במקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ. אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בֶּן עַמִּיהוּד, לְמַטֵּה בִנְיָמִן אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן נָשִׂיא בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי".

והנה הקשו המפרשים: מדוע בעוד משבט דן ואילך הוזכר התואר 'נשיא' ליד שם האדם, אצל כלב בן יפונה שהיה משבט יהודה לא נכתבה תיבת 'נשיא', וכן אצל שמעון ובנימין?

אולם הכתוב מרמז לנו שכאשר כוונתו של האדם לפעול ולעשות לשם שמים, תצא רק תועלת ממעשיו ולא יפסיד דבר, גם כשנראה לו לכאורה שבעשותו את אותה מצווה יבוא לו הפסד בממון או בכבוד.

שהנה מובא בזוהר הקדוש שסיבת הוצאת דיבת הארץ רעה על ידי המרגלים היתה לפי שידעו שהם לא יהיו נשיאים בארץ ישראל. על כן רצו שלא יבואו ישראל לארץ ישראל, כדי שימשיכו הם לשמש כנשיאים במדבר.

כלב בן יפונה, היה גם הוא נשיא במדבר, והיה בין המרגלים, אך לא חש על כבודו. וכן אלדד ומידד לא חשו על כבודם, כמובא בפרשת בהעלותך (במדבר יא, כו) "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד" וגו', ופירש רש"י שאמרו: אין אנו כדאים לגדולה זו. ולבסוף התנבאו 'משה מת ויהושע מכניס לארץ ישראל', כשכל כוונתם היתה אך ורק לשם שמים.

לפיכך לא כתוב כאן 'נשיא' אצל כלב בן יפונה – לפי שהוא השליך את נשיאותו בעת שילוח המרגלים, ודיבר בשבחה של ארץ ישראל הגם שהיה בטוח שלא ישמש כנשיא בארץ ישראל. ומרמז הכתוב במה שלא הזכיר אצלו את התואר 'נשיא', שלפי שלא חש על כבודו להיות נשיא, ועשה הכל לשם שמים, לפיכך נעשה נשיא בארץ ישראל, והנחיל את ארץ ישראל לשבטו. וכן אלידד, הוא אלדד, לפי שלא רצה להיות נשיא ולא חש על כבודו, אלא הכריז כפי שקיבל בנבואה שיהושע ינהיג את ישראל בארץ,   על כן נבחר דוקא הוא להיות נשיא להנחיל לשבטו את ארץ ישראל. ולכן גם אצלו לא נכתב התואר 'נשיא', לרמז שלפי שהשליך את שיקולי הכבוד מנגד –  זכה להיבחר להיות ראש ונשיא לשבטו (ולעניין שמעון, עיין באור בחיים בשם רבנו ניסים גאון).

והורה לנו הכתוב ללמוד מזה מוסר השכל לפעול ולעשות לשם שמים, מבלי לחשוש שמא נפסיד מכך משהו, אלא אדרבה, הפועל על פי האמת זוכה לעלות ולהתרומם. וכבר נאמר: "בִּמְקוֹמְךָ יוֹשִׁיבוּךָ וּמִשֶּׁלְּךָ יִתְּנוּ לְךָ", ואין אדם נוגע במוכן לחברו (יומא לח, ב). ויהי רצון שנזכה שיהיו כל מעשינו לשם שמים. שבת שלום.