הילדים בחרדה? שדרו אחריות, אמונה וביטחון

בשעת חירום ילדים מגיבים בצורות שונות. יש ילדים שיבכו, יש שיזעקו שהם פוחדים, יש שיקפאו על מקומם, יש שיתגלגלו מצחוק, ויש שיגיבו באימפולסיביות ובהשתוללות. הילד שלכם זקוק לנוכחות שלכם. היו שם בשבילו.

להלן מספר טיפים שיכולים לעזור להפחית את רמת החרדה של הילדים וגם שלכם:

1. פעלו על פי הנחיות הוראות פיקוד העורף- נקודה זו חיונית לא רק מהסיבה  של שמירת הביטחון הפיזי,אלא גם של הביטחון הנפשי. ילד שיודע שיש מערכת מוסדית שקבעה כללי התנהגות בשעת חירום, שמטרתה להבטיח את שלומינו, יחוש ביטחון גדול יותר.

הורים שמזלזלים בהוראות, או שמראים בהתנהגותם שמדובר ב'שטויות',מעבירים לילד מסר שהמבוגרים שבסביבתו מגלים חוסר אחריות ואי אפשר לסמוך עליהם. גם הורים שיוצרים היסטריה בשעת האזעקה, עלולים לזרוע פאניקה בלב הילדים. לכן  על ההורה לשמש  דוגמא אישית של קיום כללי התנהגות בשעת אזעקה ובשעת חירום, על פי ההנחיות בצורה אחראית ורצינית ורגועה ככל שניתן.

2. הימנעו מחשיפת הילדים לתקשורת– ההיצמדות למידע אונליין יכולה להציף את הילד בחרדות ובדריכות גבוהה שמערערת את העצבים. כדאי שגם ההורים יתרחקו קצת מכלי התקשורת, ויפחיתו את ההיצמדות לכל רסיס של מידע וימשיכו בשאר העיסוקים היומיומיים ככל שניתן.

3. הרגיעו את עצמכם-  קל להגיד-  קשה לעשות? נכון,אך כהורים זו אחריותנו. אני מציעה להורה למצוא את הדרכים שמרגיעות אותו עצמו. אם ההורה עצבני ואומר לילד בעצבים, 'תירגע, תירגע', זה ודאי לא מרגיע. תרגלו הרפיות נשימה בזמני הרגיעה והשתמשו בהם בשעת האזעקה. לנשום עמוק ולשחרר לאט. האזינו למוסיקה, הזמינו את השכנים, התפללו. מצאו את הדרך שמרגיעה אתכם. שתפו את הילד באמצעים שאתם משתמשים כדי להירגע. זכרו: כאשר אתם רגועים, יקל על הילד להירגע.

4. עזרו לילד להירגע –במצב חירום, מערכת הגוף והנפש נכנסות למנגנון חירום.ישנם מספר דברים שעשויים לעזור לילד (וגם לכם) להירגע:

- לשתות מים. המים מאפשרים הפעלה עדינה של מערכת העיכול  ומעודדות אותה לפעילות רגילה.

- חבקו את הילד ושדרו בטחון. הסבירו  לילד שאתם נמצאים במרחב מוגן ושה' משגיח עלינו מלמעלה.

- עם ילדים קטנים אפשר להשתמש בדיבוב. השתמשו בדמות ציורית שהוא אוהב או שמכיר כמצחיקה, ו'שחקו' כאילו היא זו שמדברת בקול מצחיק: "אני פוחד, אני   פוחד", ואז לשאול את הילד: "איך נוכל להרגיע את... (הדמות המצחיקה)"?

- ברגעי השקט שבין אזעקה אחת לשנייה, חשבו יחד עם הילד מה יכול לעזור לו בשעת אמת, אולי יש איזשהו צעצוע, ספר שירצה להחזיק בידו , אולי הוא ירצה שתחכה לו במרחב המוגן מוסיקה שהוא אוהב, אולי הוא יבחר בשיר שכולם ישירו יחד איתו.

5. השיבו על שאלות הילדים במידה מתאימה- יש לענות על כל שאלה שהילד שואל, אך חשוב לא להעמיס עליו במידע עודף. יש לענות לילד בסבלנות ולשאלה הספציפית בצורה פשוטה בהירה ומתאימה לגילו.  מידע הוא כוח , ולכן תשובה לילד עשויה להוות עבורו משאב להתמודד עם החרדה שנמצאת בבסיס השאלה.

6. דובבו את הילד לשתף אתכם בהרגשותיו וחששותיו- זכרו שמאד טבעי לפחד, לדאוג . אל תסתמו את פיו, אדרבה, עודדו אותו לשתף אתכם בפחדיו וחששותיו. אמרו לו שזה מאד טבעי לפחד ושגם אתם חוששים, אבל בעז"ה יהיה בסדר כי הקב"ה שומר עלינו ועל כל עם ישראל.

7. שמרו על שגרה - חשוב להדגיש  ששגרה מגבירה את תחושת הביטחון של הילד וגם של המבוגר.  צרו סדר יום סביר, מאורגן ומתאים הכולל קימה בזמן סביר, תפילה, ארוחות מסודרות, פעילות יומית ושינה בשעה מתאימה. דאגו שהילד יאכל וישן מספיק.

8. תנו לילד תפקיד משפחתי וחברתי - עכשיו כשהילדים בבית ואין לימודים, ובחלק מהמקומות גם אין קייטנות, חשוב שהילד יהיה פעיל באופן מיטיב ותורם. ילדים שמרגישים שיש להם תפקיד עם אחריות (מתאים לגיל) או עשייה עם משמעות, מרגישים בטוחים יותר. יש ילד שיכול להיות אחראי על תפריט ארוחת הערב, ועל חלוקת העבודה בהכנת הארוחה. יש ילד שמתאים לו לעזור לשכנה בהפעלת הילדים הקטנים, וכד'.

9. שחקו יחד - משחקים משותפים ומשפחתיים, מגבירים את התחושה של יחד. נסו לחשוב על משחקים שמתאימים לכל המשפחה, שיכולים להתאים לשהייה במקלטים או בחדר הביטחון. למשל משחק 'עיר ארץ' שאפשר לשחק אותו גם בעל פה. משחקים משפחתיים בעלי סגולה לשחרור ופירוק מתח וחרדה.

10. צרו קשר עם בני משפחה וחברים במקומות אחרים בארץ ובעולם -  אחד הדברים שמרגיעים, זו הידיעה שאנחנו לא לבד, שיש מי שיודע מה אנו עוברים פה, שאנו מוקפים באנשים שדואגים לנו ושאכפת להם מאתנו. לכן חשוב ליצור קשר עם הקרובים לנו שגרים בשאר הערים והמדינות. זה הזמן להגדיל את מעגל החברים והקרובים. השיתוף בחוויות עם הקרובים לנו מגביר את תחושת הביטחון והרוגע.

11. שדרו ביטחון ואמונה – לסיום, חשוב לאורך כל הימים לשדר תחושה של ביטחון ואמונה, שבעזרת ה' המלחמה תסתיים בשלום. במקום להתמקד בתיאור שיגורי הרקטות, מומלץ לספר על ההשגחה העליונה, וישנם סיפורים רבים בנושא. אפשר לספר על היירוט של כיפת הברזל, על סיפורי הצלה ועל חסדי השם המרובים. חשוב לשים לב לטון ולצליל הדיבור שלכם. ספרו את הסיפורים בלי קריאות שבר והיסטריה, אלא בטון בטוח, יציב ומלא אמונה ובטחון. 

שישרור בארץ שקט ושלום במהרה.

ד"ר רונית לזר עו"ס קלינית, מטפלת במבוגרים וילדים. srlazar@gmail.com