסור תורה. (וע"ע סימן שי"ט ס"ק נ"ט במשנ"ב ובשעה"צ שם אות נ"ב).

אבל בשופך מים מרובים אין היתר להשאיר את המטלית, על פי המבואר בבית יוסף וברמ"א (סימן ש"ב סעיף ט') שיש איסור של השריית בגד במים מרובים שמא יבוא לסוחטו, אא"כ אינו מקפיד על מימיו ומשאירו כך במשך השבוע עם המים הבלועים בו, דאז אין חשש סחיטה. (משנ"ב שם ס"ק מ"ז)

ספיגת נוזל שעל הרצפה במגבת

מים שנשפכו על הרצפה, האם מותר להניח מגבת על המקום הרטוב, כדי לספוג בה את המים?

אם המים מלוכלכים אין לומר בזה "שרייתו זהו כיבוסו" המבואר בשו"ע (סימן ש"ב סעיף ט') דאסור, דבמים מלוכלכים אדרבה מלכלך את הבגד. (בית יוסף שם ומשנ"ב ס"ק נ"ה) אולם יש להיזהר כאשר מרים את המגבת כשהיא ספוגה במים, יש להרימה דווקא מהצד היבש, כדי שלא יסחטנה תוך כדי הרמתה.

ואם המים נקיים יש ללכלכם מעט, כיון שבמים נקיים יש איסור כיבוס כאשר המגבת מלוכלכת, ו"שרייתו זהו כיבוסו".

ואם המגבת נקיה באנו למחלוקת הראשונים אם אומרים 'שרייתו זהו כיבוסו' בבגד נקי, ולמעשה יש להחמיר כיון שהדבר נוגע באיסור תורה, כמו שכתב המשנ"ב (שם ס"ק מ"ח) והכף החיים (שם). ודעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שמעיקר הדין מותר והמחמיר תבוא עליו ברכה.2 (ילקו"י שבת ב' סימן ש"ב).

כל האמור הוא במים מועטים, אבל במים מרובים יש לאסור גם את נתינת המגבת עליהם וגם את הרמתה לאחר מכן, מחשש שמא יסחוט, היות וכך הרגילות. ומי שאינו רגיל בסחיטת המגבת הרטובה בימות החול, אין בו גזירה זו. (רמ"א בסימן ש"א סעיף מ"ו וסימן ש"ב סעיף ט' ומשנ"ב שם ס"ק מ"ז) והעצה בזה לגרוף את המים באמצעות מגב וכף אשפה.

ואם נשפכו שאר משקים, אסור לנקותם במגבת משום צובע. (סימן ש"כ סעיף י"ט ושכ"ח סעיף מ"ח) ולבני אשכנז בשעת הדחק יש להקל, היות והוי דרך לכלוך. (משנ"ב שם על פי הרדב"ז)

קיפול כביסה בשבת

במקרה שהצטברה בערב שבת כמות גדולה של כביסה יבשה, האם יש היתר לקפלה בשבת בכדי לסדר את החדר?

לכתחילה ראוי לאסוף את הכביסה לשקית גדולה ולהכניסה לאחד הארונות, אולם אם אין אפשרות כזאת מותר לקפל את הכביסה ולהחזירה לארון, מכיוון שיש בכך משום 'כבוד שבת', וכשם שמצינו במשנ"ב (סימן ש"ב סעיף ג' ס"ק י"ט) שאם יש לאדם מיטה שאינה מסודרת, הוא דבר מגונה ובזיון לשבת שתעמוד כך, ולכן מותר לסדרה משום 'כבוד שבת', ונחשב כ'צורך שבת'.

ובבגדי הכביסה יש להיזהר עוד, שאם מקפלם לא יקפל במדוייק על הקפלים. אא"כ אלו בגדים ללא קפלים, כגון מגבות וגופיות שמקפלם כרגיל. (סימן ש"ב ס"ג)

ריקון כיור ממי השריית כביסה

מי שהניח בערב שבת בגד בתוך כיור עם מים וחומר כביסה, האם מותר בשבת לרוקן את הכיור, כדי שהבגד לא יישאר מושרה במים?

