בת הבנקאי
סיפור מרגש על הרב כדורי זצ"ל, שהתפלל לרפואת בתו של מנהל בנק בארגנטינה. מתוך הספר "ישועות יצחק"
- הרב מאיר מלכא
- פורסם ט"ז חשון התשע"ד
באחד מימות הסתיו הירושלמי של שנת תשנ"ג, מספר ידידי א. ד. שהיה ממש ממקורבי הרב, שזכה להתברך מפיו, סיפור מרגש עד דמעות: רבנו ישב בסעודה שלישית בשבת קודש, וכולו קורן אור, כשלפתע נכנס לביתו ללא שום התראה מראש, מנהל בנק "משאו", הבנק הגדול ביותר בארגנטינה, מר צפדייה אליס, כשבקולו החנוק סיפר על בתו השוכבת על ערש דווי ללא הכרה במצב תרדמת בחודש האחרון ללא זיע וללא תגובה, ואף לא למגיבה לפניות האנשים הקרובים אליה.
הוסיף ואמר: "כולם מתפללים ומייחלים רק שתפקח עין או תפצה פיה, אפילו מילה אחת. את גדולי ומומחי הרופאים שבארגנטינה הבאתי, ללא שום תוצאות. בקשה לי אליך, כבוד הרב, שתגיע לארגנטינה רק בכדי לברך את בתי שתקום ממיטת חוליה".
ענה רבנו שהדרך רחוקה ויהיה קשה לו מאוד לטוס כל כך הרבה שעות. מר צפדייה הציע להשכיר בעבור הרב מטוס קונקורד מהיר במיוחד. מטוס זה נחשב למטוס המהיר ביותר בעולם, אך הבעיה היא שאין למטוס מסוג זה אישורי נחיתה בארץ עקב מסלולי הנחיתה הקצרים שבארצנו, אלה רק משדה תעופה כדוגמת פריז. ולכן אם הרב ירצה ויהיה באפשרותו להגיע לפריז בכדי לטוס משם בקונקורד, הדבר יחסוך יותר מחצי זמן הטיסה ליעד. אך לצערו של מר צפדייה הוא נענה בשלילה בגלל המרחק הרב מבחינה גיאוגרפית. אך כמו שלמדנו, הפתרונים להשם.
למרבה הפלא, בצאת שבת המלכה הבדיל רבנו על כוס היין, הבשמים והנר בברכת המבדיל בין קודש לחול על פי זמני יציאת השבת כשיטת רבנו תם ע"ה. הטלפון צלצל בביתו של רבנו, ומעבר לקו היה אחד מאוהבי וממכרי הרב מצרפת, שביקש והזמין את רבנו לשמש בתור סנדק בצרפת. לזאת הסכים הרב, משום שלסנדקאות לא סירב רבנו לעולם.
ביום שלישי רבנו הגיע לפריז. כולם קיבלו את פניו הקדושות וקידמו את פניו בשירה וזמרה. אוחז רבנו את הטלית בידיו, מברך את הברכה "להתעטף בציצית", ומניח על גופו הטהור טלית לבנה וצחורה. כולו עטוף לבן כשהתינוק נימול על ברכיו. המוהל חותך ופורע את המילה, והרב מרגיעו על ידי יין הקידוש. רבנו נושא ברכתו לכל הקהל הקדוש במקום, זאת בנוכחות מר צפדייה, שהגיע במיוחד לפריז בכדי לבקש בשנית מרבנו הקדוש להגיע לארגנטינה במטוס שחכר במיוחד בעבור הרב ופמלייתו.
"רק שלוש שעות טיסה", הבטיח מר צפדייה, ואנו מגיעים ליעדנו לשלום. הרגיש רבנו את צערו של מר צפדייה, בגלל בתו השוכבת על ערש דווי, והפעם ניאות לבקשתו. לאחר סעודת המצווה התלווה רבנו למר צפדייה לרכבו, כשפניהם מועדות לעבר שדה התעופה שארל דה גול. מטוס הקונקורד, עם חרטומו הארוך, מקבל אישור המראה ממגדל הפיקוח בפריז, כולם מהדקים חגורות, רבנו מברך תפילת הדרך שהקדוש ברוך הוא ינהיג את ידי האוחזים בהגה להוליכם לשלום בנתיבי האוויר, ולהגיעם לחיים טובים ולשלום אל מחוז חפצם בריאים ושלמים.
