שבת
הלכות שימוש בסבון בשבת
האם מותר להשתמש בסבון אסלות בשבת? האם מותר להשתמש בסבון נוזלי בשבת? האם מותר להשתמש בדאורדורנט בשבת, והאם מותר להשתמש במי פה שצריך לערבם במים?
- הרב אופיר יצחק מלכא
- פורסם י"ד אייר התשע"ד
שימוש ב'סבון אסלות' בשבת
סבון אסלות בעל ריח וצבע הניתן באסלת בית הכסא כדי לחטא את המים בריח טוב וצבע, האם מותר להשתמש בסבון זה בשבת?
יש מן הפוסקים, כמרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (אור לציון ח"א או"ח סימן כ"ט), שמתירים להשתמש בזה בשבת כיון שפעולת הצביעה היא 'גרמא' בעלמא1. ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל (חזו"ע שבת ה' עמוד כ"ח) מיקל מדין 'פסיק רישא' בדרבנן, ובצירוף החת"ס שזה רק גרמא ולכן מתיר גם בסבון צבעוני.
אולם מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל מחמיר ואוסר להשתמש בסבון זה, כיון שיש בכך איסור 'מוליד' במה שהופך את הסבון ממוצק לנוזל, וגם איסור 'מוליד' ריח במים, וכן יש לאסור משום 'צובע' שהרי נוח לו בצביעת המים (שש"כ פכ"ג הערה מ"ז).
ולדעת האוסרים שימוש בסבון אסלות בשבת, אם שכח ולא הוציאו קודם השבת, יוציאו ברגלו או שילחץ על לחצן המים במרפקו בשינוי, דאז הוי תרי דרבנן ומותר בצורך גדול.
ואם הסבון שקוף יש להקל יותר, כיון שאין בזה צביעה אף שיש בכך 'הולדת ריח' והפיכת הסבון ממוצק לנוזל. (עי' משנ"ב סימן תרנ"ח ס"ק ז' ושעה"צ שם אות ז').
הסרת 'סבון אסלות' בשבת
לנוהגים שלא להשתמש בסבון אסלות שיש בו צבע חיטוי, האם מותר להסירו בשבת מהאסלה?
סבון זה הוא 'כלי שמלאכתו לאיסור' אולם לסבון זה אין מלאכת היתר ונחלקו הפוסקים אם כלי שמלאכתו לאיסור שאין בו מלאכת היתר הרי הוא כ'מוקצה מחמת גופו' (בעל המאור פרק מי שהחשיך ס"ו ע"ב) או נשאר דינו כ'כלי שמלאכתו לאיסור' ומותר לצורך מקומו (רשב"א שבת קנ"ד ע"ב. וע"ע חזו"ע שבת ג' עמוד נ"ב). ולכן, עדיף שיסלק את הסבון בשינוי, כגון ברגליו (שי"א ס"ח), ואם אין זה אפשרי יסלקנו כרגיל, דנצרף דעת הסוברים שהוא 'כלי שמלאכתו להיתר' שהרי לדעתם מותר להשתמש בו בשבת.
שימוש בסבון נוזלי בשבת
האם מותר בשבת להשתמש בסבון נוזלי?
מותר להשתמש בשבת בסבון נוזלי ואין בו משום 'ממרח', כיון שאיסור ממרח הוא בדבר סמיך כגון שעווה, שמן עב, או ג'ל, וכיון שסבון נוזלי נשפך, אין בו משום ממרח. (שי"ד סי"א ושכ"ז ס"א).
וכן אין בסבון נוזלי איסור של "מוליד ריח" בגוף האדם, אף שסבון זה הוא ריחני, משום דזיעה מעבירתו. (סימן קכ"ח במשנ"ב ס"ק כ"ג, הליכות עולם ח"ד עמוד רי"ג).
ויש לציין שהאגרות משה כתב בתשובה שמחמיר בשימוש בסבון נוזלי לבני ביתו, כיון שהסתפק אם דינו כשמן עב, שיש בו איסור דרבנן, ומסיק וראוי להחמיר, (אג"מ או"ח ח"א סימן קי"ג). ושאר הפוסקים לא הביאו זאת להלכה, על כן נראה שמותר להשתמש בו בשבת. ומרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל כתב שכבר התירו את הדבר ואין לחוש לממרח ולממחק. (קובץ תשובות ח"א סימן ל"ח אורחות שבת פי"ז הערה מ' בשמו, הליכות עולם ח"ד עמוד ק"ח).
שימוש בסבון מוצק בשבת
האם מותר להשתמש בשבת בסבון מוצק?
בשימוש בסבון מוצק בשבת יש שתי בעיות: האחת משום איסור 'מוליד', שמוליד נוזל מהמוצק. והבעיה האחרת היא משום 'ממרח', שמורח את הסבון על ידו.
דעת הרמב"ם שאין איסור להשתמש בסבון בשבת משום 'מוליד', משום שאיסור 'מוליד' הוא דווקא בריסוק שלג וברד שמיועדים למימיהם, ועל כן שייך לגזור בהם אטו זיתים וענבים, משא"כ סבון אינו עומד למשקים. (מ"א בשם הש"ג, משנ"ב סימן שכ"ו ס"ק ל')
אמנם הרמ"א (בסימן שכ"ו סעיף י') הביא בשם הסמ"ג, הגהות מיימוניות והטור, שיש איסור להשתמש בסבון בשבת משום 'מוליד'. וכן דעת הבן איש חי. (שנה שניה פרשת יתרו סעיף ט"ו)
ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל כתב ביביע אומר (ח"ד סימן כ"ז וח"ו סימן ל"ו ועוד וכן בחזו"ע שבת ד' עמוד קס"ב) שיש להקל בזה וראוי להחמיר. ובעיקר יש להתיר לעובדים בבתי חולים שחייבים הגיינה מיוחדת לשמירה על בריאותם. אולם בימינו שיש סבון נוזלי מסוגים שונים, אין להשתמש בסבון מוצק.
