אישה ממוצא לבנוני במערך הסברה למען ישראל

הכירו את בריג'יט גבריאל (בערבית: בריג'יט ע'בריאל) - עיתונאית, סופרת ומרצה נוצרייה ממוצא לבנוני,  המתגוררת באמריקה, ועוסקת בהסברה פרו-ישראלית, או במילים אחרות – בהוקעת השנאה המופצת על ידי רדיקלים מוסלמים, כלפי יהודים ואמריקאים כאחד. גבריאל אף יזמה ועומדת בראש ה-ACT, 'הקונגרס האמריקאי למען האמת' – ארגון ששם לו למטרה להביא לידיעת הציבור המערבי את הסכנה האורבת של הפונדמנטליזם (החלת חוקי דת פרימיטיביים על חברה מערבית, תוך שימוש באלימות – ש.כ) האסלאמי.

גבריאל נולדה בלבנון ואף גדלה בה בצל המלחמה. "אירועי ה-11 בספטמבר הפרטיים שלי, התרחשו בלבנון, בשנת 1975 – כשהפלסטינים פוצצו את הבית שלי שקרס וקבר אותי תחת הריסותיו", היא משחזרת. "בעקבות האירוע אושפזתי בבית החולים, ושהיתי בו במשך חודשיים וחצי ארוכים. לאחר מכן נאלצתי לגור במקלט תת קרקעי למשך שבע שנים מחיי – מגיל 10 עד גיל 17.

"הסתתרנו במקלט הזה תשעה ילדים סך הכל, עד שבאו הפלסטינים – הציבו תותח בפתח המקלט, והתכוננו לטבוח בנו כדי שיהיה מה להראות לעולם – תמונות של ילדים מתים. אמי התחננה בפניהם שיזיזו את התותח. היא ניסתה לדבר אל ליבם, להסביר שיש שם ילדים קטנים – סיכנה עצמה וכמעט נרצחה באותה תקרית - אבל אנחנו ניצלנו".

לדברי גבריאל, למרות שמעולם לא הכירה מקרוב את היהודים,  חונכה כל חייה לשנוא אותם. רק במלחמת הגליל שאירעה בשנת 1982 – הזדמן לה להכיר אותם באמת. "כשאמי נפצעה במלחמה, היא נלקחה לטיפול בבית החולים 'זיו' בצפת. כשנכנסתי עמה לחדר המיון נדהמתי לגלות מאות פצועים -  פלסטינים, נוצרים ומוסלמים, לצד חיילים יהודים – שזכו לטיפולו המסור של צוות הרופאים הישראלי, באותה המידה בדיוק. אותם 22 ימים שביליתי עם אמא בבית החולים – שינו את חיי מן הקצה אל הקצה, ועזרו לי להבין איזו מדינה מדהימה היא ישראל, ואלו אנשים מדהימים הם היהודים שחיים בה".

את דרכה בעולם התקשורת החלה גבריאל - הדוברת ארבע שפות ( אנגלית, צרפתית, ערבית ועברית) על בוריין - כשהועסקה כקריינית חדשות בטלוויזיה הלבנונית, ואף הפיקה חדשות עבור תחנת Metv/Wtn. בשנת 1989 היא היגרה לארה"ב, ושם החל מסע ההסברה שלה על האסלאם הרדיקלי, לקרום עור וגידים – כאשר בשנת 2005 הפיקה סרט תיעודי בשם "דיבוק – מלחמת האסלאם הרדיקלי – במערב".

בסרטון שהופץ בימים האחרונים נשאלה גבריאל שאלה מתריסה על ידי סטודנטית מוסלמית ('כיצד זה שישנם שמונה מיליון מוסלמים אמריקניים באמריקה, ובכל זאת היא אינה רואה שהם מיוצגים כראוי?') אך לא נשארה 'חייבת' ומיהרה להגיב: "הרוב המוחץ של המוסלמים אומנם אינו רדיקלי, אך מספר האנשים שנמנים על האחוז הרדיקלי – שמקדיש עצמו להרס תרבות המערב - הוא עדיין מאוד גבוה והרסני".

לדבריה של גבריאל, הטענה כי גם לישראל חלק נכבד ברצח ילדים מעברו השני של המתרס – היא שגויה ביסודה. "ישראל מגיבה רק כשמתגרים בה", היא אומרת, "ואני יכולה לדבר מניסיוני, כילדה ערביה שהייתה כלואה במקלט בלבנון, והפלסטינים השתמשו בי ככלי משחק – כי הם ידעו שאם אני אמות, התמונה שלי תתפרסם בכל העולם. הפלסטינים משגרים טילים לעבר ישראל בידיעה מלאה שהפעולה הזו תגרור תגובה של ישראל – וכשישראל מגיבה – גם ילדים ימותו. עם זה אנחנו מתמודדים וזה המסר שאנחנו צריכים להעביר לעולם.

"כשרואים קיצונים הורגים ילדים, כמו שעשו בישראל (הכוונה לשלושת הנערים החטופים שנרצחו – גלעד, נפתלי ואייל, הי"ד – ש.כ) איפה זעקתו של העולם? אנחנו מבינים מלחמה בין חיילים – אבל כשאזרחים תמימים מקפחים את חייהם בשם הדת - כמו שטרוריסטים רבים משתמשים בפסוקים מהקוראן כדי להצדיק את פשעיהם – זה כבר עובר את הגבול".