בליווי רעש ובעוצמת המנועים מתרומם המטוס וממריא אל-על במהירות עצומה, ומפלח לעצמו נתיב דרך העננים האפורים המכסים את פני הרקיע, פשוט עוצמה אדירה. מה רבו מעשיך השם. טונות של מתכת ופלסטיק, כורסאות, אנשים, נשים וטף מתרוממים באוויר, וטסים במהירות מפריז לארגנטינה בדרום אמריקה. שלוש שעות, ממש "קפיצת הדרך". המטוס נוחת. רעש, חריקות ובלימת הגלגלים על מסלול הנחיתה, והמטוס נעצר בשלום. "ברוך השם, הגענו בשלום למחוז חפצנו", ממלמל הרב ומודה לאבינו שבשמים. הוא מתרומם על רגליו מעל הכורסא הנוחה של המטוס, ובאיטיות צועד לעבר דלת המטוס שנפתחה לכבודו.
בשדה התעופה ממתין לרבנו נשיא ארגנטינה דאז, מקדם את פני רבנו בברכת ברוך הבא ומצטרף אליו לרכב השרד שהמתין להם יחד עם מר צפדייה, היישר אל בית החולים, לברך את הילדה שנמצאת במצב ´קומה´ (תרדמת).
בצעדים איטיים מתהלך רבנו במסדרונות האפורים של בית החולים לעבר חדרה של הילדה, ופני כל החולים, שרובם אינם בני עמנו, מסתכלים ומתרגשים מפניו המזהירות כזוהר הרקיע, ומייחלים לרפואה שלימה כל אחד לפי חוליו.
הרב מגיע לחדרה, מבקש להישאר כמה דקות לבדו בכדי לייחד את הייחודים, לבקש את הבקשות ולהעתיר בעד הילדה החולה השוכבת ללא זיע, והנה כאילו ומגיבה לשמע קולו הבוקע שחקים, מעתיר ומתחנן בעד הילדה שנמצאת במצב של קומה. לאחר מכן קרא לבני משפחתה על יד מיטתה ובירך אותם. מתרגש כולו וקורן אורו, עוזב את בית החולים לעבר בית מארחו בארגנטינה. באותו יום נעשה קידוש שם שמים מיוחד. כל החולים שעמדו והתרגשו מרבנו ומפניו המזהירים כזוהר הרקיע, השתחררו לקראת ערב מבית החולים בריאים ושלמים. מה רבו מעשיך השם, כמו שנאמר: "ומחולאים רעים ורבים דילתנו", ונאמר: "ולא עזבונו חסדיך". וכמו שנאמר: "שבחו והודו לשמו". ממש קידוש שם שמים ברבים.
יומיים עברו, והנה הילדה פקחה את עיניה והתבוננה בסובבים אותה, ועדיין שכבה כאילמת. היה פה פתח תקווה. ב"ה, היא התעוררה מהתרדמת העמוקה שבה הייתה שרויה, אך עדיין לא היתה בהכרה מלאה. בני משפחתה החלו לשמוח ולרנן כשדמות רבנו עומדת למולם, ומודים לה´ יתברך "המעורר ישנים והמקיץ נרדמים, מחיה מתים ברחמים רבים" בזכות הצדיק, שנאמר: "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". וממשיכים בתפילות שבזכות רבנו תחזור לאיתנה הראשון.
לאחר עשרה ימים, בחסדי השם יתברך ובזכות רבנו, הילדה שבה להכרה מלאה וקמה על רגליה כאילו מאומה לא אירע. "מלך ממית ומחייה", בזכות עתירותיו של רבנו הקדוש, קידוש שם שמים ברבים. הסיפור המרגש סוקר בהרחבה בכל אמצעי התקשורת בארגנטינה לעיניי גויים רבים. "וראו כל העמים כי שם השם נקרא עליך".
הסיפור לקוח מתוך הספר "ישועות יצחק". לפרטים חייגו עכשיו 073-222-1-250
