פרשת שופטים: תקציר הפרשה וליקוטי רש"י

תקציר הפרשה 

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ..." (דברים טז, יח): פרשת שופטים פותחת בצווי להעמיד שופטים ושוטרים בכל עיר ולכל שבט. השופטים מצווים לעשות משפט צדק: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד..." (דברים טז, יט). התורה אומרת שכאשר ישנו ספק בדין, יש לפנות לבית הדין הגדול שבירושלים, על מנת שיכריעו את הדין.

בהמשך אנו קוראים על איסור נטיעת אילנות במקדש: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ..." (דברים טז, כא), וטעם האיסור, לפי שכך היו נוהגים בבית עבודה זרה. בנוסף, הפרשה עוסקת בדיני איסור כישוף ושאר תועבות הגויים: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים" (דברים יח, י-יא).

אחרי כן הפרשה מדברת על מצוות מינוי מלך לישראל, שזו אחת מבין שלושת המצוות אשר נצטוו ישראל בכניסתם לארץ. המלך מצווה שלא להרבות בסוסים, נשים, כסף וזהב, וכן מוטלת עליו החובה לכתוב שני ספרי תורה: "לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה..." (דברים יז, יט).

בהמשך, הפרשה עוסקת בכהנים ולוים. התורה אומרת שאין להם נחלה בחלוקת הארץ, מהסיבה ש: "יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ..." (דברים יח, ב). יתר על כן, אנו קוראים על מתנות הכהונה המיועדות לכהנים: "אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ" (דברים יח, ג-ד).

לאחר מכן הפרשה מדברת על החובה לשמוע לדברי הנביא. התורה אומרת שבמידה ויקום נביא שקר, אסור יהיה להישמע לו, ואיך אפשר לזהותו? "ויאמר דבר זה עתיד לבוא עליכם, ותראו שלא יבוא, הוא הדבר אשר לא דברו ה'..." (רש"י).

כמו כן, לאחר ירושת הארץ וישיבתה, יש ציווי להקים ערי מקלט, אשר יעניקו מחסה לרוצח בשגגה, מפני גואל הדם. הפרשה מפרטת מי נקרא רוצח בשוגג, ומה דינו של רוצח במזיד שברח לעיר מקלט.

לקראת סופה של הפרשה, התורה עוסקת בדיני עדות שקר, עדים זוממים, וכן גם בדיני מלחמה: דברי הכהן המשוח והשוטרים לעם, מי לא יוצא למלחמה ועוד.

הפרשה מסיימת בדין עגלה ערופה – כיצד יש לנהוג במקרה שלא נודע מיהו הרוצח.

ליקוטי רש"י על הפרשה:

מיקומו של בית המקדש

פרק יז', פסוק ח': "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ"

רש"י: וקמת ועלית. מלמד, שבית המקדש גבוה מכל המקומות (סנהדרין פז.).

מדוע המלך לא ירבה לו סוסים?

פרק יז', פסוק טז': "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד"

רש"י: לא ירבה לו סוסים . אלא כדי מרכבתו, שלא ישיב את העם מצרימה, שהסוסים באים משם, כמו שנאמר בשלמה, ותעל ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה) מלכים-א י, כט. סנהדרין כא .(:

שיעור מעשרות

פרק יח', פסוק ד': "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ"

רש"י: ראשית דגנך.  זו תרומה, ולא פירש בה שיעור, אבל רבותינו נתנו בה שיעור (תרומות ד, ג.), עין יפה אחד מארבעים, עין רעה אחד מששים, בינונית אחד מחמשים, וסמכו על המקרא שלא לפחות מאחד מששים, שנאמר וששיתם האיפה מחומר השעורים) יחזקאל מה, יג .(. ששית האיפה חצי סאה, כשאתה נותן חצי סאה לכור הרי א' מששים, שהכור שלשים סאין.

"תמים תהיה..", כיצד?

פרק יח', פסוק יג': "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"

רש"י: תמים תהיה עם ה' אלהיך.  התהלך עמו בתמימות ותצפה לו,  ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו.

שלשה מיתתן בידי אדם

פרק יח', פסוק כ': "אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא"

רש"י: ומת. בחנק, שלשה מיתתן בידי אדם, המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו ונאמר לחבירו, והמתנבא בשם עבודת אלילים, אבל הכובש את נבואתו, והעובר על דברי נביא, והעובר על דברי עצמו, מיתתן בידי שמים, שנאמר אנכי אדרוש מעמו  (סנהדרין פט. ספרי קעג).

על מי מכריזים?

פרק יט' פסוק כ': "וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ"

רש"י: ישמעו ויראו.  מכאן שצריכין הכרזה, איש פלוני ופלוני נהרגין על שהוזמו בב"ד.

מדוע אין מרחמים על האויבים?

פרק כ' פסוק א': "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

רש"י: על אויבך.  יהיו בעיניך כאויבים, אל תרחם עליהם  כי לא ירחמו עליך.

זכות קריאת שמע

פרק כ' פסוק א': " וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם"

רש"י: שמע ישראל.  אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם.

תכסיסי מלכי האומות

פרק כ' פסוק א': " וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם"

רש"י: אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. ארבע אזהרות, כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושים, מגיפים בתריסיהם כדי להקישן זה לזה, כדי להשמיע קול שיחפזו אלו שכנגדם וינוסו, ורומסים בסוסיהם ומצהילין אותם, להשמיע קול שעטת פרסות סוסיהם, וצווחין בקולם ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול.

מדוע עגלה בת שנתה?

פרק כא' פסוק ד': " וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל"

רש"י: ערפו.  קוצץ ערפה בקופיץ, אמר הקב"ה תבא עגלה בת שנתה שלא עשתה פירות, ותערף במקום שאינו עושה פירות, לכפר על הריגתו של זה, שלא הניחוהו לעשות פירות.