רווקות מאוחרת: מה לעשות כשהאביר על הסוס מתעכב?

מי מאיתנו לא מכיר איזה בחור מוצלח או בחורה מיוחדת, בעלי נתונים מרשימים, שבנסיבות לא ברורות אינם נישאים? ייתכן שאתם מכירים אפילו מספר אנשים כאלה, אולם עם זאת, גם אתם, מסתבר, לא יודעים שמדובר במציאות שכבר הפכה לתופעה: מאות אלפי(!) רווקים ורווקות בישראל מגיעים לגילאים מבוגרים למדי, וממשיכים לחזור מדי יום לבית של ההורים או לדירת הרווקים הבודדה שלהם. ימי הולדת הופכים לתזכורת מכאיבה, ההיצע הולך וקטן והייאוש רק הולך וגובר. והבדידות... היא אולי קשה מהכל. אז מה עושים אתם שואלים? מסתבר שיש, ולא מעט מה.

או קריירה או משפחה - תבחרי

"רווקות מאוחרת, קיימת היום בכל הסקטורים ולא רק בציבור הדתי והחרדי", מסבירה יעל שוראקי-אלפסי, פסיכותרפיסטית ומרצה בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ובמכללה החרדית בירושלים. "גם בחו"ל הבעיה הזו קיימת וזקוקה לטיפול. בסינגפור למשל, יש שר בממשלה שעוסק בשידוכים בצורה רשמית, כי גם שם יש בעיית רווקות רווחת, והם מבינים שיש לתת על כך את הדעת בצורה רצינית. הסיבות לרווקות מאוחרת הן רבות. הרבה דובר על המודרניזציה והרצון של נשים לרכוש מקצוע, ולא להישאר בין הכביסות... וגם אי התייחסות הוגנת במקומות עבודה, כאשר מעדיפים לא אחת להעסיק גברים, שלא נכנסים להריון ולא 'נעלמים' לחופשת לידה - וכך נשים שחפצות לבנות לעצמן קריירה נאלצות לא אחת להשקיע בה טרם בניית משפחה. בעצם, אנחנו חיים בעולם שלא מותאם לאישה שרוצה להיות הן אמא נהדרת והן אישה מסופקת".

על כך מוסיפה גם הרבנית מזל עמאר, אשתו של הראשל"צ לשעבר הרב עמאר שליט"א, ומרצה בכירה בענייני הבית היהודי, וקובעת כי מקור הבעיה קשור גם בהשפעות חיצוניות זרות. "פעם היה מובן שבחורה גדלה בבית הוריה עד החתונה ואז עוברת לבית בעלה", היא מסבירה. "בימינו, עם העלייה בהשכלה, גם גיל הנישואין עלה. אם פעם היה מספיק לסיים בית ספר תיכון ואז להתחתן - פתאום לא מספיק רק לסיים תיכון, רוצים גם קודם לעשות תואר ולרכוש מקצוע, ורק אז להתחתן! ובשלב הזה, הבת הופכת להיות כבר יותר עצמאית ודעתנית, מלומדת, לרוב בדרך נחשפת גם לכל מיני רעיונות זרים מבחוץ שאינם מאפיינים את היהדות, ובונה לה כבר מערכת ציפיות מאוד מסוימת ומעוותת.

"כתוצאה מכך, היא הופכת להיות יותר בררנית וגם מבולבלת. בררנית, כי היא כבר בנתה לעצמה בראש מערך שלם  של ציפיות מאוד מסוימות, ומבולבלת, כי מהרבה בחינות היא כבר 'אשת העולם הגדול'; מחזיקה בקריירה, דירה משלה, עצמאית ועוצמתית. היא כבר לא הבחורה העדינה והרכה שהיא הייתה פעם, ועם זאת עדיין מחפשת מישהו גברי וחזק, ולרוב – גברים כאלה מאוד נרתעים מנשים חזקות, שעלולות לאיים על המקום שלהם בבית.

