עקבות בחול

הכל היה חשוך מבעד לחלון, וגם את הכוכבים הכסופים הסתירו כעת עננים אפלים. אבא עמד בחדרו, קומתו התמירה מכסה על פתח החדר והמתין לו עד שיסיים להתלבש. משהו ניתר בליבו ובגדי המסע שלבש כעת הכבידו עליו מעט, לפניהם דרך ארוכה, ארוכה עד מאוד. "אתה לא לבד" לחשה לו אמא אתמול, והוא בכל זאת ניגב שוב את עיניו.

"רוצה להשאר כאן" הוא אמר לה, נחוש. "לא רוצה את המסע" אבל אמא רק אמרה שהוא חייב, ושוב הזכירה לו שהוא לא לבד בכלל, אבא אתו לאורך כל הדרך.

לבסוף, מעט לפני שהתבהרו השמים ויום חדש נולד, נסגרה דלת הבית מאחורי גבם בטריקה עדינה והם יצאו לדרך. היה קריר ואבא הניח על כתפו יד בטוחה וחמימה, מנחה אותו בדרך.

* * *

בחלומו הוא היה סב וזקן. חוף הים נשקף מולו ממלא את כל שדה הראייה - כחול וקסום שמאיים כל הזמן לאכול כל חלקה רכה וזהובה שעל החוף.

כאן, הוא מצביע באצבע גרומה על התמונה המפעימה, כאן היו שועלים. משהוא נרעד בתוכו והוא מעמיק את עיונו בתמונה. דבר מוזר צד את תשומת ליבו. כאן היו שועלים! אז מדוע, למען ה', מדוע רק זוג אחד של עקבות מסתמן בבירור על החול? היכן הם זוג העקבות הנוסף שנראו עד עתה?

'אבא?' הוא אומר בלחישה, 'אבא, למה, למה הותרת אותי לבד? בדיוק כאן, כשהיו שועלים. היכן היית אז, אבא???' והכאב פושט בו, מעקצץ.

התמונה המשיכה, ושוב נראו 2 זוגות של עקבות בחול. השמש זרחה והכל היה נראה מזמין ונח וכיף.

אבל אז היתמר עשן באופק וריח עז של שריפה היכה באפו, הקרקע סביבו הייתה חרוכה, ושוב, כמו להכעיס, נראו בבירור רק זוג עקבות, והזוג השני פסק במפתיע, בלי להותיר כל סימן.

'אבא!' הפעם הוא כבר לא לחש, 'אבא? למה עזבת אותי בעתות קושי ומצוקה? אבא! הבטחת לי, וגם אמא הבטיחה אז, לפני שיצאנו, שכל הזמן תהיה איתי! אז איפה היית?'

היה לו קשה לשאת את העובדה שנזנח בדיוק ברגעיו הקשים וכמה דמעות גדולות התגלגלו במורד לחיו הקמוטה.

התמונה המשיכה לצעוד, ובקטע הבא, היכן שבאו לקראתם שודדים, נעלמו בתזמון מושלם גם עקבותיו של אבא.

כאן כבר הוא לא עצר עוז והוא שמט את התמונה על ברכיו, מניח לדמעות התסכול והאכזבה להציף את עיניו. 'אבא' הוא רק אמר שוב ושוב בחוסר אמון, 'אבא - איפה היית?'

ואולי בגלל שהיה הכל חלום, הוא שמע לפתע את קולו של אביו, וקולו חם, וטוב, ועוד יותר - מתפלא.

'בן שלי,  איך שכחת?  כשהוקפנו שועלים - הרמתי אותך על כתפי. כך גם היה כשפרצה השריפה, וכך היה כשפגעו בנו השודדים. הגנתי עליך אז, נשאתי אותך למעלה, הרחק מכולם. והעקבות שבחול - הן צעדיי.'