לדעת לדבר זה כישרון, להקשיב זה כבר אמנות

מאמר זה מיועד לאנשי חינוך ,לאנשי מקצוע העוסקים במתן ייעוץ ובטיפול רגשי, להורים לילדים ולכל אדם הרוצה לשפר את השיחה והתקשורת בינו ובין חברו.

כתב הרב מוסקאטו ז"ל: "שאם היה אפשר לאדם לעלות השמימה לראות בצבאות מעל סדרם וישרם לא היה מתענג בהשגתו עד שובו הנה לספר לחברו את המראה הגדול ההוא, ולהם ייתן אומר המבשר צבא רב, בגופים היקרים ההם עם פלאי פלאות נעשו במלאכתם הכי נכבדת ע"כ. (מתוך דברי מוהר"ר הרב יהודה כהן בהסכמה לספר " קצות החושן ").

רואים מכאן איזה עונג עצום יש לאדם המספר את חוויותיו לחבר, עד שאפילו אם יעלה לרום השמים ויראה את כל המלאכים ואת כל מראות האלוקים לא יהיה לו עונג עד שישוב לעולם החומר ויספר זאת לחברו.

העונג הזה מתעצם שבעתיים כאשר האדם השומע אותו מעודדו לדבר ומקשיב לו ברוב קשב, איזה

חסד עצום עושים כאשר מקשיבים ליהודי. ובפרט שאותו אדם המדבר נמצא במצוקה ושופך את לבו

לפני חברו.

והפלא הוא, למרות שאנו יודעים את המעלה והחשיבות של ההקשבה בכל זאת קשה לנו להקשיב

לדברי החבר המדבר איתנו, ומדוע? כי כאשר החבר אומר משפט אנו רוצים מיד להגיב ולהעיר הערות שכולם יידעו שאנו בעניינים ושאנו חכמים ונבונים, ובפרט הטיפוסים בינינו המוגדרים כבעלי נטיות היפראקטיביות או אימפולסיביות.

במאמר שלפנינו נעסוק בסוד האומנות שבמלאכת ההקשבה וכן בדרכים המעודדות את החבר

לדבר באופן שנקשיב לדבריו.

מהי הגישה הנכונה המאפשרת אקלים נוח להקשבה ?

כדי ליצור אקלים המאפשר הקשבה ,יש להגיע לשיחה עם החבר מתוך גישה לעזור לו ולהיטיב

עימו בהקשבה לדבריו, עצם ההקשבה היא כבר העזרה הגדולה שניתן לתת לבן אנוש אף אם לא

נתנו עצה ופיתרון לבעיותיו. גישה זו מבוססת על העקרונות הבאים:

א. אמפתיה = המוכנות והיכולת שלך להכניס את עצמך לנעליו של הזולת ולראות את מצבו

דרך עיניו הוא.

ב. סבלנות = רצון אמיתי לשמוע את דברי הזולת עד הסוף בלי לקטוע את דבריו.

ג. פתיחות ויכולת הכלה = נכונות לקבל את עולמו של הזולת ) תרבותו חייו, עיסוקיו, אישיותו צורת

חשיבתו ועוד( אף שזה שונה מעולמך).

ד. ניטראליות = נטרול האגו העצמי, עכשיו אני כולי למען החבר, את אישיותי אני שם בצד,

וכולי דרוך לשמוע את סיפורו של החבר.

ה. הכרה בייחודיות = ראיית הזולת כאישיות נפרדת וייחודית בעלת זהות משל עצמה.

ו. יכולת העצמה = זיהוי נקודות החוזק באישיותו של החבר והעצמתן. להדגיש לחבר את הנקודות

הטובות שלו.

ז. אמונה = לתת לזולת ביטחון ביכולותיו הפנימיים , אמונה בעולם הפנימי שלו, ביכולת שלו להתמודד

עם קשייו ורגשותיו, לתת לו אמונה שיש בכוחו לפתור את בעיותיו באופן עצמאי קל ופשוט.

יחד עם זאת יש לזכור כי יכולים להיות "חסמי תקשורת" המפריעים לשיחה בין שני חברים ואשר

שוברים את הרצון של החבר לדבר ולשוחח איתנו.

ומה הם "חסמי התקשורת" המפריעים לשיחה לזרום?

חסמי תקשורת הם כל הדברים המפריעים לדובר לזרום בשיחתו, הם חוסמים את הדובר ומורידים

לו את המוטיבציה לדבר , לעיתים התנהגויות או אמירות בלתי מכוונות ולא מודעות של האדם

המקשיב יכולות לחסום את קלחת השיחה של החבר המדבר איתנו, לדוגמא:

א. הבעת ביקורת – "אני חושב שטעית בגדול ועליך לבקש סליחה מהמנהל".

ב. שאלות אישיות מדי – "אביך הרביץ לך פעם?".

ג. הפרעות חיצוניות – סלולארי מצלצל, התעסקות עם ניירת, רעשים או מוסיקה הבאים מבחוץ.

ד. התנשאות ויהירות = "כאשר תהיה בגילי ותרכוש ניסיון וחוכמת חיים , כמוני, אז תבין".

ה. לגמור משפטים של השני = מתפרש כחוסר סבלנות של השומע לשמוע את החבר עד סוף

דבריו .

ו. הטלת אשמה = "כנראה , שאתה לא מבין שאתה אחראי על כל הבלאגן שנוצר כאן".

ז. הטפת מוסר = "התנהגותך ממש ילדותית".

ח. דיאגנוזה שגויה = "אני מבין שאצלכם במשפחה כולכם..."ט. מתן הוראות או עצות = "לדעתי , אתה צריך לעבור בית ספר".

י. ציניות או לעג- "מה חשבת שאתה תתפרע ותצעק והחבר יישב בחיבוק ידיים".

יא. שיפוטיות = "רק אנשים חסרי חוט שדרה כמוך יכולים לעשות מעשה כזה".

יב. הבעת ביקורת = "אני במקומך, הייתי אומר "לא" ועוזב אותם לנפשם..."

המשך בשבוע הבא....

מאת : דן כהן- מאבחן דידקטי ומוסמך בכיר בחינוך מיוחד ובהוראה מתקנת