"דבר נוסף, בגלל שהחברה שלנו הפכה תחרותית יותר, העלינו את רף הציפיות ממוסד הנישואין. היום נישואין הפכו להיות משהו שבא למלא את הציפיות והשאיפות שלי, ופחות נותנים את הדעת לעיקר, לקן המשפחתי ולבנייה של הזוגיות. קריירה הפכה להיות מטרה ולא אמצעי, וסדר העדיפויות שלנו השתנה כליל. הקדמה שאנחנו חיים הרחיקה אותנו מהמתכון הנכון והתמים של בניין הזוגיות.

"הבסיס הנכון הוא 'לא טוב היות האדם לבדו' – כי כשאדם לבד זה בעצם היעדר מציאות שלמה, ולכן ה' יצר כמיהה פנימית למצוא את החלק השני. אבל אנחנו כבר נתנו לזה פירושים אחרים מהדמיון שלנו, צבענו את זה ב'צבעים זרים', של יותר לקבל מאשר לתת. גם לקבלה יצרנו צבעים אחרים, שיצאו מהאיזון הנכון שה' ברא. זה גורם לקשיים משמעותיים בתוך הזוגיות, ולכן עד שלא נשנה את סדר העדיפויות שלנו ונחזיר את חיי המשפחה ואת הבית היהודי למרכז, ועד שלא נבין מה לפי התורה התפקיד האמיתי אחד של השנייה בבית הזה –  נישאר מבולבלים. בתקופה שהבית הפך להיות במקום המשני, פלא שאנשים לא ממהרים להתחתן?".

בררנות? עוד סטיגמה על רווקות מאוחרת

כל בר דעת בוודאי מבין שהקושי להישאר רווק בגילאים מאוחרים אינו קל. רבים נוטים לחשוב שמדובר בבררנות, אבל מסתבר שמתחת לפני השטח, הדברים עמוקים הרבה יותר והסיבות לכך הן רבות ושונות. בנוסף, גם המערכה בה נאלצים להתמודד רווקים ורווקות רבים במלחמת ההתמודדות היומיומית שלהם, מורכבת הרבה יותר ממה שהיא נראית.

"צריך להבין שחייהם של הרווקים והרווקות המגיעים לגילאים מבוגרים אינו קל", מתארת ד"ר שוראקי. "הם סופגים המון ביזיונות. בהרבה מקרים, החברה מפגינה כלפיהם המון כעס, שאותו הם חשים היטב. היא כאילו מאשימה אותם במצבם ומותחת עליהם ביקורת, בגלוי ובסמוי: הם מצטיירים למשל כבררנים, כשמנגד - התמונה האמיתית היא שלפעמים פשוט אין להם בכלל הצעות להיכרויות, או שעם השנים ההיצע כל כך מידלדל, שמצפים מהם להתחתן עם כל מיני 'מוזרים' למיניהם, או אנשים שכלל לא מתאימים להם. בהרבה מקרים, הם בעצמם נושאים האשמות עצמיות על כך שעדיין לא נישאו, וזאת נוסף על ההתמודדות עם הבדידות והייאוש שהם ממילא חווים.

"מלבד זאת, רווק שלא התחתן ומגיע לגיל מאוחר - בחברה שלנו אוטומטית נושא אות קלון של 'בחור בעייתי', למרות שהרבה פעמים זה רחוק מלהיות נכון. בעולם החרדי לפחות יש מי שדואג למרביתם, דרך שדכנים ושדכניות, אבל במקומות אחרים הם נשכחים מהלב לחלוטין. וכך, אחרי שסיימו את 'גיל תנועות הנוער' ורבים מהם עובדים במקומות עבודה שבהם רוב העובדים הם מבוגרים - הם מתקשים למצוא באופן עצמאי מועמדות פוטנציאליות שעשויות להתאים ונשארים לבד.

"מלבד זאת, יש גם אחוז של רווקים עם בעיות אישיות שמקשים עליהם מאוד להתחתן. הסיבות הן רבות ויכולות להיות למשל קשיים, טראומות עבר, פחד מלהתחתן, קשר מהעבר שמתקשים לשחרר ולפנות מקום חדש בלב ואפילו מישהו שנחשף בבית לזוגיות או הורות כושלת מצד ההורים ומפחד לשחזר אותה".

