דמותו של מנהיג

בפרשת השבוע אנו נתקלים בפסוק מעניין בו פונה משה רבינו אל האלוקים ואומר לו "יפקוד ה אלוהי הרוחות איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם וכו ולא תהיה עדת ה כצאן אשר אין להם רועה"(במדבר פרק כז, פסוקים טז, יז.)

משה רבינו יודע שבבא היום הוא ילך כדרך כל הארץ ויתבקש בישיבה של מעלה, ועל כן הוא פונה אל האלוקים בדרישה למנות יורש לתפקידו, מנהיג אשר ילך לפני המחנה יביאם ויכניסם וידאג לצורכם. וכלשון הפסוק "ולא תהיה עדת ה כצאן אשר אין להם רועה". בתגובה אומר האלוקים אל משה בפסוק הבא "ויאמר ה אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" (פסוק יח)

עלינו להבין מה מתחולל כאן בדו שיח שמנהל משה רבינו עם ה, משה פותח בביטוי די נדיר וקורא לה "אלוקי הרוחות" איזה מין ביטוי זה? כנגד עונה לו ה, "קח את יהושע איש אשר רוח בו" שוב הוא עונה לו באותו לשון מטבע של "רוח". על איזה רוחות הם מדברים?

היה אולי ראוי לבחור מנהיג אשר יראתו קודמת לחכמתו,אהוב על השמים והבריות, שקדן בתורה ומדקדק במצוות. אך לא! אנו מוצאים שהשבח שהקב"ה מוצא ביהושע "איש אשר רוח בו" מהו שבח זה? ומהי משמעות הדו שיח ביניהם,והמסר האישי כלפינו ?

משה רבינו למוד ניסיון של ארבעים שנה בהנהגת בני ישראל עוד מזמן שעבודם במצרים, ועד עתה ערב כניסתם לארץ המובטחת.יודע ומבין כמה קשה הנהגה של ציבור, כמה טרדות ותלונותיש לכל אחד ואחד, מנהיג אמיתי הוא זה שיודע להלך ולהתנהג עם כל אחד ואחד לפי טבעו ומזג רוחו. ועל כן הוא פונה אל ה בביטוי של"אלוהי הרוחות" כאומרו, אתה ריבונו של עולם מביט וצופה מסוף העולם ועד סופו, אתה זה שנותן חיים לכולם, ומעניק לכל בריה כדי מחסורה.מביא ברכה לזה וקללה לזה, לאחד עושר וחכמה ולחברו עניות וחוסר דעת, אתה שיודע להלך עם כל אחד ואחד לפי רוחו ואופיו, אנא תבחר מנהיג כזה לעם ישראל שצריך שיהיה מי שיכניסם ויוציאם וישמע את תלונתם. עונה לו ה,"קח את יהושע איש אשר רוח בו" אומר רש"י"כאשר שאלת" בדיוק כפי שביקשת! "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" יש בו את התכונה של מנהיג.

למנהיג דרושות תכונות רבות, כמו למשל, חכמת חיים, קבלת ביקורת, השפעה על קהל, מוסר עצמי גבוה, אישיות יציבה, ועוד... אך בראש ובראשונה: שיוכל להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד! לתת לזה טפיחת שכם ולהפגין כלפיו ידידות. עם השני להביע מכובדות וטקסיות. עם השלישי יש צורך לתת מילה טובה ועידוד על מנת להגיע עמו לפשרה מוסכמת. ועם הרביעי דווקא להוכיח קשיחות ונחרצות כיוןשרק כך הוא מבין.

ללכת לרוחו של כל אחד ואחד, זה מנהיג אמיתי שהרי אם יחסר לו תכונה זו, תוך זמן קצר ימצא את עצמו מחוץ לתפקיד, כי אי אפשר ללכת בקו ישר ואחיד עם כולם צריך להכיר את האופי של כל אחד ולנהוג על פיו. וזה היה יהושע "יוכל להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" כלשון רש"י.

מנהיג זה שם כולל. יש מנהיג פוליטי, יש מנהיג רוחני, יש מי שמנהיג קהילה, ויש מי שמנהיג את עצמו ובני ביתו ועל נקודה זו נעמוד.

