ניתוח מבצע "צוק איתן" והשפעתו על עזה

השאלה המטרידה את כל מי שמתעניין בביטחון ישראל היא כיצד יסתיים מבצע "צוק איתן" ומה יהיה העתיד, הקרוב והרחוק יותר, של עזה.

התקשורת מלאה כיום בדבריהם של אנשים – ישראלים וזרים – היודעים מה צריך להיות בעזה, על פי עולם המושגים שלהם. במאמר זה ננסה להעריך את התחזיות על פי האופן שבו מנהיגי חמאס רואים את הדברים. ננסה כאן לעמוד על כמה דברים הנאמרים כיום על עזה.

א. "חמאס יזדקקו לסיוע חוץ מסיבי כדי לשקם את ההריסות".

"ההוכחה" לטענה זו היא שחמאס פנו למדינות העולם לסייע להם בשיקום. אלא שהאמת היא שמנהיגי חמאס בכלל אינם רוצים לשקם את ההריסות, כי ההריסות ישמשו להם למשך שנים רבות אמצעי לסחוט כספים מן העולם, ולכן השארת ההריסות כפי שהן היא אינטרס של חמאס, לא לשקם את הרצועה. שלטון חמאס לא שיקם את ההריסות שנגרמו בעזה ב-2009 ("עופרת יצוקה") וב-2012 ("עמוד ענן"), אז למה יעשו זאת עכשיו?

הם יביאו עיתונאים, פוליטיקאים, פעילי "זכויות אדם" וסתם תיירים כדי שאלו יפתחו את לבם וארנקיהם וישפכו לידי אנשי חמאס מיליארדים. חמאס זקוקים לכסף זה בעיקר בשביל לשקם את התשתית הצבאית, לחפור מנהרות תקיפה לישראל, לייבא נשק, לייצר תחמושת, לשקם את מערך ייצור הטילים ולהמשיך ולבנות את עזה אשר מתחת האדמה.

הריסות בעזה (צילום: פלאש 90)

ב. "צריך לפרז את הרצועה".

פירוז הרצועה הוא חלום, שבישראל ובעולם יש כמה אנשים החושבים שהוא אפשרי, אף שמעולם לא הצליח פירוז בממדים כאלה אם יש התנגדות מקומית לפירוז. אין בעולם צבא שמוכן לבוא לעזה כדי להילחם באנשי חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והארגונים האחרים, שלא יסכימו להיפרד מנשקם. משימה זו תביא לשפך דם בהיקף נרחב בקרב חיילי הכוח שינסה להוציא מידי אנשי ארגוני הטרור את הנשק הרב והמגוון שצברו לאורך השנים. וגם אם יצליח כוח כלשהו לפרק חלק מהנשק של הארגונים, הם ירכשו נשק חדש באמצעות הכסף שיקבלו מקטר וממדינות רבות בעולם, שאינן בודקות מה עשו הפלסטינים בתרומות שהגיעו לידיהם.

ג. "חמאס יצטרכו לפעול למען האוכלוסייה בעזה".

גם זה חלום. תנועות ג'יהאדיסטיות חשות מחויבות אך ורק לאללה ולמצוות הג'יהאד למענו, לא לאיש, לא לאישה ולא לילד. אללה והג'יהאד נמצאים הרבה מעל כל ענייני האדם וצרכיו, וכמו שאנשי חמאס לא התעניינו בחיי אנשי עזה אשר שימשו להם מגינים אנושיים, כך רווחתם של אנשי עזה אינם מעניינת את חמאס. ההפך: ככל שסבל הציבור יגדל כך יוכלו אנשי חמאס להביא עיתונאים ופוליטיקאים כדי לסחוט את כספי העולם למען "מטרות הומניטאריות" כמו חפירת מנהרות ורכישת טילים חדשים.

(צילום:פלאש 90)

ד. "אנשי עזה ימרדו בשלטון חמאס".

הסיכוי שאנשי עזה יפגינו נגד שלטון חמאס או יפעלו נגדו נמוך מאוד, כי משטר חמאס איננו שונה במהותו מ"מדינת האסלאם": אין לאנשי הביטחון של חמאס כל בעיה להרוג, לענות ולהשפיל את כל מי שיפגין או יפעל נגדם. משטר הפחד והטרור של חמאס ברצועה החל עם ההשתלטות ביוני 2007, נמשך עד היום וימשיך גם בעתיד, בשם אללה והעם הפלסטיני, כמובן.

ה. "הדרישה של חמאס להסיר את המצור סבירה ומוצדקת".