מותר לפתוח את פקק הכיור בשבת ולרוקן את המים, מכיוון שהמים אינם 'מוקצים' שהרי ראוי לנקות איתם טינופת, (וכמ"ש השלמת חיים שלכן מי נטילת ידים של הבוקר אינם מוקצה, וכ"כ בשלמי יהודה בשם מרן הגריש"א זצ"ל פ"י הערה מ"א, וע"ע בבה"ל סימן של"ח ס"ח, ואכמ"ל) אולם צריך להיזהר שלא לטלטל את הבגד, כיון שיש חשש שמא יסחטנו. (סימן ש"א סמ"ו ברמ"א)

שטיחת בגד רטוב כדי לייבשו

האם מותר להניח בגד רטוב על החלון או על הכיסא כדי לייבשו?

הלכה מפורשת בשו"ע (סימן ש"א סעיף מ"ה) שאין לשטוח בגדים כדי לנגבם משום מראית העין, שלא יחשדוהו שכיבסם בשבת, דכך היא הדרך לשטחם אחר הכביסה, ואפילו בחדרי חדרים אסור. אולם אם יש מגבת או בגד רטוב מאוד יכול לקפלו ולהניחו על אדן החלון וכדו', שבזה אין איסור, כיון שהאיסור הוא לשטוח בגד, וכאן הוא מקופל. ובאופן שאין חשש שיבוא לסוחטו, כגון שהבגד רטוב במים מלוכלכים או במי רגליים, שאז אין מקפיד על מימיו, או בשבאו עליו רק מים מועטים, במקרים אלה אין לחשוש שמא יבוא לסחוט. (שעה"צ סימן ש"א אות רי"ב. בן איש חי ש"ש ויחי סעיף א')

תליית כביסה רטובה בשבת

האם מותר לתלות כביסה רטובה בשבת? ומה הדין בבין השמשות?

אסור לתלות כביסה בשבת משום 'מראית העין', שיאמרו שכיבס את הבגדים בשבת (סימן ש"א סעיף מ"ה).

ויש להוסיף שלא חילקו חכמים ויש לאסור גם תליית כביסה בבין השמשות (עיין במשנ"ב שם ס"ק קס"ו וכן בביאור הלכה בסימן שמ"ב ד"ה מותר) אף שכביסה שנתלית בשעת בין השמשות לא הייתה כל אפשרות לכבסה אלא רק קודם השקיעה, אולם כאמור לא חלקו חכמים, וכשם שאסרו לתלות כביסה בחדרי חדרים אף שאין בני אדם רואים שם. ואם הוא צריך להשתמש בבגד למחרת ביום השבת, מותר לשטחו בבין השמשות, כדין כל איסור דרבנן שהותר בבין השמשות לצורך שבת. ונכון להיזהר לשטחו בצנעא. (משנ"ב ושעה"צ שם)

הוצאת מתקן כביסה מחוץ לבית

האם מותר בשבת להוציא אל מחוץ לבית מתקן לתליית כביסה עם בגדים שעליו?

אסור להוציאו כמבואר בשו"ע (בסימן ש"א סעיף מ"ה) שיש איסור לשטוח בגדים בשבת משום 'מראית העין', ואף בחדרי חדרים אסור. וה"ה בנידון דידן אף שמוציא את המתקן כולו ואינו שוטח את הבגדים בשעה זו, דכלפי חוץ נחשב לשטיחה חדשה והרי זה כמוציא בגדים שטוחים מתוך הבית ושוטחם בחוץ.

ניקוי בגד מאבק

האם מותר בשבת לנקות את המכנסיים מאבק שאינו דבוק בהם?

שאלה זו כמעט ואינה אקטואלית, כיון שאבק נידון כתפוס על הבגד ואינו עומד עליו כנוצה. אולם דעת השו"ע (בסימן ש"ב סעיף א') שמותר לנקות אבק מהבגד בשבת בכל מצב, וכן פסק מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, אלא שהוסיף שהמחמיר תבוא עליו ברכה. (הליכו"ע ח"ג פרשת ויחי).