כל האמור לעיל הוא לגבי איסור 'מוליד', ואילו לגבי איסור 'ממרח', דעת המשנ"ב (שם) שיש בזה גם ממרח. ובקצוה"ש (סימן קמ"ו בבדה"ש סוס"ק ל"ב) כתב שאין בזה ממרח היות ומיד שוטפו תחת המים, וכן הוא לדעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.
שימוש בדאודורנט בשבת
האם מותר בשבת להשתמש בדאודורנט? והאם יש לחלק בזה בין הסוג המוצק, ג'ל או נוזלי?
אסור להשתמש בשבת בדאודורנט כאשר הוא מוצק כסבון או ג'ל. במוצק יש משום איסור 'ממרח' מהתורה, כיון שהוא מוצק כסבון. וג'ל יש בו איסור 'ממרח' מדרבנן, כמבואר בשו"ע (בסימן שי"ד סעיף י"א) שאסור לאדם למרוח שמן עב מכיוון שיש בו סמיכות מסוימת, ואיסור זה הוא מדרבנן. אולם אם רק נוגע עם התכשיר בגוף ולא מורח כלל, מותר. ובתנאי שאין לו את הסוג הנוזלי או הספריי ועושה כן למניעת ריח. ויעדיף את הג'ל.2
אמנם בסוגי דאודורנט נוזלי או בספריי מותר להשתמש בשבת.
ואולם יש לדעת כי יש סוגי דאודורנט ללא ריח, וכל תכולתם חומר למניעת זיעה בלבד. בסוג דאודורנט זה אין כל בעיה להשתמש בשבת לפי הכללים דלעיל. אבל סוגי דאודורנט שיש בהם ריח טוב, יש בעיה בשימוש בהם, כיון שע"י שנותן את הריח בגוף מוליד גם ריח בבגדים, וברמ"א (בסימן תקי"א סעיף ד' וכן בסימן תרנ"ח סעיף ב') מובא שיש איסור להוליד ריח בבגד, ואף שלא מכוון להוליד את הריח בבגד הלא זהו "פסיק רישיה דניחא ליה".
אולם אם ממש לא איכפת לו הריח, אפשר להגדיר זאת כ"פסיק רישיה דלא ניחא ליה". ואף להסוברים שבפסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן אסור, באיסור מוליד שהוא איסור קל (דאין לו שורש בתורה) יש להקל, כמבואר במשנ"ב ובשער הציון (בסימן תרנ"ח סעיף ב').
ויש להדגיש כי 'ניחא ליה' או 'לא ניחא ליה', נמדד לפי ההנהגה הרווחת ביום חול, ורוב האנשים נוח להם בריח הדאודורנט, לכן אם אין אפשרות להשתמש בדאודורנט ללא ריח, והוא מאוד מצטער כיון שיש לו צורך גדול בשימוש בדאודורנט, יש להקל להשתמש בו אף שזה פסיק רישיה דניחא ליה בדרבנן, כיון שזה איסור קל יש להקל בדוחק כמבואר שם במשנ"ב (ס"ק ז' ושעה"צ אות ז' וח').
דילול שמפו במים
בקבוק של שמפו או סבון שנשאר בו מעט חומר בתחתית הבקבוק, האם מותר בשבת להוסיף מעט מים כדי להוציא בקלות את מה שנשאר?
במעשה זה יש משום מוליד ריח במים ולכן אסור, כמבואר במשנ"ב (סימן תקי"א ס"ק כ"ח) שיש לאסור בזה, ואף שהביא המשנ"ב (בסימן קכ"ח ס"ק כ"ג) מחלוקת בזה, כבר הכריע (בסימן תקי"א) כאמור לעיל, והתירו רק להוליד ריח בגוף. ואף שהמשנ"ב (בסימן שכ"א ס"ק כ"ה) מסיק דאם אינו מתכוין לריח מותר, כגון בכתישת בשמים בתוך בגד, נידון דידן שונה שהרי ודאי מתכוין ורוצה להוליד ריח במים. ואף אם אינו מכוון הלא ודאי נוח לו ומכיוון שאינו צורך חשוב אין לעכב. (סימן תרנ"ח ס"ק ז' במשנ"ב ובשער הציון שם אות ז).
'מי-פה' שצריך לערבם במים
האם מותר בשבת להשתמש ב'מי-פה' שצריך לערבם במים?
ישנם סוגי 'מי פה' מרוכזים שצריך לערבם במים, ובאלה יש איסור של 'מוליד ריח' במים ואסור להשתמש בהם בשבת. אמנם, יש פוסקים המתירים, להשתמש בהם בשבת. (שש"כ פי"ד ס"מ והערה ק"י).
וההיתר ללא חשש הוא רק באופן שמגרגרים מעט מי פה ושוטפים עם מים, או שיכניס 'מי פה' לפיו ויוסיף את המים לתוך פיו, דבזה אין כוונתו להולדת הריח במים אלא להעברת הטעם המרוכז. ואף דפסיק רישיה הוא שבכך יקבלו המים את ריח 'מי הפה', מ"מ פסיק רישיה באיסור 'מוליד' קל יותר מכל פסיק רישיה ומקילים בו לעת הצורך אף בניחא ליה, כמבואר במשנ"ב. (סימן תרנ"ח ס"ק ז' ושער הציון אות ז').