יש אנשים בעולם, וגם כמה בישראל, שחושבים שיש לאנשי עזה זכות לקבל גישה לים, לייבא ולייצא סחורות באופן חופשי כמו רוב מדינות העולם שיש להן מוצא לים. גם חמאס חושבים שזכותם לקבל גישה לים, אבל מסיבה אחרת לחלוטין: הם צריכים לקבל משלוחי "צינורות השקיה" מאיראן, מלט מתורכיה, וחומרים לייצור "מוצרים הומניטאריים" מצפון קוריאה. עייפי הנפש התומכים בהסרת המצור מעמידים פני תם, כאילו אינם יודעים בשביל מה בדיוק רוצים אנשי חמאס להסיר את המצור.

הגרוע הוא שיש בישראל כמה ארגונים – שרובם ממומנים על ידי הקרן החדשה לישראל – שבעבר פעלו במישור המשפטי או הציבורי באופן שהקל על חמאס להכין את תשתיתו הצבאית. להלן כמה דוגמאות:

1. האגודה לזכויות האזרח פרסמה מסמך בכותרת: "שנה לעופרת יצוקה: מצור המכוון לפגיעה באוכלוסיה האזרחית, והמונע שיקום ההרס".

2. בג"ץ על מעבר סחורות לעזה הוגש על ידי האגודה לזכויות האזרח בישראל; רופאים לזכויות האדם; המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר; בצלם - המרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים; הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל; גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע.

3. ארגון גישה פנה לראש הממשלה, שר הביטחון, שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, במסמך שכותרתו "הפחתת מעבר הסחורות לעזה כאמצעי לחץ פוליטי הינה ענישה קולקטיבית האסורה על פי החוק".

4. רופאים לזכויות אדם – ישראל, עדאלה, יש דין, מוקד להגנת הפרט, גישה, הוועד נגד עינויים בישראל, האגודה לזכויות האזרח בישראל, חיברו מסמך לוועדת גולדסטון.

כמה זמן ייקח לארגונים הללו ודומיהם לשוב ולפעול במישור המשפטי, הציבורי והפוליטי, בארץ ובחו"ל, כדי "להקל על תושבי עזה" באמצעות הסרת המצור על יבוא "חומרים הומניטאריים" עבור צבא השלום של חמאס?

יהיה מי שיגיד שבמקום מלט אפשר להעביר לעזה קרשים ולוחות פח, כדי שיבנו בתים מחומרים אלה. חשוב לזכור שאפשר לבנות מנהרת טרור ולתמוך את תקרתה ודפנותיה בפח הנשען על קרשים. כך בנה צה"ל ביצורים בעבר, וכך יכולים גם אנשי חמאס לבנות מנהרות בעתיד.

ו. "יש להביא לרצועה את הרשות הפלסטינית כדי שתחליף את חמאס בשלטון".

זו השטות הגדולה ביותר. בניגוד לסיסמה שפיזרו חסידי הסכמי אוסלו: "ערפאת יטפל בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם", הרשות הפלסטינית, ובראשה ערפאת ומחמוד עבאס (אבו מאזן), מעולם לא הייתה מחויבת לחיסול ארגוני הטרור. הרשות עמלה כל הזמן "להרגיע" את ארגוני הטרור, ואלו התבססו והתחמשו. בישראל ובעולם היו אנשים שידעו את האמת, ראו את ספריהם של רונן ברגמן וקנת לוין.

ישראלים ואחרים השלו את עצמם, את ישראל ואת העולם, שהרשות הפלסטינית נמצאת "על הדרך הנכונה". בינתיים חמאס זכתה ברוב מושבי הרשות המחוקקת של הרש"פ בבחירות ינואר 2006, השתלטה בדם ואש על רצועת עזה ביוני 2007, והקימה בה מדינת טרור.

האם הרשות הפלסטינית תסכים לקבל מחדש את רצועת עזה? ייתכן מאוד שכן, אבל לא בשביל לפרק את נשקם של חמאס, הג'יהאד האסלאמי ושאר ארגוני הטרור, אלא בשביל להיות זה שיקבל את הכסף שיגיע מאירופה, מארה"ב, מקטר, מהאו"ם ומתורמים פרטיים, בשביל לשקם את עזה. מה שהתורמים אינם יודעים הוא שבכירי הרש"פ ייקחו – כמו שעשו בעבר – שיעור ניכר של הכסף לחשבונות הפרטיים שלהם, לפני שיקנו את הבלוק הראשון בשביל שיקום עזה. יהיה מי שיאמר: נטיל עליהם פיקוח, כדי לוודא שהכסף הולך למטרות הנכונות. האם בעבר הועיל הפיקוח?

