"תשים את היד על ספר התורה, ותישבע שאין אלוקים"

הרב אליהו רבוח לא נח: עד לא מזמן שירת בקבע תקופה של כשמונה שנים, תקופה שהייתה עמוסה בעבודה עבורו. עם תומן, רבוח לא חש לרגע שהאחריות שרובצת על כתפיו נעשית קלה יותר, בדיוק להפך. כך למשל, לאחרונה, הוא עסק במצווה חשובה מאין כמותה, כשתיווך בין ארגון הידברות, שנרתם לכתיבת ספר תורה לעילוי נשמת החיילים שנהרגו במבצע צוק איתן הי"ד - לבין משפחות ההרוגים.  

רבוח, 40, הוא תושב קריית ארבע ואב ל-11 ילדים, שגדל במשפחה מסורתית בצפון הארץ. חצי שנה לפני שהתגייס לצבא, נפטר אביו בפתאומיות, והותיר חלל גדול בחייו, של רצון לחפש תשובה. "התגייסתי לחיל האוויר ושירתי בבסיס כנף 1 ברמת דוד, כמכונאי מוסק", הוא משחזר, "באותה תקופה, היה לנו רב צבאי שארגן לנו שיעורי תורה, ושלח אותנו מדי פעם בפעם לארגון שבמסגרתו זכינו לטעום טעם שבת מהו. כך התחזקתי בהדרגה, עד שיום אחד, נוצרה סביבי כבר קבוצת אנשים, ביניהם גם שני טייסים שזכו והתקרבו ליהדות. מאז ואילך, החיילים החילוניים ששירתו איתנו החליטו לעשות עלינו 'עליהום', ובכל פעם שידיעה חדשותית כלשהי שנוגעת לדת לא מצאה חן בעיניהם, הם ישר פנו אלינו. 'אתם הדתיים' - זה היה הפתיח האהוב עליהם".

"אם אתה גבר – בוא לבית הכנסת"

למרות הכל, שום דבר לא הצליח להניא את רבוח, מהמטרה אותה ראה לנגד עיניו: לקרב אל האמת, לחיק היהדות, כמה שיותר חברים, כדי שיזכו גם הם, כפי שהוא זכה. בין החברים, מספר רבוח, היה גם קצין מסוים, שבאופן בלתי מוסבר הרגיש שהוא צריך לקרב במיוחד. "הבחור הזה נכנס כל כך ללב שלי, עד שבמשך שמונה חודשים תמימים - מצאתי עצמי 'נאבק' איתו בוויכוחים נוסח 'מי צודק', בכדי למשוך אותו אחריי לבית הכנסת. מה לא עשיתי בשביל לשכנע אותו? הייתי מדביק לו כל מיני מדבקות של 'חיזוק רוחני' בתוך המטוס, מבקש ממנו שיתפלל בשבילי, ועוד. ידעתי שמתישהו הדברים יחלחלו, וחיכיתי לשעת הכושר המתאימה לעשות צעד נועז יותר".

ואכן, השעה היעודה הגיעה. יום אחד, בעיצומו של מבצע 'דין וחשבון', ניגש רבוח לחברו וביקש ממנו שיתלווה אליו לבית הכנסת. "אמרתי לו ליד כל החבר'ה, 'אם אתה גבר – תבוא עכשיו לבית הכנסת'. הוא לא ידע בשביל מה, אך הוא הגיע בכל זאת. נכנסנו לבית הכנסת, והשארנו את הדלת מאחורינו פתוחה. שאלתי אותו: 'תגיד, מתי בפעם האחרונה ראית ספר תורה?', הוא ענה שמעולם לא. שזו לו הפעם הראשונה ושעד אז – ראה ספר תורה רק בטלוויזיה. נדהמתי. אחר, אזרתי אומץ ואמרתי לו: 'אם אתה גבר - בוא. תשים את היד על ספר התורה, ותישבע שאין אלוקים'. ניגשתי להיכל ופתחתי אותו. כשהסתובבתי, גיליתי שחברי נעלם ומאז לא ראיתי אותו יותר בבסיס".

זמן קצר לאחר מכן, השתחרר רבוח - אולם הסיפור עוד לא הסתיים: שנה וחצי מאוחר יותר, קבל רבוח הזמנה לחתונה בדואר. אולם, את הזוג לא הצליח לזהות. "אני פותח את ההזמנה וקורא 'עוד יישמע בהרי יהודה', ו - 'נא להגיע בלבוש צנוע', ולא מבין – מי זה הזמין אותי לחתונה שלו בלי שאכיר אותו? מכיוון שלא זיהיתי את השמות בהזמנה - החלטתי שזו בטח טעות, וגמרתי אומר בליבי לא ללכת לחתונה. אבל הקב"ה רצה אחרת ועשה שבאותו היום, באותה השעה ובאולם סמוך – יהיה אירוע בר המצווה לבן הדוד שלי. אז החלטתי לקפוץ לרגע לאולם השני, לראות מי זה.

