רדאר פנימי

ידוע שהעולם הגדול שבו אנו חיים, אינו מורכב מגושים ענקיים של חומר, אלא מאטומים זעירים שאין בכוח העין להבחין בהם. כמו כן, גופנו מורכב מתאים שניתן לראותם רק בעזרת מיקרוסקופ.

כך הוא גם בניינו הרוחני של האדם: האדם מורכב ממעשה קטן אחד, ועוד אחד, ועוד אחד; הן לטוב, והן חלילה למוטב. צורת האדם מורכבת מאוסף של רגעים וחוויות יומיומיות, והיא נבנית ונקבעת לפי אופי החוויות שהוא חווה והמעשים שהוא עושה.

הידיעה הזו צריכה לחולל מהפכה של ממש במחשבתנו. אדם הרוצה לתקן את העולם, חושב על שיטה חובקת זרועות עולם, או על ארגון עולמי לשלום או לצדק. באותה מידה, אדם הרוצה לתקן את אישיותו, חושב על צעדים מרחיקי לכת ומעשים רוחניים 'גרנדיוזיים', אחר כך הוא מתפלא מדוע לא צלחה דרכו.

על האדם לדעת, שלא תמיד צעדי הענק הללו הם אלו שישנו אותו. אולי דווקא ההיפך – מעשים קטנים ומחושבים, הם אלו הבונים את אישיותו (הרב שלמה וולבה, "עלי שור" ב, קפט).

הרעיון הזה טמון במילים הראשונות של פרשתנו: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". התורה מדגישה "והיה עקב", רש"י מביא את דברי המדרש: "וְהָיָה עֵקֶב – אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון", אזי – "וְשָׁמַר השם אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית – ישמור לך הבטחתו".

סוד ההצלחה הוא דווקא במעשים הקטנים.

כנ"ל גם ביחס לשלילה, אדם צריך לפחד ולחשוש מהמעשים הקטנים שלא יפילו אותו. דוד המלך אומר: "לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי" (תהלים מט) – "אמר דוד, ריבונו של עולם, איני מתיירא מן המצוות [ה]חמורות שבתורה, מפני שהן חמורות. אבל מתיירא אני מפני הקלות, שמא עברתי עליהם מפני שהם קלות" (מדרש תנחומא עקב).

הידיעה הזו חשובה מאוד, משום שיש באדם כוח חזק מאוד שנקרא "כוח המרידה". כשאדם מקבל על עצמו איזו קבלה גדולה, לאט לאט הוא ירגיש שכוח המרידה הולך וגובר. וכן להיפך, כשאדם רוצה לעשות מעשה שלילי גדול וחריג, גם כאן כוח המרידה ימנע זאת ממנו. ככל שהמעשה קטן יותר, כוח המרידה פחות יתעורר.

הרב וולבה מביא על כך משל נפלא.

אחרי מלחמת יום הכיפורים הוזמן הרב להרצות בפני חיילים על אדמת מצרים. כשהמטוס הגיע לתחומי מצרים הוא הנמיך מאוד, ממש מטרים מעל הקרקע. הביע הרב את פליאתו, מדוע המטוס כל כך מנמיך טוס עוד טרם הנחיתה?

הסבירו לרב: כיון שאנו עכשיו בתוך תחום מצרים, לא כדאי שמערכות הרדאר והנ"מ של המצרים יבחינו בכלי טיס ישראלי, לכן הוא מנמיך טוס למטה מתחום קליטת הרדאר. הרדאר מבחין רק במטוס הטס בגובה, והוא אינו מבחין במטוס הטס סמוך לקרקע (כך היה בעבר).

כך בדיוק פועל כוח המרידה שבאדם – ממחיש הרב וולבה - הוא מבחין בעיקר במעשים המצויים ב'גבהים', ואינו מבחין במעשים ה'סמוכים לארץ'.

זו כוונת התורה "והיה עקב תשמעון": אדם צריך לשים לב למעשים הקטנים שהוא "דש בעקביו", המעשים היומיומיים והרגילים, אשר הם אלו שבעיקר מסוגלים לבנות אותו.