כל אחד בביתו הוא מנהיג,כמלך בראש הגדוד. אשתו ובני ביתו חוסים תחתיו ותולים בו את תקוותם וביטחונם, מתפקידו לספק להם די מחסורם, אם זה אוכל, ביגוד, הנעלה, יחס רגשי, תנאים גשמיים ועוד... התכונה הנדרשת מכל ראש בית אב היא אותה תכונה שמצא ה ביהושע, להלך לרוחו של כל אחד מי שיש לו מספר ילדים לא יוכל להגיב ולהתנהג עם כל אחד באותה מידה, אלא עליו לבחון כל ילד לגופו,לבחון את האופי שלו ולתת לו תפקידים בבית לפי היכולת שלו, יש ילד שניחן באופי קשיח וקר, לכן בשעה שעשה מעשה טוב מספיק לומר לו מילה טובה, בזה הוא בא על סיפוקו.  מאידך אם צריך להענישו אזי העונש יצטרך להיות עונש קיצוני ומוחצן כי רק כך הוא מבין. אך יש ילד עם אופי יותר רך יותר כנוע ושומע לילד כזה, גישה זו לא תתאים,איתו צריך לבוא ביותר רכות לתת לו מילה טובה עם הרבה פרגון להוסיף מדי פעם שוקולד קטן, אם יש צורך להענישו זה יעשה בעונש עדין יחסית ללא צעקות והשפלות, עצם העונש כבר יחזירו למוטב וכן על זה הדרך.

כך גם בין בעל לאשתו. על הבעל להבחין בתקופות לא קלות העוברות על רעייתו אם זה הריון, או לחץ בעבודה, קושי עם הילדים וכדומה. לעזור לה יותר מהרגיל להתמסר ולרכוש לה דברים שישמחו את ליבה, להעניק לה יחס רגשי מדי יום ויום, להלך לפי רוחה, ולדעת להוביל אותה לחוף מבטחים עד שתעבור התקופה הקשה. זה מנהיג אמיתי שקורא נכון את המפה ולא נרתע להתמודד עימה, נותן את המילה והיחס הנכון במקום הנכון.

בנוסף לכך אסור למנהיג לשכוח ולו לרגע את תפקידו. לא לשכוח שעיני כולם נשואות אליו לראותו כיצד הוא מתנהג, כיצד הוא מגיב שמכעיסים אותו, כיצד הוא שופט את חבריו וקרוביו לחיוב או לזכות, האם הוא מודה על האמת, האם הוא משדר דרך ארץ ויראת שמים. כל פעולה שלו נמדדת ונשקלת ע"י בני ביתו, אשתו וילדיו, ולכן ישתדל כמה שיותר להראות דוגמא חיובית ולא להיפך. כי לפעמים דוגמא אישית אחת  שווה פי כמה משעה של הרצאות והטפות.

מסופר על יהודי קשה יום שהיה הולך מדי ערב לשיעור תורה קבוע בבית הכנסת שעל יד ביתו, אך כמעט באופן קבוע לאחר מספר דקות מתחילת השיעור היה נרדם עד לקדיש שבסיום השיעור. הרב המגיד שיעור בא אליו והציע לו בעדינות אולי יעביר את שעת הלימוד הקבועה שלו להפסקת הצהרים או בשעת בוקר טרם צאתו לעבודה.

לא ולא! בשום אופן איני מוותר על השיעור.המגיד שיעור כבר חשב שבגללו הוא לא עוזב, אך הלה הוסיף ואמר: הבן, יש לי ילדים צעירים שלומדים במוסדות תורה, אני תמיד מחנך אותם שתורה זה מעל הכל לא פעם אני חוזר הביתה תשוש אחר יום עבודה משתרע על הספה ומנמנם מעט אך כשמגיע השעה שעלי לצאת אני קופץ ממקומי, נפרד מילדי והולך לשיעור. איני מוכן שיפסידו את מסירות הנפש לתורה שהם רואים אצל אבא. חתם את דבריו.

זו דמותו של מנהיג אשר יש בו את התכונה להתנהג עם כל אחד לפי האופי שלו, וגם להנהיג את הבית ברוחניות. לשמש כדוגמא אישית לרעייתו וילדיו דוגמא חיובית לדרך ארץ, מידות טובות, לימוד תורה ויראת שמים טהורה.