חודש אלול: המלך בשדה

משל עתיק מספר על אדם אחד הזקוק בדחיפות לעזרת המלך. הוא לוקח תרמיל ובו צידה לדרך ויוצא לעבר הארמון המרוחק. הדרך ארוכה ומפרכת, אך הוא אינו נופל בדעתו, שכן הוא מבין, שכאשר יזכה ויגיע אל המלך - יזכה לישועה גדולה. לאחר מאמצים והליכה ממושכת, יכול הוא כבר לראות באופק את ארמון המלך הגדול והמפואר. שמחה גדולה ממלאת את ליבו, הוא משנס מותניים ומתמלא כוחות מחודשים, מעצם הידיעה שעוד רגעים ספורים - מגיע הוא אל יעדו.

והנה, סוף כל סוף, מגיע אותו האיש אל שערי הארמון ומבקש לכנוס לתוכו, אך אבוי, שומרי הארמון מונעים ממנו את כניסתו, עד שיוברר האם ישנה סיבה מוצדקת דיה שתצדיק את כניסתו אל הפלטרין.

האדם היגע עומד בשערי הארמון ומתחנן על נפשו. הוא מנסה לדבר על ליבם של שומרי השערים, מספר על הדרך הארוכה אותה עשה, על המכשולים אותם נאלץ לעבור, ועל כך שרק המלך יוכל לגאול אותו מייסוריו, כי רבים הם. השומרים מבררים, מתשאלים, ולבסוף שולחים שליחים אל המלך, בכדי לקבל את חוות דעתו. המלך שבוחן את סיפורו של אותו אדם יגע, כפי שמביאים בפניו משרתיו, מתרצה לבסוף ומאשר להכניס את בעל הייסורים לפניו, מתוך רצון לסייע בידו.

כך בדיוק נראית שנתו של היהודי. בכל השנה כולה, בכדי לקבל את ישועת מלך מלכי המלכים, צריך הוא להתאמץ ולהתייגע, להתפלל ולהתחנן, לבקש ולקוות לישועת המלך. בכל השנה כולה תפילתו ותחינתו של האדם נעצרת פעמים רבות בדרכה אל יעדה, עקב מעכבים רבים המונעים אותה מלהגיע אל מלך העולם. וברור שכל תחינה וכל בקשה הינה צעד נוסף בדרך לפתיחת השערים עד לקבלתה, שום תפילה אינה שבה ריקם.

אומנם, חודש אלול, הבא עלינו לטובה הינו חודש עוצמתי וגדול מאין כמותו, והוא היחיד בשנה בו אין אנו צריכים לבוא אל המלך בכדי להיוושע, כי אם המלך בכבודו ובעצמו "יורד אל העם" ומטייל בשדותינו, רואה ומאזין לקול תחנונינו ובקשותינו. דומה הדבר למלך בשר ודם, המבקש משומריו להביא לו בגדים פשוטים, כשל אחד העם. שואלים משרתי המלך, בעבור מה זקוק הוא לבגדים פשוטים שכאלה? שהרי לא נאה ולא יאה למלך כמותו לבוש עממי שכזה. אומנם המלך מתעקש ובאהבתו כי רבה היא, משיב שברצונו להקשיב ולהבין את רחשי בני עמו היקרים, ואף לשהות מעט במחיצתם. מבקש הוא להתקרב אל נתיניו האהובים. יורד המלך אל שדות החיטים ומשוחח עם החקלאים והאיכרים, כמו היה עוד עובר אורח. שומע המלך בתחפושת, את רחשי העם, ומבקש ממשרתיו הנלווים אליו, לרשום ולתעד את בקשותיהם של בני עמו בכדי שיוכל לסייע במילוי כל מחסוריהם וצרכיהם. עד כאן המשל.

כך הוא חודש אלול שראשי תיבותיו הם – אני לדודי ודודי לי. זאת אומרת, שבחודש יחיד ומיוחד זה, מלך מלכי המלכים נמצא "ומתהלך" בינינו, מקשיב ורואה את כל בקשותינו, ואין אנו צריכים כל מאמץ בכדי להגיע אליו, בתקווה ותהייה האם יקבל המלך את תפילותינו או אם לאו. שכן מגיע הוא, בכבודו ובעצמו אלינו ואוסף את בקשותינו, באהבתו אותנו. על כך נאמר שהקב"ה הוא מלך עניו, שמוחל הוא על כבודו כביכול, ויורד אלינו, הפשוטים והנדכאים, בכדי לחבוק ולהושיע אותנו.

אם כן, בימים גדולים אלה, מצווה כל אדם לפתוח את ליבו ולתת חופש לנשמתו, שחשה בנוכחות האינסופית של מלכו של עולם לצידה. בחודש זה השערים פתוחים וכך גם הלבבות, וכל שעלינו לעשות זה לנצל את הזמן המקודש הזה, לתשובה שלמה ולמעשים טובים, ו"הבא להיטהר מסייעין בידו". רק כך נזכה להגיע אל יום הדין הגדול והנורא, הוא ראש השנה, עם זכויות וסנגורים רבים.

ולסיום, אביא את דבריו של הרב דב הכהן קוק שליט"א, הצדיק מטבריה, שאמר לפני שבועות ספורים, שראש השנה הקרוב הוא הגדול והגורלי מכל ראשי השנה שהיו מאז ומעולם, אולי אף הגדול ביותר מאז ששת ימי בראשית. ואף זאת, לאור דברי גדולי ישראל, כולם כאחד, שמעידים ומתריעים שמשיח בן דוד כבר נמצא ומתהלך בינינו וכל שעלינו לעשות זה להכין עצמנו להתגלותו הקרובה ממש. יהי רצון שנזכה!

חגית אמאייב יועצת משפחתית, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות קלפים, יוצרת ערכות הקלפים המצליחות "בשניים ויותר" לשיפור והעצמת הזוגיות והמשפחתיות. לפניות במייל bshnaeem@gmail.com