אברהם ושָׂרָה – בחייהם ובמותם לא נפרדו

אברם נולד באוּר כשֹדים (איזור בבל), בתקופה שבה פולחן אלילי היה מצוי לרוב. שם אביו תרח, ושם אֶחָיו נחור והרן. עוד בהיותו באוֹר, לקח לאישה את שָׂרַי, שהייתה יפת מראה ועקרה. לאחר פטירת הרן בנו, נדד תרח ביחד עם בני משפחתו לכיוון ארץ כנען, אך הגיע רק עד חרן (איזור סוריה-טורקיה), שם השתקע עד פטירתו. בהיותו בחרן, זכה אברם לגילוי נבואי ראשון, ובו הקב"ה הורה לו לסיים את מסע הנדידה שהחל בו אביו לכנען, וכן זכה לברכה ולהבטחה לגדולה ולצאצאים שיתרבו בעתיד עד כדי עם שלם.

בן שבעים וחמש היה אברם בצאתו מחרן לכנען, ולמסעו הצטרפו לוט, בן אחיו הרן, שָׂרַי אשתו ושאר האנשים שהיו ממונים על משק ביתו. לאחר בואו ארצה כנען, שהייתה תחת שליטה כנענית, מסייר אברם בארץ, בונה בה מזבח לה', ואף מנסה להתיישב בה, אך רעב כבד שפוקד את הארץ, מאלץ אותו לרדת מצרימה, שנהר הנילוס מספק מים בשפע ליושביה. בדרכו למצרים, אברם הורה לשָׂרַי להזדהות כאחותו, ונימק את הוראתו בכך שחשש פן ייוודע למצריים שהוא בעלה ויהרגו אותו, וכשתהפוך לאישה פנויה, יעשו בה כפי שליבם חפץ. לאחר בואם מצרימה, יופייה של שָׂרַי עורר את תשומת ליבם של שרי פרעה, שדאגו לספר לפרעה אודותיה ולשבחה בפניו. דבריהם נתקבלו על ליבו, וכך נלקחה שָׂרַי לבית פרעה. בחשבו כי מדובר באחיה, פרעה העניק לאברם שפע של מתנות, וכך התעשר אברם עושר רב. לאחר מעשים אלו, הקב"ה העניש את פרעה ואת ביתו בנגעים גדולים, שכנראה מדובר בחוליים רעים. פרעה הבין את הקשר בין מעשהו הרע בלקיחת שָׂרַי, לבין האסונות שפקדו את ביתו, והורה לאברם לעזוב את מצרימה ביחד עם שָׂרַי, וכך אמנם עשה אברם, "ויצא ממצרים בחזרה לכנען, ובעת ההיא היה כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב".

לאחר שובו לכנען, מתיישב אברם בין בית-אל ובין העי (צפונית-מזרחית לירושלים), אך חבל ארץ זה לא היה רחב דיו להתיישבותם המשותפת של אברם ולוט, שחסה עד כה בצילו של אברם, והתעשר גם הוא עושר רב, ובעקבות זאת פרץ סכסוך בין רועי מקניהם. למען שמירת השלום, החליטו אברם ולוט להיפרד. לוט בחר לו למגורים את סדום, שאנשיה היו רעים וחטאים מאוד לה'. אברם נשאר להתגורר בארץ כנען, והעתיק את מגוריו לאלוני ממרא (אזור חברון), שם גם בנה מזבח לה'.

בימים ההם התנהלה מלחמה גדולה בין כמה ממלכי האזור. גם מלכי סדום ועמורה נטלו חלק במלחמה ונחלו הפסד. אויביהם דאגו לבזוז את כל רכוש עריהם, ולקחו בשבי את יושביהם. בין תושבי סדום, נמנה כאמור גם לוט, שנפל בשבי האויבים ביחד עם רכושו. אחד מפליטי המלחמה, שכנראה הכיר את לוט ואברם או את הקשר המשותף ביניהם על רקע אמונתם, בישר לאברם את דבר נפילתו של לוט בשבי. אברם ארגן במהרה משלחת חילוץ שמנתה מאות גברים מלומדי מלחמה. הם רדפו אחרי שובי לוט, השיגו אותם, ובטכסיסי מלחמה הצליחו להכניעם, וכך שיחררו את לוט ורכושו, ואף את יתר האנשים שנפלו בידי האויבים. שמועת הניצחון עשתה לה כנפיים, ובשובו מההתקפה, יצאו מלכי האזור, ובתוכם מלך סדום ומלכי צדק מלך שלם, להקביל את פניו של אברם, שדאג להשיב את הנפש והרכוש לידו של מלך סדום.

לאחר הדברים האלה, אברהם זכה שוב לגילוי נבואי, שבו הקב"ה הבטיח לו כי הוא יזכה להיפטר בשיבה טובה, וכי הארץ מובטחת לזרעו, וצאצאיו הרבים יירשו אותה, לאחר שקודם יעברו תהליך של שיעבוד בן מאות שנים בארץ אחרת.