אולם פוסקים רבים כהרמ"א (שם), המשנ"ב (שם ס"ק ה') והאור לציון (ח"ב פרק כ"ד) אוסרים זאת, ולשיטתם אין לנקות את האבק בשבת, אא"כ הוא בגד שאינו מקפיד עליו.

ועל כן בנידון השאלה, לבני אשכנז כאשר הוא מקפיד על נקיון הבגד, מותר לנקות את הבגד מאבק רק ע"י גוי ולא ע"י ישראל, כהכרעת המשנ"ב. ולבני ספרד זהו בגדר חומרא, היות ומרן השו"ע מתיר. (סימן ש"ב ס"א)

ולנער בחוזקה, לכו"ע אסור מדרבנן, משום מיחזי כמלבן. (ביאור הלכה שם עפ"י השו"ע בסעיף ה').

קיפול טלית בשבת

האם מותר לקפל טלית בשבת, ובאיזה צורה?

אין מקפלים את הבגדים בשבת, מטעם 'תקון כלי'. (שו"ע סימן ש"ב סעיף ג' וערוך השלחן שם) אמנם, אחר שלבשם ופשטם מעליו יוכל לחזור ולקפלם אם דעתו לחזור וללבשם בו ביום, שאז קיפול זה הוא לצורך השבת. אבל אם אין דעתו לחזור וללבשו עד למוצאי שבת אסור לקפלו בשבת. (שו"ע שם)

לכן אסור לקפל את הטלית לאחר תפילת שחרית, אף על פי שמצות ציצית כל היום ויכול להתעטף בה, מ"מ כיון שאין בדעתו לשוב ולהתעטף בה, אסור. (משנ"ב שם ס"ק י"ג, בן איש חי ש"ש פ' ויחי סעיף י"ג)

אמנם, בהשארת הטלית לאחר התפילה במצבה הקיים וללא קיפול כלל, יש משום בזיון הטלית כמבואר בכף החיים (שם ס"ק ל"ב), לכן יש לקפל את הטלית בצורה הפוכה ולא בדרך הקיפול הרגיל, דזה לא מקרי 'תיקון'. (שו"ע שם).

ואם הטלית מיוחדת לשבת בלבד, המיקל לקפלה יש לו על מי לסמוך, על פי המשנ"ב (בסימן תק"ג בשער הציון אות ד') שהכנה משבת לשבת אין בה דין "מכין משבת לחול". ואף כשהטלית גם לימות החול אין למחות במי שמקפל כרגילותו. (כה"ח שם ובהליכו"ע ח"ג עמ' רכ"ז).

ובכל אופן, יש להיזהר שלא להיעזר באדם נוסף או בקיפול ע"ג ספסל וכדו', כיון שכל מה שהתירו לקפל בגד הוא דוקא באדם אחד, ללא עזרה של אחר, (שו"ע ורמ"א שם) ואם מקפל על הספסל, דינו כמקפל בשניים. (משנ"ב שם ס"ק י"ד)

ניקוי בגד משום "כבוד הבריות"

בגד שהתלכלך בשבת ואין אפשרות להחליפו, האם יש אפשרות לנקותו משום "כבוד הבריות"?

לנקות עם מים אין היתר, כיון שהוא איסור דאורייתא ולא התירו איסור תורה משום 'כבוד הבריות'. ולשפשף ביבש, אע"פ שיש בזה איסור דרבנן (סימן ש"ב ס"ה) יש להקל משום 'כבוד הבריות', דהתירו איסור דרבנן אפילו בקום ועשה משום כבוד הבריות, כמבואר בשו"ע (סימן שי"ב סעיף א' וסעיף י'). ולבני אשכנז אין להקל כי אם על ידי גוי או בשינוי, או על ידי שני בני אדם. (ש"ב ס"ק ו' במשנ"ב).

