הלכות זורע וקוצר בשבת

חשש השקייה במי ניקוז מזגן הנשפכים לגינה

מי ניקוז מזגן הנשפכים לגינה, האם יש בכך בשבת משום חשש השקיית הצמחים?

המשקה את הזרעים חייב משום 'זורע' דמועיל להצמיח, וגם משום 'חורש' שמרפה הקרקע ע"י הלחלוח. (משנ"ב סימן של"ו ס"ק כ"ו וע"ע בשעה"צ שם אות י"ח)

אולם כבר פסק השו"ע (בסימן רנ"ב סעיף ה') שמותר לפתוח מים סמוך לחשיכה משפת המעין שילך לגינה להשקותה, והם נמשכים והולכים בכל השבת. וכ"ש במי ניקוז מזגן שלא עושה מעשה בידים. ולכן גם מותר לכוון את הצינור בערב שבת לכיוון הגינה.

פתיחת ברז שמימיו נשפכים לגינה

האם מותר בשבת לפתוח בבית ברז מים כשיודע שהמים נשפכים לגינה?

אסור בשבת לשפוך מים על גבי זרעים משום 'זורע', אולם אם פותח את המים בברז לכיור ואח"כ הם מתנקזים לגינה מהצינור יש מן הפוסקים כמרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (שש"כ פי"ב סעיף י"ט) ומרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (בחזו"ע שבת ד' עמוד י') שאמנם דנין זאת כ"גרמא", אבל יש לאסור כיון שזה גרמא באיסור דאורייתא.

אולם אם המים נשפכים לגינה של חבירו, יש להקל בזה, כיון שזהו פסיק רישיה דלא ניחא ליה ולכן יש בזה רק איסור דרבנן (כמובא בסימן ש"כ סעיף י"ח) וגרמא באיסור דרבנן יש להתיר. אמנם אם המים יורדים מהכיור ישר לגינה או שהצינור קצר ולכן מקלחים ישר לגינה, אסור בכל אופן דחשיב מעשה בידים. (שש"כ שם)

וכן אם השקה כבר את גינתו בערב שבת או שירד גשם והאדמה רוויה כל צרכה, אין זה כ"ניחא ליה" ומותר (ע"ע בכף החיים סימן של"ו ס"ק כ"ט בשם פתח הדביר).

אולם יש מן הפוסקים שחולקים וסוברים שאין זה 'גרמא' כלל, כיון שכל השקיית גינה באה ע"י צינור וכדו', לכן גם בצורה זאת נחשב כ"דרך השקייה" ואסור. (מנוחה נכונה מלאכת זורע הערה מ"ד. אז נדברו ח"ד סימן י"ז).

טלטול אדנית

אדנית שנפלה בשבת מאדן החלון על הרצפה, האם מותר להחזירה למקומה?

במשנ"ב (סימן של"ו בשער הציון אות ל"ח) מפקפק האם מותר לטלטל עציץ בשבת, האם יש בו מוקצה כ"כלי שמלאכתו לאיסור", או שאינו מוקצה. לכן יש לטלטלו רק ע"י הרגל וכדו', כיון שמובא במשנ"ב (סימן ש"ח ס"ק י"ג עפ"י השו"ע בסימן שי"א ס"ח) שאם מטלטל המוקצה בגופו אף שהוא לצורך המוקצה יש להתיר. והמקילים לטלטל לגמרי יש להם על מה לסמוך כיון שי"א (אור לציון ח"ב פכ"ו תשובה ט') שהעציץ הוא כלי לנוי ועל כן נחשב ככלי שמלאכתו להיתר.

ואם צריך להשתמש במקום שבו נפל העציץ, יש להתיר לגמרי לטלטלו למקומו כיון שהטילטול הוא "לצורך מקומו", (סימן ש"ח ס"ג). ובמקרה זה אין איסור של "זורע" המובא בשו"ע (סימן של"ו סעיף ח') שאסור להזיז עציץ ממקום למקום, כיון שלא מקרב את האדמה שבעציץ לקרקע עולם ולא מרחיקה מקרקע עולם ולכן לא שייך 'מיעוט יניקה' או 'הגברת יניקה' המוזכר שם. וכ"כ שם האור לציון.

וי"א בשם החזו"א שגם בבתים מרוצפים אסור להגביה או להנמיך עציץ, מדין הגברת ומיעוט יניקה.

הרמת וגרירת עציץ שאינו נקוב

האם מותר בשבת להרים עציצים שאינם נקובים ממקום למקום? ומה הדין בגרירת עציץ כזה ממקום למקום?

בשו"ע (סימן של"ו סעיף ח') פסק שאין להרים עציץ אף שאינו נקוב, כיון שיונק דרך העץ או החרס והורדתו לקרקע מגבירה את היניקה ויש בזה משום "זורע" מדרבנן, או שהגבהתו מהקרקע מרחיקה את היניקה ויש בזה משום "תולש" מדרבנן. 1

ואם העציץ נמצא במקום שבו הקרקע מרוצפת, כתבו רוב הפוסקים להתיר את הרמת העציץ או הורדתו, דאין יניקה דרך הריצפה (חזו"ע שבת ד' עמוד ע"א, הגרשז"א שו"ש סימן של"ו אות ח'. אור לציון ח"ב פכ"ו תשובה ט'). (והגרב"י זילבר בהערותיו לספר קצות השבת (סוף עמוד קט"ו) כתב שהחזו"א יודה להתיר ברצפה שלנו.)

אולם לדעת החזו"א אין להזיז עציצים גם מעל גבי קרקע מרוצפת [דיונקים דרך הרצפה (שו"ת שבט הלוי ח"ו סימן קס"ז שכך השיב לו החזו"א בתוקף)].