שפחה אחת הייתה בבית אברם ושרי, הגר שמה. שרי, שהייתה עקרה, ראתה בהגר כאישה המיועדת להביא צאצא לאברם, וביקשה ממנו לשכב אצלה להיות עמה, וכך אמנם עשה אברם, ולאחר עשר שנים שבהם ישב בארץ כנען, לקח אברם את הגר המצרית לאישה. מיד לאחר התייחדותה עם אברם, הגר התעברה, ולאור מעמדה החדש כאשת אברם, וכאישה הנושאת ברחמה את בנו לעתיד, היא החלה לזלזל בשרי, שנפגעה ונעלבה מהתנהגותה, שהרי היה זה פרי רעיונה לאחד אותה עם אברם לצרכי ילודה. שרי פנתה לאברם, ושיתפה אותו בהרגשותיה, והוא מצדו הסכים למסור לה את השליטה המוחלטת על הגר. שרי כתגובה מנעה את הגר מלבוא לאברם, והטילה עליה שיעבוד קשה, מה שגרם לה לברוח מפניה. תוך כדי מנוסתה חזרה למצרים, היא פוגשת במדבר שליח מאת ה', שמצווה עליה לשוב לבית שרי, ומודיע לה כי היא עתידה להביא לעולם בן, שלו תקרא בשם ישמעאל, והוא יהיה פרא אדם, וממנו יצאו צאצאים רבים. וכך הגר חוזרת לבית אברם ושרי, ולאחר זמן מה יולדת את ישמעאל, ואברם בן שמונים ושש בלידתה אותו.

שלוש-עשרה שנים חולפות להן, ובהיות ישמעאל בן שלוש-עשרה, הקב"ה מתגלה שוב לאברם, ומודיע לו כי התהלכותו לפניו בתמימות מהווה את הזכות למתן וקיום הברית ביניהם, הכוללת הבטחה לצאצאים רבים וקניין נצחי על ארץ כנען. הקב"ה אף משנה את שמו לאברהם, ומצווה עליו למול את בשר עורלתו של כל זכר בהגיעו לגיל שמונה ימים. באותו מעמד הקב"ה גם מודיע לאברהם, כי שינוי יחול גם בשמה של שרי, שתקרא מעתה שרה, והיא עתידה להביא ילד לעולם, ששמו יקרא יצחק, וממנו יצאו מלכים ועמים, ואיתו הוא יקים את הברית שהבטיח לאברהם לדורות. מיד לאחר שכלתה הנבואה מעם אברהם, הוא קם ומל את ישמעאל בנו, ואת כל הזכרים ילידי ביתו ומקנת כספו.

"ויהי היום ואברהם יושב בפתח אוהלו באלוני ממרא" (איזור חברון), ולנגד עיניו מתגלים שלושה אנשים. הוא מארח אותם ומגיש לפניהם דבר מאכל. לאחר מכן הוא מגלה כי למעשה הם שליחים מאת ה', שמבשרים לו שבעוד שנה שרה תביא לעולם בן זכר. לאחר שבישרו את בשורתם לאברהם, קמו השליחים והלכו לסדום. בו זמנית הקב"ה גילה לאברהם שהוא כביכול יורד לשפוט את העיר סדום ויושביה עקב חטאיהם הרבים. אברהם שומע זאת, ונכנס לדיון עם הקב"ה, ומבקש ממנו לבטל את גזר הדין מלצאת לפועל, וזאת בטענה שאולי ישנם צדיקים בעיר. הקב"ה מקבל את טענתו של אברהם, אך מודיע לו שאין בעיר אפילו עשרה צדיקים. ואמנם הקב"ה מחריב את סדום ועמורה, אך משאיר לפליטה את לוט, בן אחיו של אברהם.

לאחר חורבן סדום ועמורה, העתיק אברהם את מקום מגוריו, והתיישב בגרר (איזור דרום עזה), וכמו בעת הימצאו במצרים, גם בגרר הציג אברהם לאנשי המקום את שרה כאחותו. בעת ההיא שלטו הפלשתים בגרר, ובראשם עמד מלך בשם (או בתואר) – אבימלך, שנתן את עיניו בשרה, ולקח אותה אל ביתו, אך כאשר נתברר לו ששרה היא אמנם אשתו של אברהם, החזיר לו אותה, וכאות למחווה ולתיקון מעשיו, אבימלך גם העניק לאברהם מתנות רבות. אברהם מצדו מתפלל על אבימלך, ונשות ביתו זכו לפרי בטן.

מאה שנים עברו על אברהם, עד שזכה לבן משרה אשתו. בהגיע המועד שבו הקב"ה הודיע לאברהם שייוולד לו בן, שרה הביאה לעולם את יצחק, ובתום שמונה ימים מעת לידתו, אברהם מל אותו, ולאחר שנגמל מההנקה, ערך אברהם משתה גדול.

