נכתב לע"נ מו"ז הרב משה מלכיאלי ז"ל
בפני אדם הרוצה למלוך ולשלוט על עם עומדות מספר אפשרויות:
האפשרות האחת היא דרך הבחירה. עליו להרצות את יכולותיו בפני העם ולשכנעו עד כמה הוא מוכשר ובעל יכולות הנהגה, עד כמה הוא יטיב עם העם ועד כמה ישופרו חייהם, תוך שהוא צובר אוהדים ומעריצים בעם המסייעים בידו להבחר ולגבור על מתחריו ויריביו השואפים אף לשלטון ומלוכה.
האפשרות האחרת היא להשיג את השלטון והמלוכהבכח הזרוע, ע"י הפיכה צבאית או השתלטות על מוסדות המדינה. תוך שהוא הורג וטובח, אוסר ומגרשאת אנשי השלטון הקודמים ואת המתנגדים לשלטונו ומלכותו, ומשתית את שלטונו ומלכותו תוך זריית פחד ואימה בעם.
לא כך היתה דרך מינויו ושלטונו של המנהיג הראשון של עם ישראל. משה רבינו ע"ה שהנהיג והוציא את בניישראל מבית עבדים, משה שתחת הנהגתו הפך עם ישראל לעם הנבחר כמו שנאמר למשה ולישראל (שמותיט, ו) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", משה שעלה למרום לקבל תורה לעם ישראל, לחם לא אכל ומים לא שתה ארבעים יום וארבעים לילה (שמות לד,כח), משה שהקריב את עצמו לכלל ולפרט דן ושפט גדול כקטון כמו שנאמר (שמות יח, יג) "ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב", משה שעל שמו נקראה התורה כמו שנאמר "זכרו תורת משה עבדי", לא נבחר משום שהיה מוכשר יותר מכולם, וגם לא משום שהיה צדיק יותר מכולם, אלא משום מידת ענוותנותו, רחמנותווההתבוננות שהיתה טבועה בו.
"וירא ה´ כי סר לראות ויקרא אליו האלוקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני" (שמות ג, ד) מובא בחז"ל שהקב"ה ראה את משה כשהוא מביט "בסנה אשר איננו אוכל" (שמות ג, ב) מחזה שהוא נגד טבעהעולם, ומשה אינו נותן למאורע גדול ונדיר זה לחלוףעל ידו ללא התבוננות והסקת מסקנות. בשונה מהמון העם שהיה אולי "מסתפק" בלהצטלם עם הסנה הבוער באש ולא נאכל, אומר משה לעצמו "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה" (שמות ג, ג).
מנהיג אמיתי אינו עוסק רק בלהצטלם, הוא אינו עוסק בסקרים ובדעת קהל, מנהיג אמיתי מתבונן ולומד את המאורעות ומתוכן ומגיע למסקנות המשמשות לו להמשך ההנהגה ואת זה שייך רק אם המנהיג מספיק ענוותן ומוכן להודות כי קיימים דברים בבריאה שעליו ללומדם והם היו נשגבים עד כעת מבינתו.
משה ממשיך בהנהגתו ובהתנהגותו זו אף לאחר שנבחר למנהיג. למרות הכתרתו להנהיג את עם ישראללמרות קרבתו לבורא עולם לא זחה דעתו עליו, הוא נשאר בענוותנותו, הוא נשאר אותו בעל מדות טובות וזה בא לידי ביטוי לאורך כל מנהיגותו.
כשמשה מתבקש להכות ביאור הוא אינו מכהו, הוא מבקש מאהרן לעשות זאת במקומו "ויט אהרן את ידו על מימי מצרים" (שמות ח, ב), כך גם בעפר הארץ במכת כינים, "ויט אהרן את ידו במטהו ויך את עפר הארץ" (שמות ח, יג) וכל זאת משום הכרת הטובשהיתה בו ליאור שהצילו מיד פרעה לאחר לידתו בעת שטה לה תבתו במימי היאור, ולעפר הארץ "שהגן עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול" (רש"י שם). זהו משה האיש זהו משה המנהיג, ששמו מורה עליו מן המים משיתיהו, הילד שגדל על ברכי ההודאה הפך למנהיג ולא שינה טבעו ומהותו.
* * *
דברים אלו נכתבים לזכרו של ראש משפחתינו מו"זה"ה משה מלכיאלי ז"ל שהשבוע הוא יום השנה הראשון לפטירתו.
סבא משה ז"ל כשמו כן הוא. לא משה ידו ולא פסק פיו מלהודות ולהלל לבוראו. סבא משה ז"ל היה דמות בלתי נשכחת של מסירות לתפילה ותורה, מקטנות ועד זקנה ושיבה, עוד בטרם יאיר יום, שעות ארוכות קודם הנץ החמה ספר תהילים וספר הזוהר היו פתוחים לפניו, כך גם בהמשכו של יום עד שבית הכנסת אותו איווה למושב לו היה לביתו השני.
מסכת חייו היתה מלאה בתלאות וייסורים מאז ילדותו בה התייתם מאמו, ובהמשך ימיו בהם שכל את בנו ז"ל, עם כל המסירות בנטילת עול פרנסת משפחתו על כתפיו, לא פסק פיו להודות ולהלל לבוראו.
יהי זכרו ברוך.