אמנם אם תחתית העציץ עשויה פלסטיק, אין הוא יונק תחתיו ומותר להזיזו ממקום למקום. כן דעת הגר"נ קרליץ שליט"א (הליכות שדה תשמ"ז עמוד 21) וכן מובא שם בשם מרן הגריש"א זצ"ל. וכן הוא בשש"כ (פכ"ב הערה קכ"ט) ובדרך אמונה (פ"א מהל' שמיטה ציה"ל ס"ק ק"ז) כתב בשם מרן הגריש"א זצ"ל להחמיר ולהחשיבו כעציץ נקוב, משום שאין אנו יכולים להכריע במציאות שחז"ל לא קבעו את דינה. אבל אם התחתית מזכוכית או מתכת, לכו"ע מותר, דודאי לא יונק דרכם.

ובדין גרירת עציץ שאינו נקוב, יש להתיר, כיון שכשגורר את העציץ אינו משנה את יניקתו כלל ואינו גורם להרחקה או לקירוב היניקה. (כן מוכח מהרמב"ם המובא בב"י סימן שיב ס"ג וכפי שביארו המ"מ שם. שוב ראיתי שכ"כ בחוט שני שבועות פ"א סוף ס"ק כ"ג).

ויש לדעת כי עציץ הוא 'כלי שמלאכתו לאיסור', ולכן מותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו. (שער הציון שם אות ל"ח).

נתינת עלי בשמים במים

האם מותר בשבת להכניס עלי בשמים לתוך מים, כדי שלא יתייבשו?

בשו"ע (סימן שכ"א סעיף י"א) פסק שמותר להשקות את התלוש כדי שלא יכמוש, ומאידך כתב הרמ"א (בסימן של"ו סעיף י"א) שמותר להעמיד פרחים במים כדי שלא יתייבשו, ובלבד שלא יהיו בהם פרחים ושושנים שטבעם שהם נפתחים מלחלוחית המים.

ולכן צמח כגון 'ריחן התימני' שכשמכניסים את העלים במים מכה שורשים לאחר כמה ימים, יש איסור להניחו במים משום איסור 'זורע'. ואף שבשבת אינו מכה שורשים אסור, כמו שכתב המשנ"ב (בסימן של"ו בס"ק נ"א) שאם הניח זרע במים ויצמיח אחר כמה ימים, יש איסור דאורייתא מיד משנתן למים.

ואף שאין עניין כלל בהוצאת השורשים, הרי זה פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדאורייתא שהופכו לדרבנן (סימן ש"כ סי"ח). וכן מצוי הדבר בהדסים טריים שמוסיפים לצמוח ולהתארך בראשם כשהם במים. (חוט שני ח"א פ"י ס"ק ג')

והגם שרוצה להוציא את העלים לאחר השבת, כיון שהרגילות שמשאירים את העלים במים, יש חשש שמא ישכח. אמנם אם מניחים את הריחן במים בבית הכנסת בליל שבת והרגילות שהציבור נוטלים את העלים, ובוודאי לא יישארו מהם עד מוצאי שבת, יש להתיר. (משנ"ב שם)

ואם כבר הכו העלים שורשים במים, אסור להוציאם משם בשבת משום איסור 'תולש'. (שש"כ בשם מרן הגרשז"א זצ"ל פכ"ו הערה י')

אמנם ביתר הבשמים אין תוספת גדילה ולכן מותר ליתנם במים בשבת וכן להוציאם.

מעבר מתחת לעציץ נקוב

האם מותר בשבת לעבור תחת עציץ נקוב שתלוי על התקרה, או שמא יש בכך משום הפרעה ליניקת העציץ? כמו"כ האם מותר בשבת לעבור מתחת אדניות שנמצאות בחלקו החיצוני של אדן החלון?

מותר בשבת לעבור תחת עציץ נקוב שתלוי על התקרה, כיון שהקרקע מרוצפת ולרוב הפוסקים בקרקע מרוצפת אין יניקה2 של העציץ מהאדמה שמתחת.

וביאור הדברים: אף שהשו"ע פסק (בסימן של"ו סעיף ח') שאסור להזיז עציץ נקוב ממקום גבוה לקרקע, כיון שגורם להגברת היניקה של העציץ ובמעשה זה יש משום 'זורע', ולשיטת הרמב"ם יש בו איסור דאורייתא ובשו"ע (שם) פסק שיש בו איסור דרבנן בלבד (כמבואר בשעה"צ אות ל"ז), אולם כאמור דבר זה אסור רק בקרקע שאינה מרוצפת, אבל בקרקע מרוצפת אין איסור ובודאי במקרה שצריך לעבור תחת העציץ שאינו מתכוון כלל להפסקת היניקה.

כמו"כ אם הולך ברחוב ורואה מעליו אדניות התלויות כלפי חוץ, מותר לעבור תחתיהן ואין בזה כל איסור, כיון שבמעשה זה אינו מתכוון כלל ואינו קשור לתוצאה של הפסקת יניקה. ואף אם האדניות תלויות מעל קרקע שאינה מרוצפת מותר, והרי זה דומה לחותך בשמים תלושים ועל ידי חיתוכו נעשה קיסם, דאין בו איסור אף שהוא פסיק רישיה, היות והמעשה רחוק מאוד מהתוצאה. (עיין במשנ"ב סימן שכ"ב ס"ק י"ז ובמג"א סימן שי"ח ס"ק ל"ו בשם המ"מ ובבית יוסף שם סי"ב ובשער הציון סימן שכ"ח אות ס"ה).