כשנכנסתי לאולם, החבר שלי ישב עם הרב אלבז שהיה מסדר הקידושין. כשהוא קלט אותי נכנס, הוא זיהה אותי מרחוק, קם ולחש דבר מה באוזן לרב אלבז ולאבא שלו. אחר כך הוא ניגש אליי, חיבק אותי חזק ואמר לי: 'תודה שהגעת. זכות החתונה הזו היא שלך, והזמנתי אותך כי יש לי בקשה אחת: אני רוצה שאתה תלווה אותי לחופה במקום אבא שלי. אל תדאג, דיברתי איתו והוא הסכים'. פתאום, גם הרב אלבז בעצמו ניגש אליי, מחבק אותי ואומר לי 'זכית'. לא הבנתי מה קורה".

מופתע ונרגש, מצא עצמו רבוח מלווה אל חופתו את החבר הקצין שלו, שמאז אותה תקרית בבית הכנסת, לדבריו, 'התפוצץ לו משהו בלב והוא רץ החוצה לחפש תשובות', כך סיפר לקהל האורחים שלו בחתונה. בלהט החיפוש, הגיע הקצין אל הישיבה של הרב אלבז בירושלים, שם התחזק, עד אשר זכה להכיר את בת זוגתו, ולהתחתן עמה בחופה כשרה, כדת משה וישראל.

"אף פעם לא ראיתי אחדות כמו בצוק איתן"

בשנת 2007, בעת מלחמת לבנון השנייה, הופגז היישוב בו התגורר רבוח ביחד עם משפחתו, בצפון. "פינו אותנו ליישוב אפרת, שם שהינו ברוב תקופת המלחמה. יום אחד, הלכתי להתפלל במערת המכפלה, שם פגש אותי רב פיקוד המרכז, שהכיר אותי מיד ושאל האם אני רוצה לשרת ברבנות הצבאית, בצבא קבע. הסכמתי מיד וגויסתי כעוזר רב בחטיבת יהודה, בה למעשה החלה התנופה בכל מה שקשור לעשייה למען החיילים. בשיתוף עם פעילי חב"ד – דאגנו שהחיילים ייהנו מכל חג ויפיקו ממנו את המרב. כך למשל, בט"ו בשבט דאגנו לספק פירות יבשים, בפורים אוזני המן, בחנוכה חנוכיות וסופגניות, ובראש השנה דאגנו שישמעו תקיעת שופר.

"מלבד זאת, עד היום חילקנו כ-1,250 זוגות תפילין לחיילים חילונים, מכל גווני הקשת. רק במבצע צוק איתן, חולקו 35 זוגות תפילין שנתרמו על ידי רבים, ביניהם אף חילונים, שלכאורה, אין להם שום קשר לתורה ומצוות, ועוד 120 זוגות מחכים לתרומות ברשימה. האדמו"ר מאלכסנדר, ששלח את הנציג שלו לעזור לנו לחלק את התפילין, התבטא ואמר: 'כל חייל שיקבל על עצמו תפילין, אני אישית דואג לו לתפילין מהודרות'.

איך הגעת לשיתוף הפעולה עם הידברות?

"לאחרונה, בעקבות מבצע צוק איתן, פנה אלי נציג הידברות, שידע על הפעילות הצבאית שלי –  וביקש שאתווך בינו לבין משפחות החיילים ההרוגים במבצע, כדי לוודא שבספר התורה שנכתב כעת לעילוי נשמת החיילים, ישתתף לפחות נציג אחד מבין המשפחות, שכן צריך שנציג מכל משפחה, יכתוב ביחד עם סופר הסת"ם את האותיות האחרונות של עמוד מסוים, וזו בעצם הזכות שעומדת לאותו חייל".

על מקצת הניסים שהיה עד להם במבצע 'צוק איתן', אומר רבוח, כי "קדושת עם ישראל התפרסמה בצוק איתן. הייתי בהרבה מלחמות – אבל אף פעם לא ראיתי אחדות ואהבת ישראל, כמו זו שהייתה בצוק איתן. יהודים מכל גווני הקשת, נרתמו לגיוס תרומות מכל הסוגים עבור החיילים. החל ממזון ביתי וכלה בגרביים, הלבשה תחתונה וגופיות. במו אוזניי שמעתי מהחיילים בחטיבה שלי, כיצד הם משתמשים בגרביים וגופיות כמוצר חד-פעמי, 'מרוב כל' -  דהיינו, מרוב הכמויות האדירות שנתרמו להם. כך שהפסוק 'מי כעמך ישראל' התגלה ברוב הדרו ותפארתו, כשעם ישראל עמד כצוק איתן, באחדות ואהבה ששום אויב שבעולם אינו יכול לה".