אמנם, אם הבגד התלכלך בבוץ יבש, לדעת חלק מהפוסקים (סימן ש"ב ס"ז) אין להקל לנקותו כרגילותו משום 'כבוד הבריות', היות והוא מלאכה שאין צריכה לגופה דלא הותרה משום כבוד הבריות (סימן שי"א ס"ב) ולכן במקרה זה ינקה את הבגד בשינוי.

ואם הוא נמצא בביתו ולא בין הבריות, אסור לנקות את הבגד, הגם שמחמת כך יצטרך להישאר כל השבת בביתו ולהתפלל ביחידות, כיון שלא התירו איסור דרבנן כדי לקיים מצווה, כמבואר בשו"ע (סימן תקפ"ו סעיף כ"א וסימן של"א ס"ו).

שטיחת מגבות ובגדים לייבוש

מגבות רטובות לאחר השימוש במקווה או בגדים שנרטבו מחמת הגשמים, האם מותר בשבת לשוטחם לייבוש?

בשו"ע (סימן ש"א סעיף מ"ה) מובא שאסור לאדם לשטוח בגדים כדי לייבשם, אף בחדרי חדרים, משום "מראית העין" שמא יאמרו שכיבסם בשבת.

וכל האמור הוא דווקא אם שוטח אותם, אבל אם מניחם בצורה רגילה פסקו המשנ"ב (ס"ק ק"ע ושער הציון אות רי"ב) והבן איש חי שמותר. (ש"ש פרשת ויחי ס"א).

ואם רואים את הזוהמה על הבגד מותר גם לשוטחו, כיון שמובן הדבר שלא כובס. (ס"ק קס"ד במשנ"ב)

ואף לשטוח בגדים רטובים אחרי השקיעה באופן שברור שלא היה לו זמן לכבסם אסור, משום "לא פלוג" ו"נתת דבריך לשיעורין". (ס"ק קס"ו במשנ"ב) ואם צריך את הבגד למחר לצורך שבת, מותר לשוטחו בבין השמשות ובצנעא. (שם).

ניקוי נעליים מאבק שעליהם

נעליים שהוברקו במשחה מערב שבת ובשבת התלכלכו מעט באבק, האם מותר להסיר את האבק ביד או ע"י טישו וכדו'?

אין איסור בהברקת הנעל כיון שרק מגלה את ההברקה שכבר נעשתה (יעוי' סימן שכ"ז ס"ק י"ב במשנ"ב), אולם דין זה נידון כהסרת אבק מעל גבי בגד שלדעת הרמ"א אין להסיר בשבת אם מקפיד, ולכן לבני אשכנז אסור הדבר מעיקר הדין, אולם לבני ספרד יש להתיר. (סימן ש"ב ס"א).

ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל כתב (הליכו"ע ח"ג) שגם לבני ספרד המחמיר תע"ב. וכ"כ האור לציון שצריך להחמיר.

וכל זה בנעל מבד וכדו' שהאבק נבלע בנעל, אבל נעל העשויה מעור חלק שהאבק לא נבלע בה כלל, מותר. (שם ברמ"א ומשנ"ב ס"ק ז')

ניקוי עדשות המשקפיים במים

האם מותר בשבת להתיז מים על עדשות המשקפיים כדי לנקותם, ומה הדין בשימוש לשם כך בחומר הברקה?

מותר להרטיב את המשקפיים במים ולנקותם היטב עם מטלית, אך יש ליזהר להשתמש במים מועטים בלבד כדי שלא יבוא לסחוט את המטלית או המפית שמשתמש בה לנקותם.

אולם להתיז חומר הברקה על עדשות המשקפיים יש לאסור לעשות זאת בשבת, מכיוון שהמשנ"ב (בסימן שכ"ג בס"ק ל"ח) הביא דברי המהרי"ל שאין לנקות זכוכית עם חומר שגורם לה להצהיר ולהבהיק. ואף שהפוסקים לא כתבו טעם לאיסור זה, יש לאסור להבריק את המשקפיים בחומר המיועד לכך. (וכעין זה מצינו בשש"כ בשם מרן הגרשז"א זצ"ל פי"ב הערה ע"א).