ההבדל בין האדם לבעלי חיים
מעולם לא מצינו איזשהו מדען בעולם החולק על העובדה שכל הבריאה מורכבת ביסודותיה מאותו חומר, ועל זה בנויה למעשה כל עבודת התיאוריה של וולפגנג פאולי עצמו. תשובות לאתאיסט
- ערן בן ישי
- פורסם ט"ז חשון התשע"ד
הכופר פתח בשתי טענות:
1. אין להשוות בין גופם של בני האדם ובעלי-החיים לשולחנות.
2. גם כלב ותאים נקראים "חיים", ואם אין להם נשמה אז גם לאדם אין?
תשובה: כמובן שכל בר דעת מבין שכבוד הרב התכוון שמבחינה ביולוגית–חומרית אין הבדל בין האדם לחיה, וכמו שהבע"ח ביסודם מורכבים מתאים בעלי רצף של DNA (הקוד הגנטי), כך גם האדם. וכדי להמחיש את החלק הדומם שבאדם, הוסיף הרב כמצביע על מה שלפניו "כמו שולחנות". רק חסר דעת יתפס במילים אלה שנועדו להמחשה קלה כדי להסית את דעת הצופים בהרצאה מהעיקר, שקיים הבדל רב משמעות מבחינה רוחנית בין האדם לכל בעלי החיים! כותב פרופ נתן אביעזר: "כל מי שעיניו בראשו יכול לראות את ההבדל העצום בינינו לבין הקופים. בכל הנוגע להיבטים רוחניים – אינטליגנציה, כושר הבחנה, יצירתיות, חשיבה, מוסר – הישגיה של השימפנזה (לדוג) זניחים לחלוטין לעומת הישגיו של האדם. אף שימפנזה מעולם לא כתב ספר, או צייר ציור, או פיתח תיאוריה מדעית, או הגה רעיון פילוסופי, או הקים קרן צדקה. ובאמת למוכח הזהות הרבה של המאפיינים הפיסיים של האדם והשימפנזה, עולה מאליה השאלה מדוע קיים פער כה עצום בין תכונותיהם הרוחניות? התשובה המתבקשת מאליה היא, שעל האדם שורה רוח אלוקים". (אמונה בעידן המדע, עמ 103 – 104).
וכן כתב פרופ משה טרופ: "האדם - פאר היצירה - עומד ומותחם בתוך הבריאה כולה באין דומה לו. המרחק העצום בין האדם לבין כל יתר בעלי החיים דיו כדי להכריע בשאלת ייחודו ומגמתו. התכונות הנפשיות של האדם, שכלו וכושר דיבורו הינן סגולות שיש להן מטרה, כשם שלכל תכונה בטבע יש מטרה. מטרת הטבעת תכונות אלה באדם היא כדי להגיע בעזרתן למה שיתר החיות אינן יכולות להגיע. השימוש הנכון בתכונות אלו מוביל אל השלמות שלשמה נברא האדם. מבחינה פיזיולוגית ואנטומית דומה האדם ליונקים ויותר מהם לאנתרופואידים ולקופים, אולם קיימים הבדלים אנטומיים ותפקודיים בולטים ביותר בין האדם וכל יתר החיות כמו: שימוש בידיים, קומה זקופה, מבנה פרצוף ומורכבות המח. אך הבדלים אלה מתגמדים לעומת השינויים התהומיים בהתנהגות, בסגולות שכליות, במיומנות, בתודעה, בקומוניקציה, ברגשות כמו: מוסר, אמנות, אמונה, התפעלות וכדומה". (אל המקורות, מאמר בריאה – מוצא החיים).
ולגבי הטענה השנייה: מעבר לגיבובי ההבל, וההתקפות של הכופר על התלמוד בסגנון הכנסייה הנוצרית של ימי הביניים, ושל אלפרד רוזנברג ויוזף גבלס שהיו אחראים על התעמולה הנאצית שהביאה לשריפת היהודים והתלמוד כאחד, מעולם לא מצינו איזשהו מדען בעולם החולק על העובדה שכל הבריאה מורכבת ביסודותיה מאותו חומר, ועל זה בנויה למעשה כל עבודת התיאוריה של וולפגנג פאולי עצמו, היא מובאת בספרו של אחד מבכירי המדענים בישראל הפרופסור אהרון קציר "בכור המהפכה המדעית" שם הוא מרחיב אודות נוסחתו של וולפגאנג שכל היסודות כולם מורכבים בעצם מאותם חלקיקים, כשכל ההבדלים הן בתכונות המשניות, ובעיקרו כולו יסוד אחד. והוא מתפעל שם מכך שהוא נדהם לראות את הרמב"ם בספרו מורה נבוכים איך הוא מקדים את המדע בכשבע מאות שנה בתיאורית אחדות החומר הזאת.
לעומת זאת, מבחינה רוחנית, ידוע לכל מתעניין (מלבד לכופר הבור) דברי המקובלים שישנו הבדל מהותי בין נפש הכלב לבין נפש ונשמת האדם. וכבר הביא הרב זמיר כהן בספרו המהפך עמ 74 את דברי ספר היסוד בקבלה "עץ חיים" שאפילו לדומם יש נפש הגורמת לתנועה פנימית בחלקיקי הדומם (אלקטרונים וכו). אלא שמדובר ברוחניות נחותה מאד ביחס לנפש הגבוהה יותר הנמצאת בצומח, ובצומח יותר מהחי, ובמדבר יותר מהחי. וכך בכל פרטי הבריאה.
שאלה: דברי התנ"ך על כך שהקב"ה ברא את האדם עפר מן האדמה, היא אגדה פרימיטיבית?
תשובה: האפיקורס לועג לכתוב בתנ"ך שהאדם נברא על-ידי מתכנן תבוני כל יכול. לאמיתו של דבר, אם הוא כבר רוצה לדבר על רעיון מופרך, עדיף שיחשוף את העובדה המביכה באופן אנוש את הכופרים, שאין שום הסבר מדעי הגיוני ואין אפילו ראיה אחתלאביוגנזה! כיצד התא הראשוני שהיה דומם קיבל חיים ללא בורא? היווצרות חיים ללא בורא עליון כל יכול, הזויה כל כך עד שכאשר האסטרונום והמתמטיקאי הבריטי הנודע סר פרד הויל (Fred Hoyle), חישב את הסיכויים להיווצרותם הספונטאנית של החיים על פני כדור הארץ, הוא הגיע למסקנות הבאות:
· "גם אם כל היקום כולו היה מורכב ממרק אורגני ומשמש לביצוע הריאקציות המקריות, גם אז לא היו יכולים להיווצר חיים באופן מקרי". (Hoyle and wickramasinhe, evolution from space. London j.m. dent and sons, 1981, p. 24).
·"הסיכוי להופעתם של חיים מחומר דומם, קטן מהסיכוי שסופת טורנדו, שתעבור בערמת גרוטאות, תביא ליצירתו של בואינג 747 מחומרי הגלם שבמקום". (Robert Shapiro, origins, new york, summit books,1986,p. 127).
וכבר השיב רבי עקיבא לאפיקורוס שפנה אליו: כשם שהבית מודיע על הבנאי,והבגדמודיע על האורג, והדלת על הנגר, כךהעולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו". (מדרש תמורה פרק ד).
שאלה: גם פילים אפריקאים מתאבלים, שהרי הם ממששים עצמות של פילים במסעם הארוך באפריקה?