ואם תבוא הרש"פ לעזה, האם "כוח דייטון" שהקימה ארה"ב יילחם בתוך המנהרות נגד הגיהאדיסטים? האם "ארגוני הביטחון" של הרש"פ יגלו מנהרות לישראל ויפוצצו אותן? האם יתעמתו עם לוחמי ארגוני הטרור שלא יסכימו להתפרק מנשקם ומטיליהם? האם אבו מאזן יסגור את כל מפעלי ייצור הרקטות? התשובה לשאלות אלה ברורה כשמש בצהרי אוגוסט: לא ולא. ההפך: נוכחות הרש"פ בעזה תקשה על ישראל לפעול נגד הטרור, תוסיף עוד גורם "מתווך" שיהפוך עם הזמן למסכה על פני הטרור, שאנשיו יפעלו מול ישראל תחת איומי האקדח שחמאס תצמיד לראשיהם. יש למישהו בישראל ובעולם יכולת להבטיח שדבר זה לא יקרה?

ז. "יש לפתוח את 'המעבר הבטוח' בין עזה ליו"ש".

גם זו טענת שטות שנועדה – בשוגג או במתכוון – לאפשר לחמאס ולארגוני הטרור האחרים להרחיב את תחום פעילותם ליהודה ושומרון. כל מי שמצדד בפתיחת "המעבר הבטוח" מתכוון להקים עוד מדינת חמאס ביו"ש, כזו שתשקיף על כל המרחב מבאר שבע ודימונה בדרום עד עפולה ובית שאן בצפון דרך כל מישור החוף מאשקלון עד חיפה, כולל תל אביב ופרבריה. שום חברת תעופה בישראל ובעולם לא תסכים לסכן את נוסעיה ומטוסיה בהמראה ובנחיתה בנתב"ג כשהג'יהאדיסטים יישבו על גבעות בית אריה ויטווחו את המטוסים בנשק קל שישראל נתנה לרשות הפלסטינית.

פתיחת "המעבר הבטוח" תביא להעברת אמצעי לחימה וידע לייצורם מעזה ליו"ש, ותאפשר לכל שונאי ישראל, בכל עת שירצו, לטווח את תל אביב, דימונה ועפולה, ולשתק את הכלכלה בישראל. מה יגידו אז עייפי הנפש, כאשר חמאס יטפלו ברש"פ בלי בג"ץ ובלי בצלם? האם יש למישהו בארץ ובעולם הבטחה שתסריט כזה לא יתרחש? האם מישהו יוכל למנוע מחמאס לזכות שוב – באופן דמוקרטי כמובן – ברוב מושבי המועצה המחוקקת? ומה יעשו מדינות אירופה, ארה"ב או האו"ם כשחמאס ישתלטו גם על יהודה ושומרון כפי שעשו בעזה?

הריסות בעזה (צילום: פלאש 90)

המסקנות

שלוש המסקנות העיקריות העולות מכל מה שנאמר לעיל הן: הראשונה היא שאסור להגיע לשום הסדר עם עזה. מה שיכול להביא לשקט מול עזה הוא אך ורק הרתעה, המבוססת על הידיעה הברורה שכל התגרות מצד עזה – ולא משנה מאיזה ארגון – תביא לתגובה לא מידתית מצד ישראל. אסור אפילו לחשוב על הסרת המצור הימי, ואין להרשות הקמת נמל תעופה ברצועה. ישראל יכולה להמשיך ולמכור לעזה מוצרי מזון, מים, תרופות, דלק וחשמל, כדי למנוע אסון הומניטארי ברצועה.

השנייה היא שיש להתקדם כבר היום לפתרון היחיד שיכול להביא לביטחון, ליציבות ולשקט ביהודה ושומרון, והוא הקמת שבע אמירויות עבור החמולות המתגוררות בערים הערביות: רמאללה, יריחו, קלקיליה, טול-כרם, שכם, ג'נין וחברון הערבית. על ישראל להישאר לעולמי עד במרחב הכפרי תוך הצעת האזרחות הישראלית לתושבי הכפרים.

אסור לישראל לאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית נוספת ביהודה ושומרון, שכן מדינה זו תהפוך בתוך זמן קצר למדינת חמאס. לכן על ישראל והעולם לפרק את הרשות הפלסטינית ולהקים על חורבותיה את שמונה האמירויות, כולל עזה. עזה יכולה להיות תחת שלטון חמאס, במצב שהוא מורתע.

השלישית היא שעל ישראל והעולם להבין ששלום במזרח התיכון ניתן אך ורק למי שאיננו מנוצח, למי שמצליח לשכנע את שכניו שלטובתם כדאי להם להניח אותו לנפשו. אין במזרח התיכון חיבוקים ונשיקות, אלא רק מריבות ומאבקים, ראו את המתרחש בסוריה, בעיראק, בלוב, בסודאן, בתימן ואיפה לא.

במזרח התיכון פועל הכלל שקבעה הלן אנסיין מו: "החירות ניתנת רק למי שמוכן להגן עליה".

הכתבה פורסמה ב"יום ליום". מעוניינים במנוי לשבועיים במתנה? הקליקו כאן.