טור חדש: מיומנו של יוצר - שי דיבו כהן

הסיפור שלי הוא סיפור על הכוח שיש באמונה, כלי חשוב שכל אמן ויוצר חייב שיהיה אצלו בארגז הכלים. אמונה שבוערת בעצמות, כזו שגם מים רבים לא יוכלו לכבות את הלהבה שהיא מבעירה. זה סיפור על צמיחה אינסופית, התחדשות, ויצירה. סיפור על הגשמה עצמית.

הכל התחיל כפנטזיה לבטא את העולם הפנימי שלי ביצירה. לשחרר את מערבולת הרגשות אל תוך מסגרת אומנותית שתחזיק אותם חזק חזק, כמו כלי אטום שטיפה אחת של רגש לא יכולה לחמוק ממנו ולהתפזר באוויר העולם.

אז ככה, זה התחיל עוד לפני שהתגייסתי לצבא, בבחינות ללהקה צבאית. עברתי את כל השלבים והייתי מאושר עד השמיים, הייתי בטוח שמקומי בלהקה הצבאית מובטח וזו תהיה הדרך הבטוחה והמהירה להגשמה עצמית. להפתעתי, בסוף הטירונות נשלחתי לבסיס סגור ברמת הגולן על תקן של נהג. בירור קצר העלה, שמדור החינוך של צה"ל מקבל לשורות הלהקה מספר גדול יותר ממה שהוא באמת צריך - ומי שלא נכנס בהקצאות נשכח כלא היה.

אבל לא אני, אני לא מאלו שמוותרים בקלות. לא הסכמתי להשלים עם הגזירה המרה, נלחמתי בכל כוחי והצלחתי ליצור בכוח האמונה את המציאות שבהמשך הדרך תהפוך ותהיה לסיפור חיי.

הכנתי דף גדול ותליתי אותו מעל המיטה הצבאית שלי, בדף היו כתובים שמות החיילים בכל הלהקות הצבאיות, ולצד כל שם היה תאריך השחרור של אותו חייל. צריך הרבה סבלנות ואורך רוח כדי לעשות את המעשה שאותו אני מתכוון לעשות, אבל מה זה איפוק רגעי מול הגשמת חלום חיי...?    זו מלחמה על צדק, על מה שהיה שלי מלכתחילה, ואיכשהו חמק לי מבין האצבעות.

כל צליל חריקה של הברזל החלוד במיטה הישנה של הצבא, הזכיר לי שאני פה רק לזמן שאול, שיש לי משימה ונגזר עלי לעבוד קשה כדי לממש אותה. עברו כמה חודשים והגיעה השעה המיוחלת: שני חיילים משתחררים מהלהקות. חייל אחד מלהקת חיל הקשר, וחייל שני מלהקת הבקו"ם. התקשרתי למשרד החינוך שבבסיסים השונים, והסברתי לקצינה את הסיפור שלי. למרבה השמחה בשני המקומות הסכימו לזמן אותי לאודישן. לזה שבחיל הקשר - לא התקבלתי, ומהשני בלהקת הבקו"ם - קיבלתי תשובה שיש פה סיפור מורכב ואני בהמתנה.

שאלתי מה העניין, והקצינה הסבירה לי: אסי ישראלוף, הזמר בלהקה, נמצא כמה חודשים לפני שחרור. במקביל לשרותו בלהקה, הוא הקים עם שני חברים צוות בידור שנקרא "מה קשור", והם קיבלו הצעה להשתתף בתכנית של אלי יצפאן. זו הזדמנות חד פעמית שעלולה לשנות בשבילם את כל מהלך הקריירה, אבל... כל עוד הוא חייל - הוא לא יוכל לעשות את זה, לכן הוא מנסה להשתחרר מהצבא, וזה תהליך מורכב שלא בטוח יאשרו לו.

בסופו של דבר, אסי קיבל שחרור, ואני קיבלתי את הזדמנות חיי.  או כך לפחות חשבתי..
הסיפור ממשיך ומסתעף, כמו ענף על עץ ששולח זרועות ארוכות לכיוון אור השמש.

זה סיפור מיומנו של יוצר, הסיפור שאני כותב בכל יום ובכל רגע מחדש.
בטור הבא אספר לכם איך במקום להגיע ללהקה צבאית מצאתי את עצמי בכלא צבאי בדרך לללהקה הצבאית.

שי דיבו כהן - אני נוסע

את השיר "אני נוסע" כתב דיבו-כהן, לפני שהחל להתקרב ליהדות. למרות זאת הוא אומר ש"האמת שאחרי שחזרתי בתשובה מצאתי בכל השירים את הקשר שלהם לקדושה.. השיר 'אני נוסע' מדבר עלביתהמקדשלדוגמא, והוא לא נכתב עליו במודע".