תשובה: על ניסיונו של האפיקורוס להביא ראיה מהפילים שלבעלי-החיים יש רגש, הגיב דניאל בלס, הנה עיקרי דבריו: הטענה שפילים אפריקאים מתאבלים רק בגלל שהם ממששים עצמות של פילים במסעם הארוך באפריקה (האגדה על בית קברות לפילים היא חסרת שחר). במקרה צפיתי בסרט טבע זה בעבר - המנסה לייחס לפילים רגשות גבוהים ממה שיש להם. באותו סרט ממש גם מתואר היחס ה"אכזרי" של פילים כלפי הזקנים והחלשים שבחבורה, הנשארים מאכל לאריות או גוועים ברעב, בעוד החזקים שבהם זוכים לשתות ולאכול. זוהי באמת דרך הטבע של בעלי חיים, הנקראת גם בשם "אינסטינקטים" (בשונה מהאדם, אין לפילים וחיות אחרות יכולת בחירה בין טוב לרע).
הפילים שחוזרים בדרכם מזהים עצמות אשר היו שייכים לפילים כמוהם, והם מריחים וממששים אותם ממש בדומה לכלב המריח ובוחן עקבות של כלבים אשר היו לפניו. הפילים ניחנו בזיכרון טוב, ולפי ריח העצמות הם נזכרים לאיזה פיל בחבורה הם היו שייכים. בכל אופן הפילים אינם מגלים רגשות והמישוש אינו מעיד על התרגשות. הם אינם מזילים דמעות, לא עושים טקסי השכבה, לא מנשקים ולא קוברים את העצמות הללו, השייכים לכל אותם פילים זקנים וחלשים שהם עצמם דחו לאורך המסע באפריקה. הם רק ממששים ומריחים את העצמות בחדקיהם משום שריחם מוכר להם.
שאלה: חיי נצח של נשמת האדם הם הבטחה חלולה?
תשובה: הנושא הרציני ביותר שמהווה הוכחה להישארות הנפש הוא נושא החוזרים ממצב של תרדמת עמוקה (coma) ומספרים את חוויותיהם, בעברית נקראת החוויה מוות קליני. אותם חולים שמוחם חדל לתפקד נחשבים כמתים, ובשעה זו שאחיזת החומר את הרוח הייתה רופפת, דיווחו רבים מאוד מהם על חוויות שאינן יכולות להיות מוסברות בהסברים פיסיולוגיים רגילים.
המחקרים נעשו במקומות רבים וזכו לפרסומים רבים, טוענים שמיליוני אנשים חוו חוויה כזו בארה"ב לבדה, בדרך כלל האדם שעובר את האירוע, רואה, בשלב ראשון, את גופו כמשקיף מבחוץ – מלמעלה, רואה את המטפלים בגופו ואינו יכול לתקשר עימהם. (מדובר לא פעם בעיוורים שדיווחו במדוייק על חפצים המונחים בחדר אותם ראו בשעה שריחפו מעל לגופם. דבר המוכיח, אגב, שהעיוורון אינו אלא חסימה בחלון הראיה שבגוף). לפעמים יכול הוא, לאחר זמן בשובו להכרה, לצטט משפטים מדויקים שנאמרו ליד גופו על ידי רופאים ואחיות ובני משפחה, לעיתים יודע הוא את הרגע בו נקבע מותו על ידי הצוות הרפואי, לעיתים מספר הוא גם מה התרחש במרחק מעבר לקירות, מקומות שעינו הפיסית לא יכלה בשום אופן לקלוט ואזנו לשמוע גם לו היה בהכרה. לאחר מכן נכנס למנהרה שבקצה בוקע אור שקשה להגדירו במילים, בני משפחה שמתו זה מכבר מקבלים את פניו, ולעיתים גם רואה שמעבירים את חייו מול עיניו ודנים אותו, עד שכמו נשאב שוב אל הגוף ומתעורר.ראה ספריהם של ד"ר ריימונד מודי – חיים אחרי המוות, מחקריהם של פרופ קסטנבוים, מלוין מורס – קרוב אל האור, מחקר על ילדים שעברו חווית טרום מוות.