ענקים – במקרא ובהיסטוריה

דבר מפורסם הוא שהמקרא מתעד את קיומם של ענקים בתקופה הקדומה. התיעוד המקראי הראשוני של בני ענק מוזכר כבר בפרשת בראשית (ו, ד): "הנפילים היו בארץ בימים ההם"[1]. ישנו תיעוד נוסף במקרא, המזכיר את ממלכת רפאים שנתיניה היו ענקים (דברים ב, יא), ומהם אף הגיע עוג ותפס את השליטה על הבשן (דברים ג, יא[2]). המקרא עוד מוסר לנו שכאשר המרגלים באו לתור את הארץ, ולראות האם היא מתאימה להתיישבות, הם ראו באזור חברון את הענקים (במדבר יג, כב). גם בתקופתו של הנביא שמואל ע"ה, מתועד קרב שנערך בין דוד וצבאו לבין גוליית ואחיו שהיו ענקים (שמ"ב כא, יח-כב), ומצוינים במקרא כבניה של "הרפה", כלומר כבניה של ממלכת רפאים (דה"י א, כ, ד. וראה ביאור הרד"ק שם, פסוק ו).

תיעוד מקראי זה, משתלב יפה גם עם מסורות היסטוריות של עמים נוספים מרחבי העולם העתיק שדיווחו על קיומם של ענקים.[3] גם ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, כתב כי "גזע הענקים, שמחמת שיעור קומת גופם, שאינה דומה כלל לשאר בני אדם, היו לפלא לכל רואיהם ולשמועת בלהות. ועוד כיום מראים את עצמותיהם, שאינן דומות בגודלן לשום בריה"[4].

בפפירוס מצרי המכונה "אנאסטאזי", שנתחבר על-ידי סופר צבאי בשם חורי (ומתוארך למאה ה-13 לפסה"נ), מובא תיעוד של המצב בארץ ישראל, וכך הוא מספר:[5] "מלא שוסים נחבאים... מהם קומתם ארבע או חמש אמות מעקבם עד אפם".

מעניין ביותר לראות את ההתאמה בין הגובה המתואר בפפירוס "אנאסטאזי", שמגיע עד למעלה מחמש אמות, לבין המתואר במקרא על אודות גוליית שגובהו היה 6 אמות (שמ"א יז, ד), וגם מיטתו של עוג מלך הבשן, מתוארת במקרא ב-9 אמות אורך[6] (דברים ג, יא), וכידוע אורך מיטתו של האדם גדולה יותר מגובהו, כך שגובהו היה קטן מ-9 אמות המיטה, וכפי שכתב הרמב"ם:[7] "מה שכתבה התורה על עוג: הנה ערשֹו ערשֹ ברזל [הלֹה היא ברבת בני עמון. תשע אמות אָרכה וארבע אמות רָחבה באמת איש] (דברים ג, יא). כי ערשֹ הוא המיטה: אף ערשֹנו רעננה (שיר השירים א, טז). ואין מיטתו של אדם שווה למידתו, שהרי אינה בגד שהוא לובש. אלא המיטה תמיד גדולה יותר מן האדם הישן בה. נהוג ומקובל שהיא ארוכה יותר מן האדם בשליש אורכו. ואם היה אורכה של מיטה זאת תשע אמות, יהיה אורכו של הישן עליה - לפי היחס הנהוג של מיטות - שש אמות או קצת יותר. ודברו: באמת איש (דברים ג, יא) כוונתו בְּאַמַּתוֹ של אדם מבינינו. כלומר, משאר האנשים, לא באמתו של עוג. כי כל אדם הוא בעל איברים פרופורציונאליים, על-פי רוב. הכתוב אומר אפוא שאורכו של עוג היה פי שניים מאורכו של איש משאר האנשים או קצת יותר, זאת היא ללא ספק אחת מן החריגות של פרטי המין [האנושי], אך בשום פנים אין היא נמנעת".

אורכה של אמה הוא בערך כחצי מטר, לכן, גובהם של הענקים המתוארים נע בסביבות ה-2.5 עד 3 או 3.5 מטר[8], וכמו שכתב הרמב"ם, אמנם מדובר בחריגה מן הגובה הממוצע של האדם, "אך בשום פנים אין היא נמנעת".