לאחר שגדל יצחק, פחדה שרה כי לישמעאל תהיה השפעה שלילית על יצחק, וזאת בעקבות התנהגותו של ישמעאל בעת ההיא, שנטתה לשֹחוק וקלות ראש. ובעקבות זאת היא פנתה אל אברהם, וביקשה ממנו שיוציא אותו ואת אמו הגר מתוך ביתם, ושלא תהיה לו חלק בירושה. למרות שהדבר היה רע בעיני אברהם, הקב"ה התגלה אליו והודיע לו כי הוא צריך לשמוע בקול אשתו, כי יצחק הוא הממשיך האמיתי של דרכו, ושאין לו מה לדאוג בנוגע לישמעאל, כי גם מזרעו תצא אומה גדולה. וכך, אברהם מצייד את הגר וישמעאל בלחם ומים כדי צורכם, ומשלח אותם מביתו. בדרכה לייעדה, טעתה הגר במדבר הנמצא סמוך לבאר שבע, ומי השתייה כלו. הגר חששה לחיי הנער, והניחה אותו במקום מוצל, תחת אחד השיחים, והחלה לבכות. לפתע פתאום, היא שומעת קול של מלאך האלוהים, שמרגיע אותה, ואומר לה כי מזרעו של הנער עתידה לצאת אומה שלמה. לאחר מכן הקב"ה מעיר את תשומת ליבה לכך שבמרחק קרוב ישנו באר מים, והיא אמנם ממלאת את החמת מים, ומשקה את ישמעאל. וכך השנים חולפות להן, ישמעאל גודל והופך לצייד במקצועו, "רֹבֶה קַשָּׁת", בלשון המקרא, וקובע את מגוריו במדבר פארן, לא הרחק מאזור אילת, ואמו אף השֹיאה לו אישה מצרית.

בעת ההיא גזלו עבדי אבימלך מלך פלשתים, באר שאותה חפר אברהם. אבימלך ופיכול שר צבאו, ערכו בירור עם אברהם, וכאשר הגיעו למסקנה שהוא דובר אמת, כרתו עמו ברית, וכאות לזכותו הקניינית של אברהם על הבאר, העניק אברהם לאבימלך שבע כבשות צאן, וקרא למקום שבו נכרתה הברית בשם "באר שבע", כי שם נשבעו שניהם. במקום הזה אברהם אף נטע אילן, וקרא שם בשמו של הקב"ה, כלומר פרסם את שמו, מציאותו ואחדותו. וכך נשאר אברהם לגור בארץ פלשתים במשך ימים רבים.

לאחר הדברים האלה, הקב"ה העמיד את אברהם בניסיון גדול – הוא ניסיון העקדה. הקב"ה התגלה לאברהם, וביקש ממנו להקריב את יצחק בנו לעולה. וכך אמנם עשה אברהם. והנה כאשר יצחק היה כבר עקוד על המזבח, ואברהם עמד לקיים את הציווי, אברהם זכה לגילוי נוסף, ובו נאמר לו, שלא ישלח ידו לפגוע ביצחק, וכי הוא עמד יפה בניסיון. אברהם הוריד את יצחק מעל לגבי המזבח, והקריב אייל לעולה תחת בנו. אברהם אף זכה לברכה נוספת בדבר ריבוי זרעו וירושתם העתידית, ולכך שיהיו ברוכים. ובסיום המעמד הזה, הלך אברהם לבאר שבע, ושם ישב.

הבדל של עשר שנים היה בין אברהם לשרה, שהייתה צעירה ממנו (כפי שמובא בבראשית י"ז, י"ז; ובבראשית כ"א, ה'), ועל אף גילה הצעיר מאברהם, היא נפטרה שנים רבות לפניו – בגיל מאה עשרים ושבע. אברהם בכה את מותה, ספד לה, ורכש לכבודה אחוזת קבר, היא מערת המכפלה, בדמים מרובים.

לאחר פטירת שרה, החליט אברהם להשֹיא אישה לבנו יצחק, ולשם כך פנה אל עבדו הבכיר, והשביע אותו להביא ליצחק אישה מארץ מוצאו של אברהם. ואמנם, כך עשה, והלך אל ארם נהריים (איזור סוריה-טורקיה), שם מתגוררים צאצאיו של נחור אחי אברהם, וביניהם הוא מגלה, גם את רבקה, נכדתו של נחור, ובתו של בתואל, שהייתה יפה תואר, צנועה ובעלת מידות טובות. הוא מוזמן לבית משפחתה של רבקה, ושם מספר להם כי הוא בא במשימה מאת אדוניו, למצוא ליצחק אישה, ושרבקה ומעשיה הטובים מצאו חן בעיניו, והוא מעוניין לקחת אותה בחזרה לבית אדוניו. רבקה מסכימה לחזור איתו, ויצחק מכניסה לתוך ביתו, והיא הייתה לו לאישה. אף אברהם לקח אישה, קטורה שמה. היא ילדה לו מספר צאצאים, אך אברהם המשיך לראות ביצחק כממשיך דרכו מכל בחינה.

"ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי, מְאַת שנה ושבעים שנה, וחמש שנים. ויגווע וימת אברהם בשיבה טובה, זקן וְשָׂבֵעַ, וייאסף אל עמיו. ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה, השדה אשר קנה אברהם, מאת בני חת. שמה קֻבַּר אברהם ושרה אשתו. ויהי אחרי מות אברהם, ויברך אלוקים את יצחק בנו".