ויטמין B12 – אולי גם לך חסר

ויטמין B12 נחוץ לגוף ליצירת כדוריות דם אדומות במוח העצם. הוויטמין הזה מצוי בעיקר במוצרי בשר או בשמרים, ומחסור בו עלול לגרום לאנמיה (מספר נמוך של כדוריות דם אדומות) ולפגיעה בלתי הפיכה בתאי עצב.

חשיבות ויטמין B12 לגופנו: חיוני לייצור החומר הגנטי של התאים, המפקח על תהליך היצירה של תאים חדשים בגוף, ובכללם כדוריות הדם האדומות. פגיעה בתהליך זה עלולה לגרום לאנמיה. מסייע ביצירת המיאלין, מעטפת התא, המבודדת את תאי העצבים מסביבתם. פגיעה במיאלין גורמת להפרעות במערכת העצבים.

הוא נחוץ לפעילות מערכות אנזימתיות. כאשר יש חסר בוויטמין, פעילות האנזימים הללו מוגבלת, וכתוצאה מכך עולה רמתה של חומצת אמינו בשם הומוציסטאין, הידועה כיום כגורם סיכון עצמאי ומשמעותי לאירועים לבביים ומוחיים. כך שבצורה עקיפה, מחסור ב- B12, אחראי לאותם סיכונים בריאותיים.

הסימפטומים של מחסור בוויטמין B12 מתפתחים באיטיות, ולכן לא תמיד מזוהים מיידית. כשיש מחסור ניכר בוויטמין עלולים להופיע התסמינים הבאים: עייפות קשה, חולשה, סחרחורת, דופק מואץ, קוצר נשימה, לשון אדומה וצורבת, בחילות או תיאבון ירוד, אובדן משקל, שלשולים וגוון צהבהב של העור ובלובן העין.

רמות ויטמין B12 נמוכות לאורך זמן גורמות נזק בלתי הפיך לתאי העצב, דבר שעלול לגרום להפרעות זיכרון, דיכאון, הפרעות פסיכוטיות, אי שקט, חולשת שרירים, בעיות מוטוריות, הפרעות שינה ובתחושת נימול ברגליים. הסימנים הפחות מוכרים הם בעיות במערכת העיכול, המתבטאות בכאבי בטן, בגזים ועצירות, כאבי ראש, דלקות וכיבים בפה ועוד. אף שוויטמין זה נחוץ לגוף בכמויות זעירות, יש לו חשיבות עצומה. חסר בוויטמין B12 עלול לגרום למגוון רחב של תופעות ונזקים, הוא אף מגדיל את הסיכון לשבץ לב, אלצהיימר וסרטן נשים.

למרות הקלות היחסית באיתור מחסור בוויטמין B12 ולמרות קלות הטיפול בו, לא מעט אנשים אינם מודעים לעובדה שהם לוקים בחסר הזה.

הסיבות למחסור בוויטמין B12: מחסור בפקטור IF (אנמיה ממאירה) –חוסר בפקטור זה גורם לאי ספיגת הוויטמין. נפוץ אצל מבוגרים מעל גיל 60, בילדים מתחת לגיל 10 או במחלות אוטואימוניות, כמו מחלות בלוטת התריס.

לאנשים שעברו ניתוח להסרת חלק מהקיבה או כריתה מלאה של הקיבה חסרים בגוף התאים המייצרים את פקטור IF, ולכן הם סובלים ממחסור בוויטמין B12.

מחסור בוויטמין B12 עלול להתרחש במחלות שונות, שבהן קיימת תנועתיות איטית של מעבר מזון דרך המעיים, כמו סוכרת, היצרויות של המעיים ומחלות רקמות חיבור. במצב כזה מתפתחות מושבות חיידקים מרובות בחלק העליון של המעי הדק. החיידקים האלה 'גונבים' את הוויטמין לשם גדילתם. בחלק מהמחקרים נמצא קשר בין הימצאות החיידק הליקובקטר פילורי שגורם לכיב קיבה לבין חוסר בוויטמין B12.

תרופות - חולים שמטופלים בתרופות שמפחיתות את החומציות בקיבה, כמו לוסק, גסטרו ופאמו, סובלים ממחסור בוויטמין B12. תרופה ששמה גלוקופאג', לטיפול בסוכרת גורמת אף היא להפרעה בספיגת הוויטמין.

חוסר תזונתי – אכילה לא מספקת של מזונות המכילים את הוויטמין. הישראלים אוכלים הרבה ירקות ופירות ומעט מדי בשר, וזוהי הסיבה המרכזית לשכיחות הגבוהה פי שניים בחסר אצל נשים. אצל צמחונים קיצוניים וטבעונים, שמתנזרים גם מביצים, חלב ודגים, החסר הוא ודאי, והשאלה מתי יתפתח היא רק עניין של זמן. גם הקשישים הם קבוצת סיכון, וגם תינוקות הניזונים מחלב אם שאמהותיהם צמחוניות או טבעוניות. הכבד אוגר רמות ויטמין B12 שמספיקות עד חמש שנים. אבל מי שלא צורך רמות מספיקות של הוויטמין הזה במשך שנים ארוכות עלולים ללקות במחסור בו.

אלכוהול - צריכה קבועה של אלכוהול מפחיתה אף היא את ספיגת ויטמין B12.

דרכי הטיפול : 1. טיפול בטבליות B12 הניטלות באופן תת לשוני - תועלת הטיפול בכדורים במינון יומי נמוך הנה מוגבלת, רצוי מינון בין 500 ל-1,000 מיקרוגרם ביום. גם במקרים של אנמיה חריפה במיוחד, מינון גבוה מאוד של B12 מאזן את החסר בתוך שבועיים עד חודש.

2. לסובלים מבעיית ספיגה של ויטמין B12, טיפול בכדורים לא יעזור אלא זריקות של הוויטמין באופן קבוע. בשבוע הראשון אחרי האבחנה ניתנות 5 עד 7 זריקות, כדי לאפשר לגוף ליצור מאגרים מספיקים של הוויטמין.

3. בצמחונים וטבעונים או מי שצורכים כמויות נמוכות של הוויטמין בתזונה, ניתן לטפל באמצעות כדורים שמכילים את הוויטמין והתאמת תפריט תזונתי עשיר ב-B12.

4. לאנשים הסובלים מזיהום חיידקי במערכת העיכול יש צורך בטיפול אנטיביוטי, שיטפל במושבות החיידקים, ויאפשר לגוף לשוב ולספוג את הוויטמין.

האבחון: בבדיקת דם אם רמת ה-B12 היא מעל 400 מיקרוגרם למיליליטר, רמת הוויטמין תקינה. טווח הנורמה של הוויטמין המקובל בכל העולם הוא 900-200 מיקרוגרם למיליליטר דם, אולם עוד לפני שרמת הוויטמין יורדת אל מתחת ל-200, מאגרי הוויטמין מידלדלים ומתחילים להתפתח סימפטומים שונים של החסר. לכן יש צורך במעקב שגרתי, על מנת לאתר את הירידה עוד לפני שהיא מגיעה לקו האדום התחתון.