תשובה ותפילה וצדקה

אז מה עושים, אתם שואלים? מדובר בשאלה שיש לה לא מעט תשובות, ומרביתן דווקא אופטימיות. "שימו מבטחכם בה'", מחזקת הרבנית עמר. "אל תחפשו משהו מסוים ואל תהיו מקובעים. תשחררו. תתנו לה' להוביל אתכם ולקבוע מה נכון לכם ומה הכי מתאים עבורכם. והכי חשוב: להתפלל בלי סוף! זאת ההשתדלות הכי חשובה והכי מועילה!".

ועל כך מוסיפה גם ד"ר שוראקי: "הייתי מציעה לאלה מהרווקים שחשים שיש איזו תקיעות מסוימת – שילכו לטיפול. המון פעמים זה יושב על דברים פנימיים נפשיים שצריך לפתור כמו שכבר הזכרנו, כמו פחד מנישואין, זוגיות כושלת שראינו בבית ושאנחנו מפחדים לשחזר או אפילו קשר שהיה לנו ונגמר ושעמוק בפנים אנחנו לא משחררים כדי לתת מקום למישהו חדש להיכנס.

"בנוסף, אני רוצה לפנות בהזדמנות זו לכל הנשואים שבינינו, שיש להם חברים רווקים. תפקחו את העיניים, תפגינו רגישות וחשיבה פעילה. יכול להיות שדווקא דרככם תצמח הישועה שהם מחכים לה שנים כה רבות! אנו כחברה אשמים שאנחנו לא מספיק חושבים בשיטתיות על איך לשדך אנשים, מתחתנים ושוכחים... שוכחים את הרווקה שבוכה בלילה על הכרית, ולא יודעת מניין ואם בכלל תבוא הישועה, והשנים חולפות, ולאחרים יש עוד ילד ועוד ברית... צריך להיות אפילו ועד בכל בית כנסת שעוסק בכך כל שבוע, שימנו נציג שיאתר את כל הרווקים שמתפללים בבית הכנסת ויאחד אותם לכדי רשימה כדי לעזור להם למצוא שידוך.

"ואם כבר מנסים לשדך", היא מוסיפה, "יש עוד דבר שחשוב לשים לב אליו, אבל זה כבר כישרון: אנשים לא תמיד מקשיבים מספיק כאשר הם מנסים לשדך. משדכים יותר על פי ראות עיניהם ופחות לפי רצונות האדם. אם בחורה נראית סטייליסטית - מחפשים לה סטייליסט, אפילו שהיא אולי רוצה למדן וסגור, למרות שהיא יותר מודרנית. הקשבה בהחלט תעזור".

ומה עושים בינתיים עם המצב הקיים, אתם שואלים? עם תחושת הבדידות והשחיקה הבלתי נמנעות, שמלוות כל רווק ורווקה טיפוסיים ובעיקר כאלה שהגיעו כבר לגילאים מאוחרים? "דבר ראשון לשתף", מדגישה שוראקי. "ולא להמשיך להראות פנים שוחקות ואז איש לא יוצא מגדרו לעזור. דבר שני, לבקש מאנשים שיחשבו, ואם כבר כן יש הצעות אז לא יוצאים עם כל הצעה, אלא חושבים ובודקים אם זה באמת מתאים. ואל חשש, זה לא נקרא בררנות. השחיקה מתרחשת הרבה יותר מהר כאשר יוצאים בלי לסנן בכלל, ואז אין כוח יותר לצאת, שזה יותר חמור. ואם אנחנו בשלב הבירורים או שכבר נפגשנו וזה לא נראה לנו -  כמובן שחשוב לבדוק היטב אם איננו פוסלים על דברים לא נכונים. ובאופן כללי, חשוב לעבוד על פתיחות והכנה לנישואין. טיפול נפשי לצורך העניין, עשוי להועיל מאוד. ולגבי הבדידות? תפילה תשובה וצדקה. בזה אני מאמינה הכי הרבה".