ה-waze שלך בשמים

"זו הפעם השנייה שאתה מאחר השבוע איציק, ואנחנו בסה"כ ביום שלישי מתחילת השבוע. מה קרה?" נזף המורה באיציק.

"המורה, זה בגלל השלט", הגיעה התשובה.

"שלט?! איזה שלט?" התפלא המורה.

איציק הצביע לכיוון הכניסה, "נו, השלט שבכביש הנגדי: האט! בית ספר לפניך"...

* * *

נווט מסוג כזה לא היה מעולם, ולא בטוח שיהיה שוב. עמוד הענן - תופעה ניסית שהדריכה את אבותינו בלכתם במדבר - שימש להם כמדריך, כמגן וכמיישר דרכים ומסיר מכשולים.

המתבונן מעט בפסוקי התורה יראה דבר מעניין, התורה חוזרת שוב ושוב על הדגשה מיוחדת, שימו לב לציטוט הבא: "ולפי הֵעָלות הענן מעל האוהל ואחרי כן יסעו בני ישראל, ובמקום אשר ישכון שם הענן שם יחנו בני ישראל. על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו, כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו".

הדברים לכאורה ברורים: בזמן שעמוד הענן נוסע - נוסעים אחריו. כשהוא נעצר - חונים במקום עד שהוא זז שנית. מי הוא הקובע מתי יזוז עמוד הענן ומתי יעצור? כמובן, הקב"ה.

אבל התורה ממשיכה: "ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים... ולא יסעו". בסדר. ההדגשה התקבלה וכעת עם ישראל יודעים להתאזר בסבלנות עד שהענן יזוז. אולם זה לא הסוף: "ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר ונעלה הענן בבוקר ונסעו, או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו".

בקיצור: לא משנה אם הזמן ארוך או קצר, תמיד תמיד נוסעים וחונים על פי ה'. עכשיו בוודאי אנחנו מבינים. כמו שאומרים אצלנו: 'סָגוּר העניין'.   

התורה לא ממש מתרשמת, היא מוסיפה עוד פסוק: "או ימים, או חודש, או ימים, בהאריך הענן על המשכן... יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלותו יסעו. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו".

לבד מכל פירוט אפשרי של זמני החניה, התורה חוזרת שלוש פעמים ובסדר שונה על העיקרון שבני ישראל נוסעים וחונים "על פי ה'". מה קורה כאן?

ידוע ביאורו של רבי ישעיה הלוי הורביץ, בעל "שני לוחות הברית", השל"ה הקדוש שהתורה רצתה ללמדנו שבכל פעולה ופעולה שיעשה האדם, ידע שלא הוא זה שעושה ופועל אותה, אלא הקב"ה הוא זה שמסייע בעדו והוא הנותן לך כח לעשות חיל. לכן על כל "נסיעה" ו"חניה" תאמר: בעזרת ה'.

האמת היא שאנחנו די רגילים להמהם "בעזרת ה'", "בסייעתא דשמיא", או "אם ירצה ה'" על כל צעד ושעל שלנו. מה דעתכם: זה בגלל שהתורה כפלה והדגישה שצריך לזכור שכל פעולה נעשית "על פי ה'", או שדווקא הדגשה זו, על צעד קל שכזה, מסמנת לנו שמשהו השתבש אצלנו בהבנת הדברים?!...

שמעתי פעם אמרה נאה: כאשר אדם מצליח באיזו פעולה שהוא עשה, הוא מקבל בפנים סמוקות את התשבחות שחולקים לו ומצטנע בפינתו: זה לא אני. זה הכל "סייעתא דשמיא". או: אני רק הייתי השליח, אבל הכל נעשה "בעזרת ה'".

תרגום: אני עשיתי. ה' רק "עזר" לי.

מאידך, כאשר אדם מנסה להשיג מטרה מסוימת, ולמרות כל מאמציו המשימה אינה צולחת והוא נכשל, הוא מרים ידיים בהשלמה ונאנח: "הכל משמים".

תרגום: אני רציתי וניסיתי. בשמים, שם למעלה, אשמים בכשלון. הם לא רצו...

* * *

הן בטרם עשיית הפעולה, והן לאחר עשייתה; גם במקרה שהצלחנו ולחילופין במקרה שנכשלנו - רוצה התורה שנפנים "על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו". לכך כפלה היא ושילשה את המשפט ואף הפכה את סדרו.

תכונה אנושית ידועה משתדלת לנכס את ההצלחה לעצמנו ואת הכישלון לא חשוב למי, העיקר לא לנו. אנו מתבוננים בכל מקרה לגופו, מעיפים מבט בשלט התורן שמציין: 'הצליח' או 'נכשל', ובאופן אוטומטי מחליטים לפרש אותו כך או אחרת.

פעם בשנה מקבלים אנו תזכורת מהנווט המופלא שנשלח ממרום – עמוד הענן, לבל נמהר להסיק מסקנות על הצלחה או כישלון מהשלט שבדרכנו, בלא להתבונן מי הציב אותו שם ומה הוא רוצה מאיתנו. כי לפני ואחרי הכל, רק: "על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו".