האם אמרתי 'רצה והחליצנו'?
אף שבדרך כלל אנו נוטים לומר שחזקה על כל אדם שהמשיך ברגילותו בתפילה ושאר עניינים, מכל מקום לעניין ברכת המזון בשבת, יש סברא שעומדת כנגד חזקה זו
- אתר הלכה יהודית
- פורסם ט"ז חשון התשע"ד
הואיל ומצוות ברכת המזון היא מצווה מן התורה, כמו שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת את ה´", לכן המסתפק אם בירך ברכת המזון אם לאו, חייב לחזור ולברך ברכת המזון מספק, לפי הכלל: "ספק דאורייתא (של תורה) לחומרא". ולפי זה נראה לכאורה שהוא הדין לעניין מי שמסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו ביום השבת, שהואיל ואם שכח להזכיר רצה והחליצנו הדין הוא שצריך לחזור ולברך, אם כן הוא הדין גם כן שמחמת הספק יצטרך לחזור ולברך.
אלא שבאמת, אף שברכת המזון היא מן התורה, מכל מקום דין הזכרת רצה והחליצנו בברכת המזון אינו מן התורה. וכן כתבו רבים מרבותינו הראשונים, ומהם הרשב"ץ (רבי שמעון בר צמח) בפסקיו לברכות (מט). ועל כן נראה יותר, שכאשר הוא מסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו או לא, הרי הדין הוא שאינו צריך לברך, לפי הכלל "ספק דרבנן להקל". שהרי מן התורה יצא ידי חובת ברכת המזון אף אם לא הזכיר רצה והחליצנו.
אולם בשו"ת בשמים ראש סי´ רפז, (המיוחס ברובו לרבינו הרא"ש), כתב, שהואיל וחזקה על אדם שהוא ממשיך בברכתו כפי שהוא רגיל לברך בכל ימות השבוע, על כן יש להניח יותר שלא הזכיר בברכת המזון "רצה והחליצנו", ולכן עליו לחזור ולברך ברכת המזון כדין מי שנזכר שבוודאות לא הזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון. וכמו שאנו פוסקים לעניין מי שנסתפק לאחר שסיים תפילתו בימים אלו, אם הזכיר בתפילתו בברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה", שאנו מניחים יותר ששכח שאנו בימות הגשמים, והמשיך כרגילותו בימות הקיץ שאין מבקשים על הגשמים, ועל כן חייב לחזור ולהתפלל, כמו כן הדין לעניין הזכרת רצה והחליצנו.
ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, אחר שדן בעניין זה באריכות בספרו שו"ת יביע אומר (ח"ז דף סח), כתב, שאף שבדרך כלל אנו נוטים לומר שחזקה על כל אדם שהמשיך ברגילותו בתפילה ושאר ענינים, מכל מקום לעניין ברכת המזון בשבת, יש סברא שעומדת כנגד חזקה זו, שהואיל ואימת השבת עומדת על האדם ביום השבת, שהרי כל האווירה ביום השבת משתנה, והאדם רגיל להיזהר בכל איסורי שבת בכל רגע ורגע, אם כן יש מקום לתלות שהמברך זכר שמדובר בשבת ולא שכח להזכיר רצה והחליצנו. ואף שלא יצא הדבר עדיין מידי ספק, מכל מקום הואיל וביארנו כבר שדין הזכרת רצה והחליצנו אינו אלא מדרבנן ואינו מן התורה, אם כן חזר הדין שספק דרבנן להקל, ועל כן להלכה בנדון כזה אין לחזור ולברך ברכת המזון.
לסיכום: מי שסיים ברכת המזון (בסעודות הראשונה והשנייה) ביום השבת, וכעת הוא מסופק אם הזכיר בברכת המזון רצה והחליצנו, אינו חוזר לברך ברכת המזון, הואיל ועיקר דין הזכרת רצה והחליצנו אינו אלא מדרבנן. ואין לחוש לכך שמסתמא המשיך ברגילות לשונו בכל ימות השבוע ולא הזכיר רצה והחלצינו, מכיוון שכנגד זה יש לומר שהואיל ואימת השבת עליו, זכר להזכיר בברכתו רצה והחליצנו.
ואם לאחר שסיים ברכת "בונה ירושלים" הסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו, ועדיין לא התחיל בברכת "הטוב והמטיב" שאחר ברכת בונה ירושלים, אז יתקן את הדבר על ידי שיברך "ברוך אתה ה´ א-להינו מלך העולם" וכו´.