מה אמר החזון איש לבן גוריון?

שנה: תשי"ז. מקום: בני ברק

אגדות רבות נשזרו סביב הפגישה ההיסטורית ביום ט' חשוון תשי"ז של מרן החזון איש זי"ע עם ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון.

בפגישה הזו נקבעו גורלות בעניין סוגיית בני הישיבות וזהותה היהודית של מדינת ישראל. סופר למשל שהחזון איש הטיח דברים נגד בן גוריון, והדברים צוטטו בספרי הזיכרון על החזון איש, אך למעשה הנשיא לשעבר יצחק נבון, שכיהן כמזכירו של ראש הממשלה דאז, הוא המקור היחיד למה שאכן התחולל בפגישה.

"מה שקרה הוא", משחזר נבון, "שבאותם ימים עלה לראש הכותרות הנושא של גיוס בנות, ואנשי פועלי אגודת ישראל אמרו לו כי מה שיקבע החזון איש הוא אשר יכריע. ואז פנה בן גוריון לר' בנימין מינץ וביקש ממנו שיארגן לו פגישה עם הרב. מינץ הלך אליו והחזון איש אמר לו: 'הדלת שלי פתוחה, הרוצה לבוא מוזמן לבוא'.

"וכך הגיע בן גוריון באותו יום לבני ברק. הוא הגיע במכונית שרד מוקף במאבטחים. מסביב לבית כבר הצטופפו מאות. החזון איש פתח בפנינו את הדלת וקיבל את פנינו. חשבו שהוא ידבר על גיוס בנות, שהיה אז בראש הכותרות, אבל לא היה לזה כל זכר בשיחה. אבל כן דיברו על גיוס בני ישיבות".

"היה לחזון איש בית פשוט, בלי כמעט דבר חוץ משולחן, כיסא, מיטה רעועה וספרים. שמעתי כה הרבה על החזון איש, שציפיתי לדמות אחרת. אבל החזון איש היה קטן קומה, כפוף, כמעט בלתי נראה, אבל בעיניו הייתה פקחות גדולה. עיניים חודרות. גם בן גוריון דיבר אחר כך על העיניים של החזון איש", הוא מספר.

"בן גוריון פתח ואמר: 'באתי הנה כדי לשאול אותך איך נחיה יחד דתיים ולא דתיים בלי להתפוצץ מבפנים'. ואז החזון איש סיפר את המשל המפורסם מהגמרא. על ההלכה שאם שני גמלים נפגשים בדרך במשעול צר, וגמל אחד טעון במשא והשני אינו טעון במשא, זה שאין עליו משא חייב לפנות את הדרך לגמל הטעון. החזון איש הסביר: 'אנו היהודים הדתיים משולים לגמל הטעון כי יש עלינו עול של הרבה מצוות, ולכן אתם חייבים לפנות לנו את הדרך'. הטיעון שלו היה שיש על הדתיים עול מצוות המחייב אותם, לעומת החילונים, עליהם אין עול מחייב".

בן גוריון טפח על כתף עצמו וענה: 'ועל הגמל הזה אין עול? ומצוות יישוב ארץ ישראל אינה מצווה? ומצוות ההגנה על החיים אינה מצווה? ומה שעושים הבחורים שאתם כה מתנגדים אליהם והם יושבים בגבולות ושומרים עליכם, האין זו מצווה?'.

"ענה החזון איש: 'בזכות זה שאנו לומדים תורה הם מתקיימים'.

"אמר בן גוריון: 'אם הבחורים האלה לא היו מגנים עליכם היו האויבים שוחטים אתכם'.

"ענה החזון איש: 'להיפך. בזכות זה שאנו לומדים תורה הם יכולים לחיות, לעבוד ולשמור. התורה היא עץ החיים, סם החיים'".

"ושוב בן גוריון אמר: 'גם הגנה על הנפש היא מצווה. כי לא המתים יהללו י-ה. ובכל זאת איך נחיה ביחד?'

"ענה החזון איש: 'אני רואה חילולי שבת, מכוניות ומשאיות נוסעות בשבת לים, במקום להתפלל וללמוד תורה. זה מזעזע לראות בארץ אבותינו חילול שבת שכזה'.

"על זה ענה בן גוריון: 'אני עצמי לא נוסע לים בשבת אבל אם יש פועלים שעובדים כל השבוע ונוסעים בשבת לים, לא ניתן למנוע זאת. אי אפשר להכריח לשמור שבת. ואם לא ילכו לים, יבואו לבית הכנסת?'

"החזון איש ענה: 'אני מאמין שיום יבוא וכולם ישמרו שבת ויתפללו'.

"ובן גוריון ענה: 'אם ירצו - לא נמנע זאת, אבל בלי כפייה, לא דתית ולא אנטי דתית'. כך נמשך הוויכוח שעה ארוכה".

היה סופר ששמע מעט על מהלך השיחה והוסיף על כך דברים מדעתו שלא היו ולא נבראו.

אך נבון מבהיר: "רק מה שסיפרתי זה מה שנאמר שם. היו מי שכתבו שדברים נאמרו שם אבל לא הבנתי מפני שבן גוריון והחזון איש דיברו אידיש". הדבר אינו מתקבל על הדעת, שכן בן גוריון הקפיד לדבר עברית בלבד. "הם דיברו עברית בלבד גם בשיחה זו", מעיד נבון.

ואיך הסתיימה השיחה? נבון נזכר ומשחזר: "השניים קמו וניגשו לארון הספרים, בן גוריון התעניין בכמה מהספרים, אחר כך הם נפרדו בידידות ולחיצת יד".

"אחרי הפגישה אמר לי בן גוריון: זה יהודי של צורה, יש לו עיניים חכמות, הוא צנוע. הוא נפעם מהביקור מאוד והמשיך ואמר: 'צריך למצוא את הדרך לחיות יחד. אחרת, זו סכנה יותר חמורה מסכנת האויב החיצוני'.

מאז היה אותו מפגש לאבן דרך בתולדות היחסים שבין הציבור החרדי ומדינת ישראל.