מה גילה מרדכי ואנונו לעולם?

אין ספק שסיפורו של מרגל האטום מרדכי ואנונו הוא פצע מדמם בליבה של החברה הישראלית. ואנונו, צעיר שעלה ממרוקו וקנה את חינוכו בישיבת 'בני עקיבא', היה פקיד מן השורה בקריה למחקר גרעיני בדימונה, או אם תרצו – בכור האטומי.

כשנתפס ברשת הפוליטית השמאלית-רדיקלית של רק"ח, מפלגה קומוניסטית יהודית-ערבית, הוא הפך להיות חלק מהחבורה הקיצונית, וכשהגיע המידע למעסיקיו בכור, הוא פוטר. מבחינתו של ואנונו, הסיפור רק התחיל.

הוא עזב את הארץ והחל מסתובב בעולם, כשבאמתחתו, צרור מפליל ביותר - הוכחות חותכות, מגובות בתמונות ובמסמכים, שמדינת ישראל מחזיקה את הדבר הזה שאסור להגיד את השם שלו, ושישראל לא מכחישה ולא מאשרת את קיומו, או במילה אחת - פצצת אטום.

מישהו בהנהלת הקריה למחקר גרעיני, קצת נרדם בשמירה כנראה. ואנונו, חמוש בתיאוריות האנטי מלחמתיות החדשות שאימץ ונחוש לפגוע ביוזמת הגרעין של ישראל, שלדבריו "תוביל לאסון אזורי", החליט לפרסם את האסור לפרסום: הוא נפגש עם עיתונאים, מסר להם את החומר ונענה לשעות ראיון ארוכות שבהן שפך את כל מה שהוא ידע, וכנראה ידע. והעיר ירושלים – נבוכה.

עוד לפני שהתפרסם המידע של ואנונו, כבר הבינו בשב"כ שמשהו נורא קרה. הם שלחו מישראל חוליה שתפקידה לעצור את ואנונו, ועדיף במהרה, ולהביאו ארצה. החוליה עשתה את עבודתה ופיתתה את ואנונו לנסוע לרומא, שם נחטף והובא ארצה.

הוא עמד למשפט מהיר וישב 18 שנה - מלוא עונשו, בכלא הישראלי, אך הנזק כבר נעשה: התקשורת העולמית הספיקה לפרסם, חודש לאחר חטיפתו, מסמכים ותמונות שלא השאירו לעולם ספק לגבי היכולות הגרעיניות של ישראל.

ישראל המשיכה מאז לשמור על אותו איפול בקשר לגרעין, אך את הנזק התודעתי העולמי היא כבר ספגה - מאז בכל דיון נגד התחמשות מדינות ערב בנשק גרעיני, פונה הקהילה הבינלאומית לישראל ודורשת ממנה במפגיע להתפרק מנשקה. כל מה שנותר לראשי מערכת הביטחון זה להמשיך ולהעניש את ואנונו הסורר, ולהזהיר את המרגל הפוטנציאלי הבא.